מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזכרו:

1. תוצרת בית // Yes

חיכינו לה מאוד, עוד כששמענו על קאסט שכולל את ששון גבאי ועידו קציר, ואת גורי אלפי בעמדת הבימאי – אבל איזה כיף למצוא סדרה יצירתית, מעניינת, מדבקת וכיפית כמו "תוצרת בית". אז בסדר, צוחקים קצת על תל אביב (ערד חוטפת יותר), אבל יש פה יצירה ישראלית אפקטיבית עם משפחה, פריפריה, התבגרות ועראק. הכיחשוב שעל עראק.

2. כל האימהות משקרות // כאן 11

פרק הסיום של סדרת הספורט-שהיא-לא-באמת-סדרת-ספורט של כאן 11 הצליח להשאיר אימפקט גדול מסך חלקיה עם פאנץ' כואב לבטן הרגישה, והטעיה שהצליחה להיות אפקטיבית במיוחד מבלי להפוך למעצבנת. ככה מעבירים מסר,מבלי ליפול לדידקטיות.

3. רוסטר // Rooster //יHBO Max

4. לואי ת'רו: בעומק המנוספרה // Louis Theroux: Inside The Manosphere // נטפליקס

הדוקומנטריסט הוותיק והאהוב מתקדם מה-BBC לעבר סרט תיעודי ראשון בנטפליקס, וכיאה לפלטפורמה הפופוליסטית צולל לנושא מאוד צעקני – משפיעני גבריות רעילה. ת'רו, הבריטי הכחוש, נפגש עם אותם גברים שבריריים עם שרירים מנופחים ואג'נדה אנטי פמיניסטית כדי להבין איך התפיסה שלהם התעוותה כל כך, והאם הם באמת מאמינים בשטויות שיוצאות להם מהפ, או שזו רק הצגה. הוא חזר, כמה מפתיע,מזועזע.

5. הדינוזאורים // The Dinosaurs // נטפליקס

כשסטיבן שפילברג ומורגן פרימן משתפים פעולה בסדרה דוקומנטרית, אתם יודעים שהולך להיות משהו מיוחד – הראשון כמפיק והשני כקריין (איזה מצחיק אם זה היה הפוך). וכשהבימאי האגדי של "פארק היורה" חוזר להתעסק בדינוזאורים, הפעם מעמדה מהוגנת שמביאה את סיפור עידן הדינוזאורים מראשיתו ועד סופו. מה אתם מזלזלים? זה יותר זמן מכל הקיום האנושי, אז ברורשצריך 4 פרקים עבור זה.

6. בעל זבוב // Lord of the Flies //יyes VOD

לראשונה בטלוויזיה, בהפקה מושקעת של ה-BBC ושירות הסטרימינג האוסטרלי Stan, הרומן האלגורי של ויליאם גולדינג על חבורת ילדים שנתקעים באי בודד זוכה לעיבוד משמעותי ונאמן למקור, על ידי התסריטאי הבריטי הבכיר ג'ק ת'ורן – האדם שיצר את המחזה "הארי פוטר והילד המקולל", את סדרת סרטי "אנולה הולמס" וגם את "התבגרות" המצליחה והמעוטרת לנטפליקס, כך שהוא יודעדבר או שניים על ילדים אלימים.

7. פרדייז // Paradise // דיסני+

האמת היא שקצת התאכזבנו מהחצי הראשון של "פרדייז", שהשלמנו השבוע. אולי זה כי הציפיות היו גבוהות מדי (ואחרי העונה הראשונה, אי אפשר להאשים אותנו), ואולי זה כי היא ניסתה להפוך ל"האחרונים מביננו". וברור שאנחנו עדיין מצפים בקוצר רוח לחצי השני של העונה כדי להכריע, אבל הביקורת של לירון רודיקהסבירה היטבלמה החצי הראשון שלה הרגיש מקרטע ומפוזר.

