כולנו נשלם: סוף עידן החנייה בחינם בתל אביב הוא צעד חשוב לעתיד

זוכרים את הימים הרחוקים של 2021? בנט היה ראש ממשלה, טיילור סוויפט שחררה גרסת עשר דקות של "All Too Well", שישה אסירים ברחו מכלא גלבוע כמו ב"חומות של תקווה", האולימפיאדה נערכה בטוקיו בשנה איחור בגלל הקורונה, העונה הראשונה של "הלוטוס הלבן יצאה", והממשלה העבירה בחוק ההסדרים שהחל מינואר 2025, ערים מעל 40 אלף תושבים יהיו חייבות לחלק את עצמן לאזורי חנייה וכל תושב יוכל לחנות בחינם רק באזור מגוריו, ולא בשאר העיר.

>> תשכחו מחנייה חינם בכחול-לבן: מדיניות עיריית ת"א-יפו מתעדכנת

כן, הדבר האחרון באמת קרה, ובאופן לא מפתיע, עיריית תל אביב-יפו היא הראשונה להכריז שתנצל את ההזדמנות כדי לבצע רפורמה בנושא החנייה בעיר. ביום שני פורסמו הפרטים הראשונים: מספר אזורי החנייה בעיר יוכפל, ויעלה מ-7 ל-14 (כלומר, כל אזורי החנייה יתכווצו) ומאותו רגע תושבי העיר יצטרכו לשלם על חנייה בכחול לבן מחוץ לאזור החנייה שלהם.

אף אחד לא אוהב לשלם על דברים, בטח לא על דברים שהוא רגיל לקבל בחינם, אבל המרחב הציבורי הוא משאב מוגבל ועלינו לנצל אותו באופן המיטבי ביותר. מחסן חינם לרכוש פרטי זה בטוח לא שימוש מיטבי

אל תדאגו, כמובן שמדובר במחיר מוזל ביחס למבקרים מחוץ לעיר: 8.70 שקל לשעה במרכז העיר ו-4.90 שקל לשעה מחוץ למרכז העיר. הגדילה לעשות העירייה והוסיפה לרפורמה גם את הגבלת מספר תווי החנייה לשניים פר משק בית, בתשלום של 500 שקל בשנה על התו השני. בנוסף, העירייה גם תעלה את מחיר החנייה בחניוני אחוזות החוף. לתושבים זה יסתכם בעלייה של שקל לשעה בתעריף השעתי ושקל וחצי בתעריף היומי (מבקרים בעיר ייתקלו בעלייה משמעותית יותר).

מפת אזורי החנייה החדשים בתל אביב-יפו (מקור: עיריית ת"א-יפו)

אין צורך להכביר במילים על מצוקת החנייה בתל אביב, שלצד מחירי הדיור הגבוהים, המלצרים הלא נחמדים ועבודות הבנייה שיש בכל פינה, הפכה לאחד מהדברים ששומעים עליהם הכי הרבה תלונות בעיר. אבל יש הרבה מיסקונספציות על חנייה בעיר, אז כן כדאי לתת קצת נתונים: לפי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנה שעברה, מספר החניות הכולל בעיר מוערך בכ-330 אלף, כאשר כ-240 אלף מהן נמצאות בבתים פרטיים, משרדים ומרכזי מסחר, כ-20 אלף מהן בחניונים של אחוזות החוף, ורק כ-70 אלף הן חניות רחוב. כנגד זה, רשומים בתל אביב כ-220 אלף כלי רכב, ובנוסף לכך, נכנסים לעיר כל יום כ-350 אלף כלי רכב. כלומר, יש פער של כמעט רבע מיליון חניות בין היצע החניות בעיר לבין כמות הרכבים שצריכים לחנות בה. מעבר לזה, חשוב להסביר שהפער הזה קיים בכל עיר שראוי לחיות בה. ואי אפשר לסגור אותו.

למה חנייה היא נושא כל כך בוער שמקפיץ כל בעל רכב? כי היא תנאי הכרחי לשימוש ברכב. אם יש לכם חנייה לדירה, סביר שיש לכם גם רכב, ואם יש לכם חניון במשרד, סביר שאתם נוסעים אליו בכל בוקר. מנגד, אם אתם יודעים שאין לכם סיכוי למצוא חנייה ליד הבית של חברים שלכם בצפון הישן בשלישי בערב, או בנמל יפו בשישי בצהריים, כנראה שתוותרו על האוטו ותיסעו בתחבורה ציבורית, באופניים, ברגל, או במונית. בהתאם, אם החנייה היא בחינם, הסיכוי שתנהגו יגדל משמעותית, וככל שהיא תעלה יותר כסף כך הסיכוי יקטן.

חנייה בחינם ברחוב נופלת תחת אחת הבעיות הישנות ביותר בכלכלה – "הטרגדיה של נחלת הכלל". נהגים לא משלמים על החנייה, לכן הם משתמשים בה יותר. זה יכול להתבטא בביצוע יותר נסיעות ברכב פרטי, או בחנייה ארוכת טווח ברחוב – בדיוק כמו הרכב המאובק הזה מהרחוב שלך שלא זז כבר חודשים. מצד שני, ככל שיותר נהגים פועלים ככה, יש פחות חנייה עבור כולם וכך למי שבאמת צריך חנייה – אין; בין אם זה אנשים עם מוגבלויות, רכבי חירום, או רכבי פריקה וטעינה (כמובן שיש גם "סתם" אנשים שצריכים חנייה מפעם לפעם).

