הורגים את התרבות: העיקר שחילי טרופר לא מעצבן חרדים
חילי טרופר מקבל בשלווה סטואית את ההתעמרות במוסדות התרבות ואת דחיקת התרבות לשולי דיוני הקורונה. איך זה ששר האין-תרבות ואין-ספורט לא נלחם למען הענפים עליהם הוא מופקד?
בוקר יום שני החל בקול תרועה בממלכת הקורונה והשחיתות. עוד בטרם פקחו הנתינים את עיניהם התייצב שר האין-תרבות ואין-ספורט שלהם לריאיון באחת מתוכניות הרדיו, כולו עזוז חגיגי וממלכתיות בדבש, והסביר לטובת ועדת החקירה העתידית שהסיבה לסגר המלא על תושבי רפובליקת הבטטות שהצביעו לו היא – שימו לב – שהוא וחבריו לממשלה לא רצו לעצבן את החרדים.
האבטלה שלכם, החובות שלכם, החרדות שלכם, הדיכאון שלכם, כל זה כדי שמיעוט המונה כעשרה אחוזים מתושבי המדינה יוכלו להמשיך בחייהם בזמן ששלכם קורסים. ומכיוון שכולנו אוהבים את המיעוטים ואת זכויותיהם, אין אלא להסיק שדבר נהדר קרה לממשלת ישראל ולפתע החלה לפעול למען המגזרים המוחלשים באוכלוסיה, ועוד מעט ודאי יגיע תורם של הערבים, יוצאי אתיופיה, עולי רוסיה ותושבי הפריפריות.
אחרי כמה שנים עם מירי רגב בתפקיד, היינו שמחים גם אם היו ממנים עציץ בוגנוויליה לשבת בראש משרד התרבות. בימים כתיקונם היינו מסתפקים במישהו שלא ממש ממש שונא תרבות. אבל הימים אינם מתוקנים
ואולי, מפעמת בלב התקווה, שביום מן הימים כשיסיים שר האין-תרבות ואין-ספורט לוודא שאין חרדי אחד בישראל שמתעצבן וגם שאר המיעוטים מפויסים ומרוצים מחייהם, יתפנה השר לטפל במיעוט המוחלש עליו הוא אשכרה מופקד, הלא הם עובדי ענף התרבות. 150 אלף מובטלים שכבר שבעה חודשים אינם מתפרנסים, מוסדות תרבות על סף קריסה, ניוון יצירתי בואכה דגנרציה של מדינה שלמה.
לפני חצי שנה אמרו לנו "לפחות תשמחו שמישהו כמו חילי טרופר הוא שר התרבות". שמחנו, כמו שנתינים צייתנים אמורים לעשות כשאומרים להם לשמוח. ובאמת, אחרי כמה שנים עם מירי רגב בתפקיד, היינו שמחים גם אם היו ממנים עציץ בוגנוויליה לשבת בראש המשרד ולשתוק את שתיקתו העציצית. באמת שבימים כתיקונם היינו מסתפקים במישהו שלא ממש ממש שונא תרבות.
אבל הימים אינם מתוקנים, ספק אם תיקונם אפשרי, ואין תרבות. פשוט אין. מי שיחפש אמירה מהותית כלשהי מהחודשים האחרונים של שר התרבות על השיתוק הממית שנגזר על הענף יתקשה למצוא אחת כזאת – אולי גם זה מתוך רצון לא לעצבן את החרדים? – והתחושה המתגבשת היא שהשר טרופר אינו נלחם למען הענף ואינו זועק את זעקתו.
אתמול, למשל, דרש רון חולדאי את פתיחת מוסדות התרבות בתל אביב. טרופר אפילו לא צייץ בתגובה. בוגנוויליה, כאמור. המתווה המסתמן של משרד הבריאות, למשל, מאיים להחזיר את המוזיאונים רק בסוף דצמבר, ללא שמץ של היגיון אפידמיולוגי, אבל שר התרבות מקבל זאת בשלווה סטואית. אף מילה. אפס השגות. זו הרי בסך הכל אמנות, מה לו ולזה.
חילי טרופר היה מאדריכלי הסכם הכניעה המביש והאסוני של גנץ וכחול לבן לנאשם מבלפור, פוליטית הוא ממוקם כנראה לא המון שמאלה מנפתלי בנט ויועז הנדל, והוא גם אכן, כמובטח, שר תרבות שלא שונא תרבות. אלא שהוא גם לא מתעניין בה במיוחד ונראה שאין לו שום כוונה להילחם למענה.
בריאיון ל"ידיעות" לפני שבועיים התגאה טרופר שהביא מאות מיליונים לעולם התרבות הגוסס בלי רעש וצלצולים, אבל במדינה שבה מוסדות התרבות עדיין לא יודעים מה היה התקציב שהעניקה להם המדינה ב-2020, בטח שלא ברור מתי, לאן ולמי ילך כל הכסף המובטח הזה. יותר ממה שהתרבות צריכה תקציבים בעת הזאת, היא זקוקה לכך שהשר המייצג אותה יזכיר לציבור ולנבחריו את חשיבותה, יתבע את עלבונה ולא יאפשר לדחוק אותה לשולי הדיון. היא צריכה יותר מבוגנוויליה.