• מה רואים הלילה
• המסך
• yes
• נטפליקס
• HBO
• כאן 11

בפרפראזה על המשוררת, כנראה שאנחנו ילדי התקופה, והתקופה היא מחופפת אחושרמוטה. בין אזעקה לאזעקה, אנחנו מחפשים נואשות דברים להיאחז בהם. אצל חלקנו זו המשפחה, אצל רבים זו המוזיקה ובתוך כל אלה – קיימת גם הטלוויזיה.טלוויזיה יכולה לעשות הרבה דברים בתקופה הזאת: היא יכולה ליידע (היא לא ממש עושה את זה, אבל זה לכתבה אחרת), היא יכולה לרגש או לבדר, אבל לפעמים, כשהיא במיטבה, היא יכולה לתת לנו צידה לדרך. משהו לא רק לברוח אליו, אלא גם להישאר איתו. חומת מגן מהרעש הנוראי מסביב.

>> אין לנו אח: זה ציני, זה שואו, זה רייטינג. פשוט תגידו את זה
>> אנחנו נמצאים במלחמה חסרת פשר. רק נתניהו וטראמפ נהנים

ובדרך נס, הגיעה לחיינו בתקופה הזאת "תוצרת בית". גם הסדרה הזו, כמו לא מעט תוצרים בתקופה האחרונה, ריחפה באוויר זמן מה עד שנחתה על המסך, כנראה בהשפעת המלחמה, בבינג': עונה של שבעה פרקים שעלתה בבת אחת לשירותי הטלוויזיה של yes וזמינים לצפייה.

"תוצרת בית" היא סדרה קומית-דרמטית שמספרת סיפור שבני הדור שלנו מכירים היטב: המעבר מהפריפריה לעיר – ובחזרה. זה מה שקורה בסיפורו של יובל נחשוני (עידו קציר), גבר שגדל בערד הדרומית והצחיחה ועובר – כמו כולנו – לתל אביב. הסיפור מסתבך כשיום אחד סבא שלו, שמוליק (ששון גבאי), בורח מבית האבות שלו ויובל נאלץ לחזור לעיר הולדתו כדי לסדר עניינים. הערק שסבא שלו מייצר בבית הופך למה שמקשר ביניהם, למרות המרחק והפערים, אבל גם מסבך אותם עד צוואר.

מאחורי הסדרה עומדים שני יוצרים שיודעים להביא קבלות: עומרי עמית ואדר מירום, בין היתר האנשים שמאחורי "בובה של לילה", ושעבדו יחד גם בסדרות מערכונים כמו "אנחנו במפה" ו"שקופים", עוברים בעת האחרונה לסדרות קלאסיות יותר – הקודמת הייתה "החיים הם תקופה קשה", שעשו יחד עם חנוך דאום ב"קשת". "תוצרת בית" קצת מרפררת לשם (בעיקר באורך ובבדיחות הקטנות והמצוינות), אבל הולכת למקום הרבה יותר דרמטי ופחות משועשע – אולי בגלל הנושא, שקרוב לליבו של מירום, יליד ערד בעצמו.

יחד איתם נמצא כאן גורי אלפי-אהרון, שממשיך בכושר הנהדר שלו כבמאי – אחרי "האחיות המוצלחות שלי", "מי שמע על חוה ונאווה" וגם "מדרסה" שיצר לכאן חינוכית יחד עם סייד קשוע. אחרי כמה סדרות כבר אפשר לזהות את טביעת האצבע שלו לא רק ביכולת הקומית אלא גם בגוון המוזיקלי. אחת הסיבות שהופכות את "תוצרת בית" לכל כך טובה היא המוזיקה שלה, היפהופ קצבי וצעיר מטפאש, דרך רביד פלוטניק ועד טדי נגוסה. זה הווייב שמוביל את הסדרה והפך אותה אטרקטיבית במיוחד.

עוד דבר שבולט בסדרה הוא שני הגיבורים שלה, עידו קציר וששון גבאי. שני שחקנים מדורות שונים לחלוטין, שבאו למשחק ממקומות אחרים – קציר מהסטנד אפ, גבאי מהמשחק הקלאסי – אבל משתפים פעולה בצורה נפלאה. לקציר זהו תפקיד פריצה מרהיב אליו הוא מביא קצת מהאבסורד שהוא ידע לתת בקריירה שלו כקומיקאי, אבל גם רגש וחיבור נפשי.ועל ששון גבאי באמת שתקצר היריעה – בן אדם בן 78, שרק משתבח עם הזמן. התפקיד שלו כאן משתווה להופעות ענק שלו החיבור בינו לבין קציר, והקונפליקט שבין הדמויות, מוציא ממנו דברים חדשים (והופך אותו גם למאוד מצחיק, צד שפחות הכרנו מגבאי בעבר).

