חיים באילוז': פנטסטיק לא מעוררת תיאבון

כשמלצר עם זנב סנאי או שמא מארח עם כובע צילינדר מקבל אותך בלובי של מלון, מוביל אותך לספריית עץ פסאודו עתיקה ומשם מושך אותך לבר אפלולי שהפך למחסן תיאטרון על בובותיו הגרוטסקיות – ברור לך כי הלקוח הוא חומר בידי המשתמש. רצונות? מרחב? אוויר? אתם שחקנים בהצגה שרקחנו עבורכם, נא להתנהג בהתאם, אנשים מסתכלים.

חבל שהנהלת פנטסטיק לא חילקה דף עם אזהרות מסע. למשל, אנשים עם אחוז של ציניות בדם אינם מורשים להיכנס. למה להם לפרפר מאלרגיה, המקום אינו מכוון אליהם, כי הפנטסטיק הוא מיזם תיירותי, מלאכותי, עף על עצמו ומגושם. בעיצוב (כולל שירותים שכבר כל העיר מדברת עליהם – עם מכונות עשן, מראות מעוותות ומכונה לצילום סלפי מוזר, משל היינו על הסט של טים ברטון) וגם במטבח.

אז למה בכל זאת העדפנו את פנטסטיק על בילוי בלונה פארק? כי הבעלים, אריאל לייזגולד, הוא אחד מרוקחי המשקאות המעניינים בעיר, ואנחנו מתים על קוקטיילים (לא כולל אלו שצבועים בטעמי בייקון מוגזמים שהופכים ברגע את המשקה לסוג של מרק קר ומעושן), וכמו בהוטל דה ויל של אותם בעלים (קבוצת מאנקי ביזנס) – גם כאן המטבח קיבל משקל, עם השפית אידית פדידה (לשעבר כתית והוטל מונטיפיורי).

לאחר המסע במנהרת השדים, הושבנו בפטיו שהוא גינת ירק על סטרואידים, מוקפת חלונות זכוכית גדולים בגובה הרחוב שפונים למציאות. אם יש משהו שאפשר לומר לזכות המקום הוא שהתוכן והצורה רוקדים דבקה ביחד. המטבח ממשיך בקו המוגזם והעמוס של הדקורציה, והצלחות נעדרות כל תחושת אוורור או קלילות. לפני הטעם, בואו נדבר שנייה על הוויזואליה. אני לא זוכר מסעדה אחת בתל אביב שכל צלחת שנייה בה מלווה ברוטב או בקרם ירקרק. לכאורה מופע של בירואת כלורופילית, בפועל – שליכתה לא עדינה שמטשטשת את הטעמים האחרים, כמו במנת הירקות הצלויים – קרמבל פיסטוק, קרם גרגיר ועטיפה של ויניגרט מייפל וצ׳ילי. כל אלמנט בנפרד היה אולי יכול לתרום לירק – להדגיש אותו, לתת טוויסט – אבל יחד זו הייתה סופת הוריקן ירוקה.

גם במנה הטבעונית (תל אביב או לא תל אביב – חמש מנות בתפריט היו ויגן) הכרוב הממולא היה ים ירוק סוער – פירה אפונה כמצע, קרם תפוח ירוק בצד וכמובן הר של גרגיר נחלים, הריג׳לה החדשה. שני אלמנטים שיופיע גם במנות הבאות, למשל קרם תפוחי גרני סמית שליווה עוגת קרפ קרירה ממולאת בקרם פרש עם בוטרגה מעל – מנה שהייתה יכולה להיות נהדרת לו הייתה מבוצעת באותו ערב באופן מדויק. כאן העלים היו עייפים, הקרם לא זעק תאכלו אותי, הבוטרגה הלכה לאיבוד. גם סלט המוסר בכבישה חמה היה שופע עלים, אבל להבדיל ממנות אחרות, כאן הייתה להם מטרה והיא הושגה בהצלחה: בלאנס בין פיסות הדג הכבוש (אסקבצה), הבצל המוחמץ, השקדים הקראנצ׳ים והזוקיני שהלך יופי עם החברים האחרים. מרענן ועם הדהודי בס מתבקשים.

כדי לצאת מגבולות הקו הירוק הוזמן פילה מוסר. קיבלנו מנה של כאוס קוסמי – הדג היה עשוי מצוין, אבל טבע בהרים של שפצלי, קוביות חזה אווז וציר עגבניות שרי צהובות. גודש הוא לא מילת גנאי, אבל הוא אמור לשרת את המנה. להוסיף הדהודים, להעשיר בטעמים, לתת ביס מפתיע. פה זו הייתה סקילה ממוקדת.

זה הזמן להתנחם בבשר – וולינגטון בורגר. עבור המטבח זו התאבדות לא קטנה. גם הגרסה הקלאסית אינה פשוטה להכנה – לוקחים נתח פילה, צורבים אותו כדי שהבשר לא יגיר נוזלים בהמשך הבישול ומצננים. עוטפים בבצק ואופים בתנור. האתגר הוא להגיע למידת עשייה מושלמת. בקציצה, כמו כאן, העסק הופך להיות הרבה יותר סבוך בגלל השימוש בבשר טחון. בפנטסטיק לא התרחש הנס: הקציצה הייתה קשה, מה שהרס כל אפשרות ליהנות מהמנה. תכינו המבורגר, תגנבו את הבייקון מהקוקטייל, תגזימו באיזה רוטב ומשהו יהיה נכון וידבר בשפת המקום. למה כל הפעלולים האלו?

שיעור בטעם טוב קיבלנו ביציאה, אז המלצר הוביל אותנו למזרקה במרכזה פסל של ילד ערום ודרש שנטעם מצ׳ייסר שנמזג מהצ׳ופ׳ציק של הקומקום. פנטסטי.

פנטסטיק, צידון 1 תל אביב, 5164700־03

כל יום 18:30־23:30

2 וחצי כוכבים

מה זה? המסעדה הפסיכדלית העברית הראשונה

שורה תחתונה: לא לבעלי לב חלש

בקבוק ולסידוס דריפוס 198

לחם מחמצת כוסמין 22

ירקות צלויים 58

כרוב ממולא 58

מוסר בכבישה חמה 54

עוגת קרפ ובוטרגו 26

פרפדלה 74

ווליגטון בורגר 74

פילה מוסר 120

קרם אגוזים 44

סך הכל 728 ש"ח