מסך ברזל: החומה בין טוב ורע נפלה, והגיע הזמן שכולם ישלימו עם זה

החנונים שבינינו ודאי שמעו כבר על הסערה שעורר המשחק האחרון של אולפני Rocsteady, שהביאו לנו משחקי מופת כמו סדרת משחקי ארקהם ביקום של באטמן. המשחק המדובר הוא "Suicide Squad: Kill The Justice League", משחק בו נכנסים לנעליהם של ארבעה נבלים מוכרים מהיקום של DC במטרה להרוג את חברי ליגת הצדק. המשחק עצמו נהרג עוד לפני שנולד, ודי בצדק – יש בו המון בעיות, אך הגדולה שבהן היא שהמשחק הוציא את כל הכיף מלהיות נבל.

>> הזמן הזה אבוד: 20 הסדרות הישראליות הכי טובות בעשור האחרון

הסיפור מתמקד בתרחיש בו הנבל ברייניאק, בעל היכולת לשלוט במוחות קורבנותיו, משתלט על חברי ליגת הצדק וכדי להילחם בהם. בדומה לסרטים, אמנדה וולר מקימה צוות נבלים עם פצצה בראש, והם צריכים להרוג את ליגת הצדק. ברגע שנותנים לנו לשחק נבלים אייקונים כמו הארלי קווין וקינג שארק, ואומרים לנו להילחם בבאטמן חסר עקרונות, סופרמן חסר מוסר ופלאש חסר לב, הם בעצם מכשירים את הנבלים האהובים, שהופכים להיות גיבורי השעה באופן די הרואי. כך המורכבות של האנטי גיבור, של לאהוב נבל למרות מעשיו, נעלמת – והמשחק הופך למשעמם. אתם יכולים להגיד שזה רק משחק מחשב אחד מתוך מאות, אבל אם מסתכלים על הקולנוע והטלוויזיה – אתם יכולים לראות שהטוב והרע כבר מזמן מטושטש, וכל יוצר שמחזיק עדיין במחשבה דיכוטומית סופו ליפול.

הטשטוש בין טוב לרע תמיד הופיע על המסך – ראינו אותו ב"פני צלקת", "הסנדק", ובערך כל סרט של טרנטינו. אבל בזמן האחרון אנחנו נתקלים יותר ויותר בדמויות של אנטי-גיבורים: פרוטוגוניסטים המשתמשים באמצעים לא הרואיים למען מטרה הרואית. אז נכון, דמות האנטי-גיבור הופיעה על המסך בשנים ארוכות, אבל החל משנות השבעים ועד בערך 2010 הפרנצ'ייזים הגדולים, מגה-פרנצ'ייזים אם תרצו, הציגו עולמות די דיכוטומיים בהם שולט המאבק של הטוב נגד הרע, האור נגד החושך.

סרטי "מלחמת הכוכבים" הם דוגמה מצוינת לזה. יש לנו את המורדים, שהם הטובים שמנסים לשמור על גלקסיה דמוקרטית, ואת האימפריה המרושעת שרוצה להשתלט על כל חלקה טובה. גם בסרטי גיבורי העל למדנו להכיר את ההרגל הזה. אני בטוח שאם, למשל, תצפו שוב בסרט של ספיידרמן תגלו שנורמן אוסבורן הוא דמות הרבה יותר שטחית משזכרתם. גם הארי פוטר נלחם במשך שנים ארוכות בוולדמורט הרשע, וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה שהחלוקה שם מסודרת לטוב ורע: גריפינדור הם הטובים, סלית'רין הם הרעים (ואם הפאנבויז יצעקו אחרת, שאלו אותם מאיפה כל הנבלים בספר). לכל הפרנצ'ייזים הדיכוטומים האלה יש עוד תוכניות לעתיד, אבל זה לא אומר שזה יעבוד.

בעשור האחרון אנחנו רואים ירידה משמעותית באיכות סרטי המגה-פרנצ'ייז. היקום הקולנועי של מארוול מדשדש במולטיוורס כבר תקופה ארוכה, אולפני האחים וורנר נאבקים להחיות את היקום של "הארי פוטר" עם סדרת ספין אוף כושלת, יקום "מלחמת הכוכבים" מנסה להמציא את הגלגל מחדש דרך סדרות הטלוויזיה, ואל תגרמו לי בכלל להתחיל לדבר על הסניידרוורס. משהו נשאר תקוע מאחור אל מול התפיסה החברתית שכבר החלה להשתנות. הקונצנזוס תרבותי המתרחב, לפיו הגבולות בין טוב ורע מתפוגגים, מקבע כי ישנם אנשים, והם לפעמים עושים מעשים רעים, ולפעמים מעשים טובים.

גם המגה פרנצ'ייזנים מתחילים להתעסק בשינוי החברתי הזה. הסרט "ג'וקר" מ-2019 הופך את הנבל האייקוני לאנטי-גיבור, כשהוא מציב אותו בתפקיד הפרוטגוניסט. הוא עושה מעשים מזעזעים בסרט, אבל אנחנו בעדו ורוצים שהוא יצליח. גם מארוול עושים את זה עם "דדפול" – שעומד להיכנס אוטוטו ל-MCU – רוצח אכזרי שהרג המון אנשים, וזה עוד מבלי להחשיב את המוות הקורע של כל הצוות שבנה, ועדיין הקהל מת עליו. וגם כמעט והספקנו לשכוח את "מון נייט" של מארוול, שהציגה פרוטגוניסט בעייתי שמגלה צדדים פחות מוסריים בתכונותיו דרך פיצולי אישיות. אפילו ביקום של "מלחמת הכוכבים" הבינו את זה, דרך סדרה מצוירת (ופחות בוגרת) בשם "באד באצ'", על כנופיית שיבוטים של האימפריה המרושעת. העובדה היא שכאשר מותגי ענק כמו דיסני ו-DC הולכים עם הטשטוש הזה בין טוב לרע, הם מצליחים. וכשהם בוחרים להישאר בחשיבה דיכוטומית, הם לרוב מפסידים.

הקולנוע והטלוויזיה משתנים כל הזמן לפי רוח התקופה, אך בשל שיקולים כספיים ופחד לקחת סיכונים אנחנו רואים איך האולפנים מנסים לשמר עידן שנגמר כבר. ההפרדה הזו, שהיתה קיימת מעל לשלושים שנה, צריכה להיעלם. וזה גם צריך לקרות באופן יסודי – אי אפשר לקחת דמויות רעות, להפוך אותן לטובות, ולקוות שזה יעשה את העבודה. קרסה החומה שחצצה בין הטוב לרע. אנחנו השלמנו עם זה, והגיע הזמן שגם האולפנים יעברו לעידן החדש בן השחור והלבן של פעם השאיר רק חמישים גוונים של אפור.