עוד הברקות ליהוק מגיעות מהחיבור בין אלי חביב לליטל שוורץ (בתפקיד צמד השוטרים), וגם שאדי מרעי המעולה – שלדעתי משחק בכל סדרה ערבית אפשרית (היה ב"יאפא", היה ב"סאדה", היה כמובן גם ב"פאודה"), אבל הדמות שלו בתור עזיז הבדואי הוציאה ממנו, שחקן דרמטי מצוין, צדדים נוספים ומשעשעים ממש.

אני אתלה באילן קצת גבוה, ברשותכם: כמו שבולטימור היא, למעשה, הגיבורה של "הסמויה" (יותר מכל אינדיווידואל), כך גם ערד היא הגיבורה האמיתית של "תוצרת בית". העיר הנידחת הזאת, מוזרה להפליא ומלאה בטיפוסים קיצוניים, מקבלת כבוד ב"תוצרת בית". מירום לא מזלזל במקום שהוא בא ממנו – למרות שהוא בהחלט מראה את הצדדים המכוערים שבו. הוא מסתכל עליו באמפתיה, ומרשה לעצמו להראות קצת אהבה – גם אם הוא, כמו יובל נחשוני, ברח ממנה בהזדמנות הראשונה. ועם יחסי האהבה-שנאה למקום שבאת ממנו (שאתה "ממנו במקור"), אפשר לחלוטין להזדהות כצופה.

העת האחרונה הביא לנו לא מעט יצירות טלוויזיוניות שניסו לכתוב פריפריה ולהביא אל המסך את הטעם האחר, את המקומות שבדרך כלל לא מצטלמים. פעמים רבות, סדרות שמדברות פריפריה עושות את זה בצורה נלעגת, קריקטורית, מוגזמת ברמות מתוך הרצון להצחיק. "תוצרת בית" רחוקה מזה שנות אור – היא עובדת פשוט כי היא אמיתית. היא מכילה בתוכה בני אדם עם מורכבויות, עם צדדים טובים ורעים וגם עם שאיפה לאיזשהו צדק (גם לדמויות הרעות בסדרה).

בגלל שהיא כזו, היא מצליחה להנכיח בתוכה גם תופעות חברתיות – הפרק שבו עזיז ויובל מסתובבים בתל אביב הוא משל נהדר להשתלבות הערבית בחברה התל אביבית (שמצד אחד מתרחקת מגזענות, ובאותה נשימה נבהלת מכל בנאדם שמדבר חזק מדי בערבית בטלפון). גם תופעת הפרוטקשן בנגב, מכה שכל מי שבא מהדרום מדבר עליה ללא הרף אבל לא ממש חודרת את המיינסטרים, מובאת כאן בצורה מצוינת, אנושית וחשובה – כמו שאלף כתבות בחדשות לא יכולות לעשות.

מעל הכל, "תוצרת בית" קולעת כי היא מדברת בשפה של הדור שלה. מדברת פשוט, עם הרבה הומור ואמפתיה לגיבורים שלה, לא מחפשת לחרטט ולא נופלת בקלישאות. בתוך ערימות של בולשיט שמקיפות אותנו, על המסך ומחוצה לו, היא מצליחה להישאר ישרה, להביא סיפור טוב ומעניין, עם דמויות ששווה ללכת איתן יד ביד ועם מוזיקה שמעיפה לך את הראש. למי שצריך מרחב מוגן (ואם אפשר בלי שכנים דפוקים או אזעקות מוגזמות מהסלולרים) – זו הסדרה בשבילכם.
>> "תוצרת בית" // עונה אחת, שבעה פרקים // עכשיו ב-yes