להרוס את העיר בשביל חנייה. דנבר, קולרדו, בשנות ה-20' (משמאל) לעומת שנות ה-70' (מימין)

הפתרון המתבקש לניהול משאב במחסור הוא לא השיטה הנהוגה היום – שאותה אפשר לתמצת ב"כל הקודם זוכה" – אלא בתמחור שלו. תמחור של חנייה יביא לשימוש יעיל יותר בה ובאופן פרדוקסלי, יגדיל את ההיצע שלה באזורי הביקוש בעיר. וזה בלי לקחת בחשבון את הגודש בכביש, זיהום האוויר, הצפירות, העצבים ולפעמים האלימות שחיפושי החנייה בעיר מייצרים (הם מוערכים בכ-15% מהתנועה במרכזי הערים).

אף אחד לא אוהב לשלם על דברים, בטח לא על דברים שהוא רגיל לקבל בחינם, ובטח לא בתקופה של עליות מחירים מכל הכיוונים. אבל המרחב הציבורי הוא משאב מוגבל, ועלינו לנצל אותו באופן המיטבי ביותר עבור מירב תושבי העיר. מחסן חינם לרכוש פרטי זה בטוח לא שימוש מיטבי עבור המרחב הציבורי. ובהנחה שיש כ-70 אלף מקומות חנייה ברחובות תל אביב, ושחנייה טיפוסית היא בגודל של 2.4X5 מטר, מדובר בכ-840 דונם (!) של שטח עירוני שיכול להיות מוקדש לשימושים שונים ומגוונים – הרחבת מדרכות, שבילי אופניים, נתיבי תחבורה ציבורית, עצים, פחים, מתקני מחזור, ריהוט רחוב, פסלים, או כל דבר אחר שקיים במרחב הציבורי שלנו.

כן, גם חנייה היא שימוש ראוי – ערים מודרניות לא יכולות להתקיים בלעדיה – השאלה היא כמה ואיפה. ערים גדולות באירופה מבטלות יותר ויותר מקומות חנייה מרחובותיהן, ומקצות את השטח לשימושים יעילים וטובים יותר מבחינה תחבורתית ועירונית. הגדילה לעשות יפן עוד בשנות השישים, כאשר העבירה חוק שקובע שבשביל לרכוש מכונית, צריך להציג טופס מתחנת המשטרה המקומית שמאשר שיש לך מקום חנייה (בבעלות או בהשכרה) שאיננו ברחוב. במקביל, יש איסור לחנות את הרכב ברחוב לאורך כל הלילה. התוצאה היא שאין כמעט מכוניות חונות ברחובות – כי אין כמעט חניות ברחוב – וכלל השטח מוקדש לפעילות של בני אדם.

רחוב מרכזי בשכונת שימוקיטזוואה בטוקיו. אין אף חניה ברחוב (צילום: יונתן רוזין)

חשוב להזכיר ולהדגיש: החנייה שלכם ליד הבית תישאר בחינם. בשאר חלקי העיר, לעומת זאת, אם תרצו להגיע עם הרכב הפרטי שלכם, תצטרכו לשלם קצת יותר ממה שאתה רגילים. אם לא בא לכם לשלם, אתם תמיד יכולים ללכת ברגל, לרכוב על אופניים, או לנסוע באוטובוס (נסיעה הלוך וחזור תעלה לכם פחות משעתיים חנייה). ואם אתם חושבים שהתחבורה הציבורית בעיר לא מספיק טובה, שרשת שבילי האופניים חלקית, ושחוויית ההליכה בעיר לא נעימה – ואני מסכים – תתחילו להפעיל לחץ על העירייה לשפר את כל זה.

יש עוד הרבה מה לתקן בנושאי חנייה בעיר. ברחוב אחד העם לדוגמה, במקטע שבין שינקין לבר אילן, העירייה מתעדפת חנייה על פני הליכה בטוחה ונוחה של הולכי רגל (צילום: יונתן רוזין)

גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום, וזה המקרה עם השינוי הזה במדיניות החנייה העירונית בארץ שחוק ההסדרים מ-2021 קבע. במציאות שבה לפעול בהתאם לחוק זה לא עניין של מה בכך – בטח בכל הנוגע לתחבורה – טוב עושה העירייה בכך שהיא מתחילה לתקן את מדיניות החנייה שלה. זהו מהלך לא פופולרי, שיכעיס הרבה מאוד תושבים, אבל זהו צעד הכרחי ואמיץ בקידום מדיניות תחבורה מתקדמת שלא מתעדפת את התנועה החופשית של רכבים פרטיים על פני כל אמצעי תחבורה אחר.
>> יונתן רוזין הוא מתכנן תחבורה וחבר בוועד המנהל של איגוד המתכננים