המקור של האוריגינל: 20 הסדרות הישראליות שהכי אהבנו מאז 2014

בכל נקודה בזמן מעניין לתקוע סיכה ולבחון מה קרה עשור אחורה. זה מעניין במיוחד כשבוחנים את תעשיית הטלוויזיה הישראלית, שנהנתה עד אמצע העשור הקודם משגשוג חסר תקדים. אבל אם תוקעים את הסיכה בשנת 2014 מגלים תמונה מעט עכורה: פחות סדרות יוצאות מדי שנה, בלי תאגיד השידור הציבורי כמעט ולא הייתה כאן יצירה מקורית, רק ב-yes מצליחים עדיין לשמר את הגחלת המסחרית של יצירה ישראלית איכותית, בקשת 12 מחביאים את התוצרים הכי טובים שלהם מחשש לזעם ציבורי וברשת 13 מסתירים את הקומדיות הכי פרועות שלהם כי הם, ובכן, רשת 13.

>> חורף חם בסטרימינג: 20 הסדרות הכי טובות על המסך עכשיו
>> פברואר פיצוץ: 27 סדרות חדשות שכדאי לשים עליהן עין

הרשימה הזאת בוודאי לא משקפת שום דבר אבסולוטי פרט לטעמם הקולקטיבי המשוקלל של נבחרת מבקרי הטלוויזיה הקבועים של "טיים אאוט", ועדיין בולטות בה במיוחד בהיעדרן סדרות גדולות, אפיות ומדוברות מאוד כמו "שעת נעילה", "קרתגו"  והצלחות מסחריות גדולות כמו "בשבילה גיבורים עפים", "כבודו" ו"טהרן", אולי כי אנחנו אליטיסטים מתנשאים ואולי כי כשמנסים לעשות כאן טלוויזיה ברמת ההפקה בינלאומית גבוהה מתגלים הפערים האמיתיים בינינו ובין שאר העולם. בכל מקרה, זה לא הן – זה אנחנו, וכבודן במקומו מונח.
משתתפים: לירון רודיק, אבישי סלע, מתן שרון, ירון טן ברינק. השתתפו בבחירה: יעל שוב, נעמה רק

20. זאת וזאתי // רשת 13

זה לא חדש שבישראל לא באמת יודעים להעריך קומדיות. הברנז'ה בישראל תמיד העדיפה דרמות, וראתה בעצם הרצון להצחיק כמשהו נחות. ואז מגיעה סדרה כזו, ונותנת לברנז'ה סטירה עם הצד המעליב של הלא נגיד מה – קומדיה לשם הקומדיה, לתוך הפרצוף. גיתית פישר בתפקיד שהפך אותה לשם דבר, אושרית סרוסי לצידה ושורה של תפקידי אורח מרוממים. עוד מאסטרפיס שנגמר מהר מדי וסבלה יותר מדי מנחת ידה המפוזרת של רשת 13, מקום שבו מצליחים בשיטתיות לחבל בתוכן מוצלח שהם עצמם מייצרים. וחבל.

19. ככה זה // Yes

במשך עשור וחצי פינטזו כל חובבי היצירה המקורית על קאמבק של "אהבה זה כואב", הדרמה הקומית המופלאה שהפגישה ב-2004 את אסי כהן עם דנה מודן, אבל האיחוד שלהם על המסך ב-2018 (גם יחד עם רם נהרי, שיצר עם מודן את הלהיט בן 20 השנים ההוא) הביא עמו סדרה שונה לחלוטין ומופלאה אף יותר בדרכה, שהעובדה שהיא מדורגת כאן בתחתית הרשימה היא ביזיון לרשימה הזאת – טיים אאוט תתביישו! – כי העונה השנייה שלה ב-2020 הייתה טובה אפילו יותר. כן, "ככה זה" היא לא סדרה "כיפית", היא עוסקת בלי הרבה רחמים בהרהורים הגדולים של הקיום ומלאה בתבונה ורגישות. בספטמבר האחרון עלה הרימייק הבריטי שלה ב-ITV, והבריטים לא שינו בה כמעט דבר. עד כדי כך היא טובה.