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• yes
• סדרות ישראליות

השבוע השני למלחמת איראן השנייה (הפעם עם קובץ) אופיין בעיקר במיאוס – גם בקרב האזרחים העייפים, אבל גם מצד ערוצי הטלוויזיה. אין מה להגיד, גם להם אין יותר כוח לנוהל שידורי מלחמה, ולכן ראינו השבוע את השקת הסדרה החדשה של שלום אסייג ואת חזרתה למסך של נסיכת הדחקת המציאות "האח הגדול". זה ציני, זה הדחקתי, זה עדיף על שידורי החדשות – הכל נכון. אבל זה בעיקר נותן לנו משהו אחר להתעסק בו, וחייבים להודות שזה קצת כיף. לכן שמחנו שחרף המלחמה, גם ב-Yes החליטו בכל זאת להשיק את הסדרה החדשה והמצופה מאוד שלהם, שעם כל הכבוד לשלום אסייג, קצת יותר מעניינת אותנו.

ל-"תוצרת בית" חיכינו עוד כשהוכרזה לפני כמה שנים, כפרויקט בימוי נוסף של גורי אלפי שנכתב על ידי צוות הכותבים הקומיים עמרי עמית ואדר מירום ("אנחנו במפה", "שקופים" ו-"החיים הם תקופה קשה"), ומתהדר בליהוק חוצה דורות שמפגיש בין אייקון ברמת ששון גבאי לקומיקאי הצעיר והבאת קורע מצחוק עידו קציר באותו האופן שהוא מותח קו תנועה בין תל אביב התזזיתית לערד הפריפריאלית. יש עוד הפתעות בקאסט (הגיע הזמן שמישהו ישתמש כבר באלי חביב), אבל גם בלעדיהם, זו סדרה מסקרנת להפליא.

העלילה מאוד פשוטה – יובל נחשוני נטש את עיר ילדותו בעקבות טרגדיה משפחתית, וכמו תל אביבים רבים – הגשים חלום, איבד חלום, וסיים כשליח וולט. אבל כשסבא שלו שמוליק החליט לברוח מבית האבות בו הוא מתגורר, יובל צריך לחזור לערד כדי לטפל בו, ומגלה שהסבא מכין חתיכת ערק ביתי משובח לפי מתכון משפחתי. הם מבינים את הפוטנציאל הכלכלי ומנסים להרים עסק, אבל מסתבכים עם חמולת פשע בדואית (או יותר נכון, עם הבן הלא יוצלח בחמולה) ויש לכם פה מעשייה מעניינת ומחממת לב על משפחה ובית ולא פחות חשוב מזה, גם ערק. 7 פרקים שעלו כולם ל-VOD של yes, מה שאומר בינג' של לא יותר מ-3 וחצי שעות. תכינו ערק ויש לכם סופ"ש זהב.
"תוצרת בית", 7 פרקים, עכשיו ב-yes VOD

• מה רואים הלילה
• ששון גבאי
• yes
• גורי אלפי

ימי מלחמה תמיד מציפים תהיות קיומיות עתיקות יומין על טבע האדם, על קיומו של טוב מול רע, על חברה מוסרית ומסודרת מול כאוס פראי. אין מה להגיד, אנחנו הישראלים לא המצאנו את הגלגל, וכנראה גם בעלי זיכרון מעורפל – כי זה מרגיש שכולם שכחו שהם כבר למדו את השאלות האלו בחטיבת הביניים, כשקראו את "בעל הזבוב", הרומן האלגורי של ויליאם גולדינג, שעוד ב-1954 תהה על קנקנה של החברה האנושית. נו, אולי במערכת החינוך הדתית-לאומית לא מלמדים אותו – אז אולי זו הזדמנות להכיר את הסיפור דרך הסדרה החדשה של ה-BBC, שנחתה היום ב-yes.

