מתח גדול לא היה אתמול בערב באקספו תל אביב, שם נערך טקס פרסי האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה. משלב מוקדם מאוד בערב (ולמעשה עוד מערב הגאלה שנערך בשבוע שעבר ובו חולקו הפרסים הטכניים), היה ברור ש"מקום שמח" של נועה קולר ורם נהרי הולכת לצאת עם כל הכספת, והיא אכן סחפה לא פחות עשרה פרסים, כולל פרס סדרת הדרמה, השחקן הראשי, השחקנית הראשית, שחקנית המשנה (תיקי דיין האדירה), הבימוי, התסריט, העריכה והצילום.

>> הסיפור האמיתי הבא: 11 אירועים שצריכים להפוך לסדרה ישראלית
>> אומרים ישנה: 10 הרגעים הטובים ביותר מהעונה של "ארץ נהדרת"

מיד אחריה, "קורין אלאל: סיבוב פרידה" סחף את קטגוריית הדוקו עם שישה פרסים, והעונה השנייה של "בלאדי מורי" סיימה עם חמישה פרסים, ביניהן פרס הסדרה הקומית, שחקנית קומית ראשית ושחקנית משנה (נעמי לבוב ורותם סלע), בימוי ותסריט (סתיו אידיסיס). "יקומות", הקומדיה הניסיונית של רועי כפרי וג'ון בן-ארי, הייתה מועמדת ל-11 פרסים אך זכתה בשניים בלבד (שחקן ראשי – רועי כפרי, ושחקן משנה – אלון אבוטבול ז"ל). באחד משיאיו המרגשים של הערב זכה אבוטבול ז"ל גם בפרס שחקן המשנה בסדרת דרמה על תפקידו בסדרה "הגרמני". באופן חריג ביותר ראוי לציון, HOT לא זכתה באף פרס לאורך הטקס כולו.

בערב שכולו עמד בסימן פרידות – מאלון אבוטבול, קורין אלאל, רמי הויברגר ואולי גם מהטקס עצמו כפי שרמזו המגישות תום יער ושירה גנור – הענקת פרס מפעל חיים לאנשי "החמישיה הקאמרית" הייתה ללא ספק שיא הערב, כשעל הבמה מתאספים קרן מור, מנשה נוי, דב נבון, שי אביבי, אתגר קרת, עוזי וייל, הבמאי איתן צור ומעורבים נוספים ביצירה, והגעגועים להויברגר ז"ל ומודי בר-און ז"ל קרעו את האולם.

"כל מי שהתמזל מזלו, כמונו, ויש לו את הבמה או את המסך להשמיע בהם קול, אסור לו להפסיק", אמר צור בנאום התודה בשם החמישי. "צריך להגיד את אותם דברים שוב ושוב ושוב. לא להתייאש. לא לפחד. לא להתנצל. לא לוותר על הערכים שאנחנו מאמינים בהם לטובת אחדות או חוסן מדומים. להתעלם ממי שקורא לנו בוגדים, פריווילגים, ממי שטוען שאנחנו פוגעים בזיקפה הלאומית או באלוהים. להתעלם מכל מי שמרים טקסים מטעם וערוצים מטעם. כי במקביל למלחמת איראן השניה ולמלחמת לבנון הרביעית, ולמלחמת עזה המתמשכת, אנחנו במלחמה לא פחות גורלית על העתיד ועל הצביון של המקום הזה".

הטון הפוליטי ששלט בטקס המשיך ביתר שאת כשאל הבמה עלתה לוסי אהריש כדי להעניק את פרס תוכנית התחקירים שהלך כהרגלו לאילנה דיין ו"עובדה". אהריש כיווני את דבריה דווקא אל התקשורת וקראה לעיתונאים לערוך "חשבון נפש על מה שהזנחנו, על השאלות שלא שאלנו ועל מה שנירמלנו מכוח הבמה שניתנה לנו. לצערי לא נרמלנו את המוסר והערכים עליהם קמה המדינה, לא נרמלנו את האנשים הטובים שבה, לא נרמלנו את הצדק והיושרה. להיפך, נרמלנו את בלוני התבערה בדרום, את האש על הצפון, את המקרר הריק בפריפריה ואת העיוות שהביריון הפך למושא להערצה והקורבן הוא מושא ללעג ואלימות. האחריות למה שקורה כאן היא לא רק על ההנהגה שהובילה אותנו לימים האלה, היא גם עלינו, על מה אנחנו אומרים, מה אנחנו משדרים ומה אנחנו רוצים להשאיר כאן לילדים שלנו".