18. עלומים // כאן 11

אם יש סדרה מהסוג שבשבילו צריך להגיד תודה שיש שידור ציבורי – זו הסדרה הזו. כי מי היה נותן זמן פריים טיים יקר לחבורה של ילדי שוליים מתיכון בבית שמש? גיא סידיס, נירית ירון ותאופיק אבו ואיל הוציאו תחת ידיהם סדרה שהביאה לנו לתוך הסלון את כל מה שהדחקנו. את האלימות שהעדפנו לזדפזפ ממנה, את ההפקרה של צעירים אל גורל של הישרדות. רק בתאגיד השידור הציבורי זה יכול היה לקרות. "עלומים" לא קיבלה מספיק תהודה כשעלתה ב-2021, אבל מאז צבר פרק הבכורה שלה כמעט מיליון צפיות ביוטיוב, והנה, גם אתם יכולים להתחיל.

17. חאנשי // HOT

מיניות בישראל היא דבר שאוהבים לשחק איתו משחק של לדבר-לא-לדבר. כן, יש מיניות גם בטלויזיה הישראלית, אבל היא לא מוגשת על כל גווניה המוזרים והמצחיקים והמביכים. והנה מגיעה סדרה ששמה את זה על השולחן – ועוד בסביבה שמרנית, ובתוך משפחה חרדית. עליזה חנוביץ' היא היוצרת וגם השחקנית הראשית, בסדרה מצחיקה, כיפית ובעיקר מאוד מאוד נועזת – שלא לומר חרמניה – בתוך המדינה השמרנית שלנו.

16. האחיין שלי בנץ // כאן 11

לא הסדרה האחרונה ברשימה הזו שנולדה עבור הילדים בחינוכית, שפשוט מקבלים במתנה קומדיה פרועה וחכמה כאחד, מהסוג שלרוב הערוצים אין אומץ לשים בפריים טיים או בעצם בכלל. למעשה, אנחנו קצת מופתעים שזה טרם קיבל מעמד קאלט בקרב סטלני ארץ ישראל, חרף העובדה שמלכם מאור כהן מככב שם בתפקיד השטן. מחכים לראות מה עוד הולך לעשות היוצר דרור וידמן, שהביא כאן וואחד הברקה, ומחכים לא פחות לראות איך הילדים שגדלו על זה יצאו – זה בטח יהיה כיף.

15. הטבח // Yes

הסדרה של אורית דבוש וארז קו-אל הגיעה בשנת 2020 משום מקום ובלי אזהרה מוקדמת והצליחה להראות בתבונה ורגישות לא רק את החיים במטבח, אלא גם את אורח החיים שמתלווה למקום עבודה כל כך אינטנסיבי. אפילו "הדוב" לא נותן הצצה לחיי צוות המטבח כמו "הטבח" וחוץ מזה, אין הרבה סדרות ישראליות כאלה מיוחדות – הצילום יוצא הדופן, הקאסט המוכשר שבמרכזו גורי אלפי, גל תורן ויעל אלקנה והבימוי של ארז קו-אל שמצליח להפוך אפילו שתיקה ארוכה לדרמטית, כל אלה מרכיבים חוויית צפייה מסוגננת ומרתקת שלא תקבלו במקומות אחרים. והעונה השנייה? אש.