למי שהדחיק את תקופת לימודיו, נזכיר כי מדובר בסיפור על חבורת ילדים בריטים שנאלצים לשרוד על אי בודד לאחר שהתרסקו עם מטוס – ובלי מבוגר אחראי, מתחילים לבנות מחדש את החברה האנושית בזעיר אנפין. זה מתחיל לא רע, עם חברה מתורבתת שמנסה לקיים סדר ולפעול על פי היגיון ואינטרס רחב, אבל מנהיג כריזמטי ופופוליסטי מוביל לפיצול, ומשם לכאוס, דם, אש ותמרות עשן. ואם זה מוכר לכם יותר מדי, אז זה לא במקרה. הספר זכה לאורך השנים לשני עיבודי קולנוע (ב-1963 וב-1990), אבל כעת הוא מגיע לראשונה לטלוויזיה בהפקה מושקעת של ה-BBC ושירות הסטרימינג האוסטרלי Stan.

מי שאחראי על האדפטציה הזו הוא התסריטאי הבריטי הבכיר ג'ק ת'ורן, שיצר בעבר את המחזה "הארי פוטר והילד המקולל", את סדרת סרטי "אנולה הולמס" וגם את "התבגרות" המצליחה והמעוטרת לנטפליקס – כך שרק הגיוני שעכשיו הוא הולך ליצירת המקור של ילדים ארורים. קאסט הילדים היה ברובו אנונימי, אבל בתוכו תמצאו את הילד שלוהק לתפקיד דראקו מאלפוי בסדרת "הארי פוטר" העתידית של HBO, וילד שלוהק לסרט הבא של "סיפורי נרניה". 4 פרקים בלבד למיני סדרה המושקעת הזו, והנה למדתם משהו על טבע האדם. אולי בסוף זה יחלחל פנימה.
"בעל זבוב", עכשיו ב-yes VOD

• מה רואים הלילה
• bbc
• דרמה
• yes

לא סתם מתארים שמעות בתור משהו ש"מתפשט כמו אש בשדה קוצים". הכוח ההרסני של שמועה טובה – או אפילו יותר מזה, שמועה רעה – הוא אחד מהכוחות החזקים והבלתי ניתנים לשליטה בטבע. בעידן של פוסט-אמת, זה אפילו לא משנה אם לשמועה יש ביסוס כלשהו, העיקר שהיא מעניינת, זכירה וקלה להעברה מפה לאוזן – והופ, יש לכם חרושת שמועות משל עצמכם. אבל שימו לב והיזהרו: אם הגעתם הרגע לעיר קטנה ורכלנית, אל תאמינו לכל שמועה שאתם שומעים.

"השמועה", המותחן הפסיכולוגי של צ'אנל 5 הבריטי, נצמד לאם הצעירה ג'ואנה שעוברת מלונדון לעיירה הקטנה פלינסטד, ומפיצה בקרב האימהות הלחוצות של העיירה שמועה שהגיעה לאוזניה – שבעיר שלהן חיה סאלי מגאווין, אישה שבצעירותה רצחה ילד בן 5 ולאחר שריצתה את זמנה בכלא, חזרה לחיים נורמטיביים בזהות בדויה. הסיפור הזה מבוסס, לפחות בעיקרו, על סיפורה של מרי בל – אישה בריטית שלפני יום הולדתה ה-11 רצחה שני פעוטות, אובחנה עם הפרעה פסיכולוגית, שוחררה בגיל 23 ממאסר והמשיכה את חייה בזהות בדויה, ואף הביאה לעולם בת, ונכדה.

בסדרה, בכל אופן, בדיוק באופן שבו שמועות יוצאות מכלל שליטה, גם השמועה הזו שג'ואנה הכניסה לעיירה מתפשטת במהירות, ומשאירה מאחוריה שדה קוצים מפויח. רייצ'ל שנטון ("כל היצורים גדולים כקטנים") מככבת כג'ואנה, שהופכת לאובססיבית לסיפור סאלי מגאווין, והורסת לעצמה, לסביבתה ולשכונה שלה את החיים מעצם חפירת הבוץ הארורה הזו, כולל כמה רציחות חדשות ואפילו חטיפה. 5 פרקים קצרים וקולעים כמו שהבריטים אוהבים, וכבר תיפטר לכם החידה ותדעו להבדיל מה שמועה ומה אמיתי. לפחות פה אפשר להגיע לפתרון מלא.
"השמועה", העונה הראשונה עכשיו ב-yes

• מה רואים הלילה
• המסך
• yes
• שמועה
• סדרה בריטית