אחד מרגעי השיא של הערב הגיע עם נאום התודה של דיין, שנאומיה במעמדים כאלה כבר הקנה לה את תואר חכמת השבט, והיא לא הכזיבה בנאום חריף במיוחד, בסיומו קראה לתקשורת לגלות חמלה וחסד: "מכונה שלמה עובדת במחיקת המחדל הכי גדול שהיה כאן", אמרה דיין, "לכן השקר שמכרו לחברי כפר עזה כאילו הצילומים ההם נמחקו – הוא רק מטאפורה לשקר גדול יותר, שמיוצר בידי אותה מכונה אדירה שעובדת בהשכחה; בידי שלטון שהחליט למחוק מהכותרת של חוק ההנצחה את המילה 'טבח' ולהסתפק במילה הסתמית 'אירועים'; להתעקש על 'תקומה' שלא היתה, על 'ניצחון מוחלט' שכבר לא יהיה, ועל ועדת חקירה פוליטית שאפילו היא כנראה לא תקום.

"אסור לנו להוריד את העיניים מהשקר שיוצא מן המכונה; ואסור להתרגל לרעש שיוצא מן הקומפרסור: בג"צ לא מושלם, אבל הוא לא המיט עלינו את שבעה באוקטובר; הרמטכ"ל וראש השב"כ לשעבר כשלו, אבל הם לא בוגדים; גם בתוך הטירלול ששוטף אותנו יש נכון ולא נכון, יש אמת ויש שקר ויש עובדות. והתפקיד האחד, בעצם השליחות, של העיתונאי הוא לחשוף אותן. לחשוף גם את מה שאמר רה"מ בשיחות הטלפון הראשונות בשש וחצי בבוקר, וגם את ההנחיות המפוקפקות שעברו בטלפון הנייד של אשת סודו, הרבה לפני".

• המסך
• הסדרות הכי טובות
• סדרות ישראליות
• פרסי האקדמיה

מדובר באחת התופעות הטלוויזיוניות השכיחות ביותר בשנים האחרונות. ראינו אותה ב"שעת אפס" ו"חוליגנים" של התאגיד, ב"אור ראשון" "ושחר אדום" שהתייחסה ל-7.10, ועכשיו זה מגיע לשיא עם "הבת", שמסתמנת כלהיט הדרמה הגדול של אביב 2026. המשותף לכולן הוא משפט אחד: "מבוסס על סיפור אמיתי".לא תמיד הם יספרו לכם שזה מבוסס על סיפור אמיתי (לפעמים הם גם יספרו ש"כל קשר למציאות מקרי בהחלט", אז אם ראיתם צעירה שנעצרה ברוסיה כי תפסו אצלה חשיש וחשבתם על נעמה יששכר – זו בעיה שלכם), אבל הנראטיב ברור – לקחת אירוע מציאותי מטלטל ומשמעותי, ולהפוך אותו למוצר טלוויזיוני שמושך צופים.אז מה יהיה הסיפור האמיתי הישראלי הבא שלנו שיהפוך לסדרה? יש לנו המלצות.

>> "הבת": כל קשר למציאות מקרי בהחלט? יפה, הצחקתם את פוטין
>> אומרים ישנה: 10 הרגעים הטובים ביותר מהעונה של "ארץ נהדרת"

פרשת הולילנד (שם זמני: "קודש הקודשים")

אחת מפרשיות השחיתות הגדולות בתולדות המדינה, ששלחה ראש ממשלה – אהוד אולמרט – לכלא. מקרה שבו יזמים של פרויקט נדל"ן שאפתני בירושלים העבירו תשלומי שוחד לאולמרט, שהיה אז ראש עיר, כדי שיקדם את הפרויקט המחריד. קלאסי לדרמת פשע/פוליטית נוסח "בית הקלפים", כולל סצנות כוח אדירות, תככים ואינטריגות שיהפכו ללהיט בינג' קלאסי. אולי אפילו אפשר לגייס את קווין ספייסי לשחק את אולמרט. כן, הוא אמנם קונסל, אבל אצלנו אוהבים כאלה. גם את אולמרט היו צריכים לקנסל בבושת פנים, וזה לא ממש הפריע לאולפנים לארח אותו על בסיס די קבוע.