14. קופה ראשית // כאן 11

סיפור סינדרלה קלאסי. סדרה שהחלה בכלל בטלוויזיה החינוכית והתגלגלה לימים לפריים טיים של כאן 11, ואז הפכה ללהיט מדינה. כמה מהכותבים המצחיקים בארץ התכנסו כדי לכתוב סדרה לכל המשפחה, ויצא להם מיקרוקוסמוס ישראלי מושלם. בדרך, כמה מהשחקנים המעולים שלנו – קרן מור, דב נבון, נועה קולר ואפילו יעקב פאקינג בודו – זכו לעדנה. יניב זוהר ונדב פרישמן יצרו כאן סדרה מוקומנטרית שלא מתיימרת לחצוב להבות סאטיריות ומעדיפה תמיד לחפש את הבדיחה הכי טובה פר סיטואציה, ואיכשהו תמיד עם המון אהבה לדמויות הפגומות שלה. הצלחה מסחררת, ובצדק גמור.

13. מנאייכ // כאן 11

יותר מדי תשומת לב קיבלה מערכת היחסים בין יוצר הסדרה רועי עידן והימין הביביסטי, וזה אולי קצת מעיב על אחת מסדרות המשטרה הכי טובות שהיו כאן, אבל בסוף אנחנו בישראל ואי אפשר להפריד פוליטיקה מכלום. "מנאייכ" עובדת כי היא מהדהדת אמיתות לגבי מערכת המשפט והאכיפה בישראל וההשחתה שלהן, שהיו נכונות גם לפני שהכל הפך לשאלה של ביבי-לא-ביבי. תצוגות משחק מעולות ממש של לירז חממי, שלום אסייג ועמוס תמם הן הפרס למי שמצליח לצפות בה מבעד לאדים הרעילים של הסכסוך הפנים-ישראלי.

12. התסריטאי // קשת 12/כאן 11

יתכן שזו הסדרה הכי אנדרייטד בתולדות הטלוויזיה שלנו בכלל, ולא רק בעשור החולף. זה בטח לא בגלל שהיוצר הוא סייד קשוע והשחקן הראשי הוא יוסף סוויד ושניהם, אתם יודעים, ערבים. ששששש. מה פתאום. הדרמה המוקומנטרית-אוטוביוגרפית המעולה הזאת, על חייו של קשוע כיוצר הלהיט "עבודה ערבית", הייתה הפקה משותפת של קשת ורשות השידור (לפני ימי כאן 11), שודרה לראשונה ב-2015 בערוץ הראשון שם זכתה לרייטינג נמוך ועלתה רק חודשיים אחר כך בלייט נייט של קשת, וכך נמוגה לה מתחת לרדאר אחת הסדרות הישראליות הטובות ביותר של העשור הקודם. החמצה של כולנו.

 

11. שטיסל // Yes

אנחנו מחריגים את "שטיסל" מהכלל המרכזי של הרשימה הזאת (סדרות שעלו מ-2014 והלאה), כי למרות שעלתה במחצית השנייה של 2013, היא התפוצצה באמת בעונה השנייה, כשבמקביל משדר הערוץ הראשון את העונה הראשונה, וברקע הדברים רכישתה על ידי נטפליקס שהפכה אותה לתופעה בינלאומית החל מ-2018. הקונצנזוס המערכתי הוא שהעונה השלישית ב-2020 הייתה פחות טובה משמעותית מקודמותיה, ולכן הדרמה היפה והמושקעת הזאת שיצרו אורי אלון ויהונתן אינדורסקי – שניהם יוצאי העולם החרדי/דתי – לא התברגה במפתיע גבוה בעשיריה הראשונה. רימייק אמריקאי של הסדרה מתברבר זה שנים ארוכות בין אמזון לנטפליקס. עדיין אחלה סדרה.

10. טלוויזיה מהעתיד // רשת

עוד קומדיה פרועה שספגה התעללות בלתי נסבלת מרשת 13. אולי השריד הטלוויזיוני הכי קוהרנטי של מה שלמשך כמה שנים קצרות ועליזות כונה "סצינת הסטנדאפ האלטרנטיבי", וכנראה סדרה המערכונים הפרועה האחרונה שלנו לפני מדינת ישראל ההלכתית. היי, "טלוויזיה מהעתיד" חזו את זה קודם. כמות המערכונים המעולים שיצאה מכאן מוגזמת, ושווה טיול ליוטיוב כי בטח לא ראיתם את רובם מכיוון שנדחקו לפינה אחורית במדף כי רשת 13 פחדנים.

