חסדי השם

אירן עוזרת לאנשים למות. היא טסה למקסיקו כדי לקנות רעל כלבים בבתי מרקחת, ומדריכה חולים במחלות סופניות כיצד לקחת את הרעל בלי לסבך את קרובי משפחתם העומדים לצדם. בדקותיהם האחרונות היא משמיעה להם את המוזיקה שביקשו ושואלת אם הם בטוחים לגמרי שזה מה שהם רוצים ואז היא עוזבת את החדר. שוט הפתיחה מראה אותה סוגרת את הדלת ומתרחקת בלי להביט לאחור, תוך כדי שהיא מקלפת מידיה כפפות גומי לבנות, סטריליות. אירן מאמינה שהיא עושה משהו טוב למען האנשים שאינם רוצים עוד לחיות, אך היא שומרת על ריחוק פיזי ורגשי מהם ומהמעשה, והניכור הזה מחלחל לחייה שלה. היא משקרת להוריה ולמאהבה הנשוי, שאיתו היא מתראה למפגשי סקס חפוזים. הארגון המחתרתי שבמסגרתו היא פועלת אינו מעניק לה תמיכה רגשית אלא רק סדרת הוראות, בדיוק כשם שהיא עושה עם לקוחותיה. "דבש", כשם הקוד של אירן, עוקב אחריה דרך מפגשים מקצועיים וקורקטיים עם אישה שמריקה את הרעל לגרונה בעוד בעלה האוהב עומד לצד מיטתה, ועם אם דואבת המסייעת לבנה המשותק להגיע לקש. אלה סצנות קשות ומבוימות באיפוק, שכמו מתקשרות רגשית עם הצופים מאחורי גבה של אירן, המקפידה על חוסר מעורבות.

יום אחד אירן (ג'סמין טרינקה, הזכורה כנערה המעורערת מ"קסם הנעורים") נשלחת להדריך גבר זקן שרוצה להתאבד לבד. כשהיא מגלה שקרלו (קרלו צ'צ'י) אינו חולה אלא יש לו סיבות אחרות לסיים את חייו, היא מפתחת רגשות אשמה ומנסה לעצור בו מלבצע את זממו. הסרט, שעד כה הורכב מסדרה של פעולות חוזרות על עצמן, עובר למילים ומתגבש לדרמה עזה ומרתקת המתמקדת ביחסים בין האינטלקטואל המדוכא והצעירה העקשנית שמטרידה אותו. "דבש" מעביר את גיבורתו תהליך נפשי שלם בלי לנסח אמירה מוסרנית חד צדדית בעד או נגד המתות חסד.

ולריה גולינו ("איש הגשם") היא שחקנית איטלקייה בעלת קריירה בינלאומית. זה סרטה הראשון כבמאית, והיא בחרה להישאר מאחורי המצלמה. היא אפילו לא התפתתה לתת הופעת אורח קצרה כפי שעושים שחקנים/במאים רבים (ג'יימס פרנקו, למשל). גולינו מתגלה כאן כבמאית מוכשרת ומגובשת ששולטת היטב בקצב של הסרט. כדי להימנע מרגשנות היא עוזבת סצנות מוקדם מהרגיל והרובד הסמלי (הכרחי בסרט על חיים ומוות) מעודן. צ'צ'י, שחקן תיאטרון בדרך כלל, מרשים מאוד בתפקיד הארכיטקט הציני שאינו מוצא סיבה להמשיך לחיות, וטרינקה מקסימה כצעירה הנחושה ונטולת הנרקיסיזם המתניידת על אופניה.

לתשומת לבכם – אל תבלבלו בין "דבש" ל"אהבתו האחרונה של מיסטר מורגן" בכיכובו של מייקל קיין, המספר גם הוא על מערכת היחסים בין אינטלקטואל זקן שרוצה להתאבד לבין צעירה יפה שנדחפת לחייו. בעוד "מיסטר מורגן" המשמים נוטף סנטימנטליות מזויפת, היחסים בין אירן וקרלו דומים יותר לדו קרב, והם שורטים, מאתגרים, מעניינים ובסופו של דבר מרגשים מאוד.

השורה התחתונה: סרט עדין ויפה על חיים ומוות