פרשת דודו טופז (שם זמני: "הראשון בבידור")

הסיפור של דודו טופז כבר תועד בעבר בכמה דרכים – כולל בסרט הדוקומנטרי "מלך הרייטינג" של דורון צברי, ובסדרה שהייתה אמורה להיות מופקת על ידי אסף הראל ("דודולנד") עד שהוא בחר בקריירה פוליטית בתל אביב. ועדיין, הנושא הזה גדול ודורש את הסדרה שלו, פשוט כי זה סיפור שאין כמוהו בעולם. על אדם אחד, רב עוצמה וכישרון, שבמשך עשור היה האיש הכי משפיע בישראל וחצי מדינה פתחה טלוויזיה כדי לראות אותו. ויום אחד, כשהוא יירד מכס הכתר, הוא נשבע לנקום בכולם. יש פה פשע, יש פה סמים, יש פה רייטינג, אהבה ושנאה – כל הקוקטייל לסדרה ממכרת, שמזכירה קצת את "הזאב מוול סטריט" וקצת את "מלך הקומדיה" של סקורסזה. ליאור אשכנזי בתפקיד חייו כדמות המעורערת של טופז יהפוך את הסדרה למשהו שלא נשכח. כמו את סיפור חייו של האיש שהיה ונמחק.

מכבי תל אביב של הסבנטיז (שם זמני: "ניצחון מעל הכל")

סיפורו של מיתוס לאומי – אבל גם סיפור ספורטיבי יוצא דופן – על קבוצת כדורסל ישראלית ממגרש קטן ליד קולנוע אוריון, שארבע שנים אחרי קריסת המעמד של צה"ל במלחמת יום כיפור הפכה לגיבורה הישראלית החדשה. "ווינינג טיים" של HBO רק בכחול לבן. מאור שווייצר הוא מיקי ברקוביץ' הצנוע, צחי גראד מבריק בתור רלף קליין האגדי והמחוספס ומייקל לואיס שמפתיע לטובה בתור לו סילבר והשפם, כולל כל הסיפורים המופרעים על אולסי פרי, ארל וויליאמס, הסמים והדוגמניות (כל קשר למציאות למקרי בהחלט! פוס נגענו באדום!), על רקע השנים הכי מטורפות שעברו על מדינת ישראל. יש גם פוטנציאל לעונה שנייה סביב מכבי ת"א של שנות האלפיים, עם שאראס, פארקר ופיני "מוקה" גרשון.

ירדנה נגד עפרה (שם זמני: "גורל אחד")

גם הסיפור הזה כבר תועד, בסרט תיעודי שנקרא "זמרת השנה" ושודר ב"קשת" לפני שמונה שנים (אורי סלעי ביים). אבל יריבות גדולה מהחיים כמו של ירדנה ארזי תבדל"א ועפרה חזה ז"ל – שווה הרבה יותר מדוקו נשכח. זו צריכה להיות סדרת הקאלט של הקיץ – עם מגי אזרזר בתפקיד עפרה חזה הצנועה והמנומסת ויובל שרף בתפקיד ארזי העצומה והדרמטית. דרמה קומית מוזיקלית לוהטת וגרובית על היריבות שקרעה את המעריצות בשנות ה-80' – כולל תפקידי אורח מגניבים לערן זרחוביץ' (בתור גברי מזור של ירדנה) וציון ברוך (בתפקיד בצלאל אלוני). בחייאת רבאק, הקלט כסדרה.

"מחכים למשיח" (שם זמני: "תאונה למדינה")

לאמריקאים יש את "רפסודיה בוהמית", הסרט הגדול והפנטסטי שתיעד את סיפורה של "קווין". לנו יש אלבום מופת אחר שראוי לאותו הכבוד. מדובר באלבום הכי מצליח של שלום חנוך עד עצם היום הזה, אלבום שהוא גם ביטוי לתקופה מאובקת, מיוזעת, מלאת חששות וחרדות. 1985 היתה שנה כואבת במיוחד לישראליות – כזו שבה כוחות צה"ל טבעו בבוץ הלבנוני (עד שבא שמעון פרס) והאינפלציה הרקיעה שחקים ובתוך כל זה, שלום חנוך – הבן היפה של המוזיקה העברית המנומסת (מלהקת הנח"ל ועד "השלושרים"), מתחיל לגדל זיפים ולכעוס. מאור כהן מגלם את שלום (כפי שעשה בעבר גם ב"ארץ נהדרת") בסיפורו של אלבום ושל קיץ גיהנומי שעבר על המדינה כסימן לבאות.