9. בני אור // Yes

סדרת הפשע שיצרו עבור yes גיא בלילה ואלעד ביטון, היא יצירה ישראלית מיוחדת במינה, עם סיפור טרגי במיוחד – בעיקר מחוץ לעולמה. הסדרה עוקבת אחר קבוצת נערים בשכונת הפשע בני אור, שמתחילים לבנות אימפריית פשע קטנה בבאר שבע. היא זכתה להצלחה מטורפת וחודשה לעונה נוספת, שבוטלה עקב מותו הטראגי של בלילה ממנת יתר. מה שנשאר לנו זו יצירה שלמה ועשויה היטב שחייבים לראות, עם קאסט צעיר ומוכשר בטירוף, ושברון לב גדול בסיום. 

8. המפקדת // כאן 11

אנחנו מודים, בזמן אמת הכי לא ציפינו שסדרת הצבא הכי טובה של השנים האחרונות תהיה בכיכוב הבת של גדעון סער, אבל היי – החיים קורים. המפקדת כבשה את המסך הישראלי בסערה, ולמרות שהיא לא מושלמת (בעיקר בעונתה השנייה), היא סדרת צבא מצוינת עם דמויות מורכבות שכל מי שחווה את כאב הראש שנקרא המערכת הצבאית יכול להזדהות איתן. אחת לעשור יש סרט או סדרת צבא אייקונים, ומה שעשור הקודם היה "אפס ביחסי אנוש", היום מתבטא בסדרת הכאוס הנהדרת במחנה הטירונות של "המפקדת". מתי עונה שלישית? 

7. פאודה // Yes

הלהיט הבינלאומי הגדול של העשור מבחינת תעשיית הטלוויזיה הישראלית, ובצדק גמור. הסדרה, תוצרת העיתונאי אבי יששכרוף והשחקן-לוחם ליאור רז, היא האפוס הישראלי הגדול מכולם. "פאודה" היא סדרת אקשן אפקטיבית כבר ארבע עונות, הישג כשלעצמו, אבל היא מצליחה לזקק גם משהו מהסכסוך הישראלי-פלשתיני, פחות או יותר כמו שהוא מנקודת מבט ישראלית – מטושטש ומטורף וכאוטי – ובעיקר הרבה פחות פשטני מכפי שהוא נראה מבחוץ, בטח בתקופה המשוגעת שמסביב. תסתכלו עליהם, ותראו אותנו. אשכרה. סעמק.

6. חזרות // כאן 11

רק עונה אחת, בסך הכל עשרה פרקים, אבל עולם ומלואו. אחת הסדרות המצחיקות והמרגשות שנראו על המסך בישראל. נועה קולר וארז דריגס שפרצו לתודעה, אגם רודברג בביצוע שנתן לה הרבה כבוד – ויבגניה דודינה בתפקיד ורה קורקין, שגרמה לנו להתאהב. השערוריה שפרצה סביב פרשת ההטרדות המיניות בכיכובו של דריגס גנזה את העבודה על העונה השנייה ואנחנו הפסדנו את הפנינה הנדירה הזאת ונשארנו עם טעם רע בפה. סוף עצוב באופן פואטי לאחת ההפתעות הגדולות של העשור החולף.

5. הנערים // HBO

מדינת ישראל לא הייתה מוכנה נפשית לסדרה הזאת של חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל, שעוסקת באירועי חטיפתו ורציחתו המחרידים של הנער מוחמד אבו ח'דיר ומתמקדת בצעירים היהודים שרצחו אותו כפעולת תגמול על חטיפתם ורציחתם של שלושה צעירים יהודים. HBO הפיקה אותו יחד עם קשת אינטרנשיונל, אבל בקשת 12 הוא שודר רק אחרי שעשה את הסיבוב שלו בארה"ב, וגם ב-yes, HOT, סלקום ופרטנר. יש כאן הופעות מפוארות של שלומי אלקבץ, אור בן מלך, ליאור אשכנזי, אוולין הגואל, נועה קולר, ג'וני ערביד ועוד רבים מאוד, אבל נראה שנכון לפברואר 2024 מדינת ישראל אפילו פחות מוכנה נפשית לראות אותה מאשר קודם לכן. התקדמנו לאחור.