רצח אמיל גרינצווייג (שם זמני: "הרימון")

הרפרנס הפעם הוא, כמובן, "הנערים" – אותה סדרה כואבת ומדממת על הקיץ של 2014, ורצח מוחמד אבו ח'דיר. אולי הפעם גם שווה להתקשר לטריו שהפיק אותה אז – חגי לוי, תאופיק אבו וואיל ויוסף סידר – כדי ללכת קצת יותר אחורה, לפברואר 1983, לתקופה שבה הרחובות בערו ממחאה נגד מלחמת השולל בלבנון. יש בסיפור הזה הכל – קצת פשע אמיתי על יונה אברושמי שמחליט להתנקש בחייו של פעיל שלום מהצד השני; אבל בעיקר סדרה תקופתית על מחיר השנאה וסימון הבוגדים. זו לא רק סדרה שיכולה להיות טובה, זו סדרה שחשוב שתהיה על המסך – בטח בהקשר העכשווי, שבו שוב מסמנים בוגדים כדי לחפות על מלחמה שאין לה תכלית.

במרכז התמונה בחולצה הבהירה, אמיל גרינצוויג ז"ל (צילום: ורדי כהנא)

אייבי נתן (שם זמני: "האיש הבודד")

הרבה שירים נכתבו על אייבי נתן ז"ל לאורך חייו – וכולם יכולים לככב בסדרה האופטימית והסוערת הזו. על איש אחד שחלם רחוק, בניגוד לחוק הישראלי שאז אסר על "מגע עם סוכן זר", וחצה רוביקון של עם שלם. טייס חיל האוויר שהמריא למצרים כדי להוביל את הדרך – אחר כך – גם לפוליטיקאים שיביאו את השלום הראשון. ליאור רז בתפקיד חייו, של אדם שהלך נגד כל המוסכמות והפך לסמל השלום האולטימטיבי, תוך כדי שהוא מנהל בתי קפה וברים בוהמיינים ובעיקר הבהיר כמה קשה לעשות שלום – אבל כמה, בדיעבד, זה מתגמל.

טרנטינו בישראל (שם זמני: "קאתול")

נשחרר קצת? כי הסיפור של קוונטין טרנטינו ותל אביב הוא אחד מסיפורי האהבה הכי משונים שקיימים. הבמאי הגדול של דורנו מצא את עצמו, איכשהו, חי בישראל באחת התקופות המשוגעות שעברו עליה (וברוך השם, היו). דרך התאהבות בדניאלה פיק הוא מוצא את עצמו בתוך סביבה שכל כך מנותקת מהוליווד שממנה הגיע – לא בטרקלינים ולא במסיבות הקוקטייל, אלא בבית קפה חמוד בכיכר מילאנו. זה המקום שממנו מתחילה הקומדיה – גורי אלפי חוזר למשחק בתפקיד קוונטין והרפתקאותיו בארץ חמה ואלימה מדי. תנו פסקול של האחיות פיק ויש לנו להיט טלוויזיוני בלתי נתפס.

פרשת דניאל מעוז (שם זמני: "איך לרצוח את ההורים שלך")

אחד מסיפורי הפשע המדהימים והנוראים שהיו כאן. סיפור הרצח בתוך משפחת מעוז הירושלמית, שבו הבן דניאל רצח את הוריו – תוך כדי שטווה את העלילה ה"מושלמת", שבמסגרתה החל בהכחשה גורפת וסיים במאסר עולם. סיפור על רוע בלתי נתפס, על משפט ארוך שחווה אינספור פיתולים ועל אדם אחד שהמציאות לקחה אותו לקצה הכי אפל של האנושות. אפשר רק לדמיין את איתי זבולון עושה מטעמים מהדמות המרושעת והמתוחכמת של מעוז, בסיפור שלא קל לעיכול, אבל כנראה יהפוך למותחן/אימה הכי טוב שחווינו כסדרת טלוויזיה.

פרשת הקטינות (שם זמני: "קל מדי")

כבר ראינו לא מעט יצירות טובות ששמו במוקד את תרבות האונס ("שש פעמים" המצמררת עולה בדמיון), אבל כאן זו דוגמא מהחיים, וכזו שנוכחת בחיים של לא מעטים מאיתנו. הרגע שבו שני כוכבי כדורגל ישראלים, עומר אצילי ודור מיכה, מנהלים מערכת יחסים מינית עם שתי קטינות הוא מקרה שבו שני שחקנים שנגעו בתהילה היו נואשים לנצל את כל מה שכסף גדול ופרסום יכולים להחביא – את האכזריות, ואת השתן שעולה לראש, ואת הבושה שנעלמה. בדרך, זה גם מספר את שערוריית הכדורגל הישראלי הכי גדולה שהייתה כאן (כן, יותר מנערות הליווי) – כזה ששינה את הענף שנים קדימה.

פרשת הקלטת הלוהטת 2 (שם זמני: "ג'ורה")

"פאם וטומי", גרסת הלבנט, מתייחס לפרשה קצת נשכחת. ביוני 2004 נחשף סיפור על קלטת לוהטת בישראל של זוג שחקנים ידוע (עד היום שמם לא נחשף) שהקליט את עצמו במצבים אינטימיים. אלא שהמצלמה הדיגיטלית שבה הוקלט האקט נגנבה אחרי שהבית של הזוג נפרץ, וצהובון מתחיל בשם "ג'ורה" (ככה באמת קראו לו) הצליח לשים את היד על המסמך המזעזע. האמת היא שכאן הדוגמא של "פאם וטומי" קצת מתנתקת: הקלטת הזאת מעולם לא נחשפה, ואנחנו לא יודעים מי הזוג המדובר (כנראה שגם לעולם לא נדע). מצד שני, הרי סיפרו לנו ש"כל קשר למציאות מקרי בהחלט", לא? אז יאללה. רוצו על זה.

• המסך
• סדרות ישראליות

אתמול (רביעי) חשפה אפל TV את הטריילר שלה לסדרה הישראלית "Unconditional" שהופקה על ידי קשת (תשודר בישראל תחת השם "הבת") ונרכשה על ידי שירות הסטרימינג האיכותי של ענקית ההייטק, לקראת הפרמיירה שלה שנקבעה ל-8 במאי. את השיטסטורם שהתנפץ על הרשתות החברתיות עם עלייתו של הטריילר, אפל TV הייתה יכולה אולי לנחש, אבל לא את עוצמתו.

>> רוצים תקווה? אז תצפו בריאיון הזה של מעוז ינון ועזיז אבו שרה
>> יש לך פה חצוף צ'ארלי צ'פלין: לא תאמינו מי כוכב המיקרו‑דרמה הבא

בשעות שאחרי עליית הטריילר הוצפו חשבונות המדיה החברתית של אפל TV באלפי תגובות שנאה אנטי-ישראליות בואכה אנטישמיות עד נאציות, כולל קריאות להחרים את אפל על שלל מוצריה בעקבות תמיכתה ב"פרופגנדה ציונית". הסדרה, בכיכובן של טליה לין רון ולירז חממי, עוסקת כזכור בסיפורה של חיילת ישראלית משוחררת שמטיילת לה בהודו להנאתה ונעצרת בשדה התעופה ברוסיה כשבאמתחתה סמים, ואמא שלה יוצאת למסע אקשן בינלאומי מסמר שיער כדי להביא לשחרורה. בקשת הדגישו בעבר שהיא אינה מבוססת על סיפורה של נעמה יששכר.

כך או כך, מתברר שלפחות ברשתות החברתיות גדושות הבוטים והתעמולה, הציבור מתקשה לגלות אמפתיה לחיילת ישראלית שנעצרת ברוסיה עם סמים ("למה הרוסים מתנהגים כמו חיילי צה" ל?", שאל באירוניה אחד המגיבים בעקבות סצנה בטריילר בו נראים שוטרים רוסים נוהגים באלימות), וגם מגיבים פחות אנטי-ישראלים תהו אם אפל TV בטוחה שזה עיתוי מוצלח לסדרה כזאת.

בטוויטר/X לבדה זכה הפוסט של אפל TV לכ-3.5 מיליון צפיות ואלפי תגובות ושיתופים ביקורתיים, ובראשן תגובת ראטיו שזכתה ל-12 אלף לייקים ונוסחה בפשטות "פאקינג דוחה. תפסיקו לתת לחזירים האלה פלטפורמה". ראטיו נוסף השיג ציוץ שגרס כי "סוף סוף, סדרת פיל גוד על ישראלי שנאסר בגלל הפשעים שלו".