4. על הספקטרום // Yes

מה שיכל בקלות להפוך לאסון מביך, התגלה כסדרת מופת בידיהם הרגישות והחכמות של דנה אידיסיס ויבל שפרמן, שהפכו סיפור מורכב על שלושה צעירים על הספקטרום האוטיסטי לסדרה מלאת רגש, שמחה ואהבת אדם. קל להתאהב בדמויות שיצרו עם שלושת הכוכבים – ניב מג'ר, בן יוספוביץ' ובעיקר נעמי לבוב – והעונה הבודדת הזו נשארה כיהלום מושלם ועל זמני. חוץ מזה, וסליחה על הקלישאה, אבל אי אפשר להימנע מלהזכיר שכן – היא סדרה חשובה. אבל בעיקר מבדרת. זה לא פחות חשוב.

3. אורי ואלה // HOT

הסדרה הרגישה והיפהפיה (גם ויזואלית) של דינה סנדרסון ויובל שפרמן (שהכניס גם את "על הספקטרום" לרשימה) הצליחה לגעת באבל אישי באופן שמעט מאוד יצירות ישראליות הצליחו לפניה. ולא כי לא נגעו, אלא כי היא פשוט לא לקחה את זה כזה כבד, אבל איכשהו גם השאירה את הכבדות. סוג של היפר-ריאליזם שהצליח לייצר כמה מערכות יחסים מרתקות על המסך, מבעד לצילום היפהפה, וזה עוד מבלי לדבר על הפסקול המהמם של "ליילי". שירה טלוויזינית קלילה. אל תחמיצו בשום אופן את סדרת הספין-אוף "טיטו ורוחו" שמשודרת בימים אלה.

2. היהודים באים // כאן 11

אחרי לידה רצופת קשיים וניסיונות צנזורה, נולדה לבסוף ב-2014 סדרת מערכונים שלא מפחדת לאהוב את המסורת שלנו – כל מסורת שלנו – מבלי לפחד ללעוג לה. אולי פיסת התרבות היהודית-חילונית הכי חשובה של העשור האחרון. וגם בלי כל המשקל הזה, היא פשוט מצחיקה. קאסט שחקנים נפלא שהצליח, אולי לראשונה מאז "ארץ נהדרת", לייצר מסורת קומית חדשה שהלוואי שלא תפסיק לעולם חרף חבורת גנבי הדת שרוצים שהיא תחדל. זו היהדות שלנו – ידענית, ביקורתית, חדה ולא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. כלומר, בכל זאת – אנחנו הדת הזו שחותכים בה את הזין.

1. האחיות המוצלחות שלי // Yes

הפתענו את עצמנו. הדרמה הקומית של גלית חוגי ונועה ארנברג ובבימוי של גורי אלפי היא בסך הכל דרמה קומית קטנה וכיפית על שלוש אחיות שמנסות להתארגן על החיים של עצמן אחרי שהוריהן היגרו מישראל לחו"ל, אבל אחרי ששיקללנו את כל בחירות מבקרי המערכת היה די ברור שזאת חייבת להיות הסדרה הישראלית שהכי אהבנו בעשור האחרון, ואם כולנו הכי אהבנו אז בוודאי שהיא הכי טובה, זה רק הגיוני. שלוש עונות נמשך הקסם הפשוט והמדויק הזה – זה כמו 21 עונות בשנות טלוויזיה בינלאומית רגילה – ורק הקורונה עצרה את העונה הרביעית. לא נשכח ולא נסלח.