אפל לא עזרה לסדרה כשליוותה את הפוסט בכותרת "מהמפיקים של 'הומלנד'", כשהם מכוונים לקשת שהפיקה את "חטופים" שהפכה ל"הומלנד", סדרת להיט שנתפסת כאנטי-מוסלמית במפגיע. באפל TV לא מתרגשים מהרעש בשלב זה, וסקרנים יותר לראות אם הוא יתורגם גם לנתוני צפייה גבוהים מאשר חוששים מהחרם. "הבת" צולמה בהודו, גיאורגיה וישראל,ויוצריההם אדם ביזנסקי ("המדובב") ודנה אידיסיס ("על הספקטרום", "ברלין בלוז"), כשהבמאי הוא יונתן גורפינקל ובקאסט גם יבגניה דודינה, ולדימיר פרידמן, אמיר חדד ויוסי מרשק. שיהיה בהצלחה לכולנו.

• המסך
• אפל טיוי
• סדרות ישראליות
• ישראלים בחו"ל
• מלחמת שבעה באוקטובר
• קשת

עוד חודשיים, בחודש מאי הקרוב, יחגוג תאגיד השידור הציבורי תשע שנים להיווסדו. זה אולי לא נחקק לנו במוח כאירוע מהפכני, אבל יום הקמתו של התאגיד – על חורבותיה של רשות השידור ז"ל – היה אחד הימים המשמעותיים ביותר בתולדות היצירה הישראלית. זה היה היום שבו נולד כאן שידור ציבורי אמיתי – פורץ דרך, משמעותי, כזה שלא נתון לכבלי הרייטינג אבל כן מצליח לגעת בחברה הישראלית על כל גווניה ונותן המון מקום ובמה ליוצרים ישראלים, ומספק הוכחה מרהיבה לכך שכשנותנים ליצירה מקורית זמן ואורך רוח קורים דברים מדהימים.

>> גורם מדיני בכיר: 8 קלישאות בלתי נסבלות שאולפני החדשות אוהבים
>> לה פמיליה: 10 המערכונים הכי טובים של "איש משפחה" בכל הזמנים

ההוכחה הטובה ביותר לעוצמתו של התאגיד כמקור נובע של יצירה, היא המספר הרב של הסדרות המוצלחות שלא נכנסו לרשימה, ומספר הסדרות החדשות שנכנסו אליהמאז ערכנו אותה לראשונה לפני כשנתיים. בתקופה שבה קשה להתעודד, כשהשידור הציבורי שוב מאוים בידי אויבי הדמוקרטיה והתקשורת החופשית, כדאי להתמקד רגע בתוצרת הנפלאה של תרבות מקומית ברמה הגבוהה ביותר שבקעה ממפעלות כאן. פשוט תחשבו על זה בתור 15 המלצות צפייה משובחות שקיבלתם מהמדינה. אין על המדינה!

קופה ראשית

היא נולדה עוד בימי הטלוויזיה החינוכית הישנה, אבל התפתחה ותפחה לכדי הסיטקום הישראלי המצליח והמוצלח ביותר שהיה כאן. סיפורו של הסופרמרקט "שפע יששכר", שהחל בתור סדרה קטנה וממזרית והפך ללהיט כלל ישראלי, הוא קומדיית מקום עבודה מצוינת (פרי יצירתם של נדב פרישמן ויניב זוהר), שמצליחה להיות גם מצחיקה וגם קומוניקטיבית לקהל הרחב. טיטינסקי, כוכבה שמש, שירה שטיינבוך וראמזי הפכו לדמויות קאלט, וכל מה שנשאר לכם לעשות זה להתמוגג ממנה.

היהודים באים

עוד הפקה שאמנם לא נולדה בתאגיד, אבל הפכה בזכותו לספנת הדגל של הקומדה הישראלית. בעולם שבו אין "ארץ נהדרת", כנראה שזו היתה תכנית הסאטירה של המדינה – כזו שלקחה את הסיפור של כולנו, של העם היהודי ומדינת ישראל, וידעה לעשות את מה שיהודים עשו כל השנים: לצחוק על זה בצורה מושלמת. אסף בייזר, נטלי מרכוס ויואב גרוס יצרו פורמט סאטירי משובח עם קאסט שהוא שילוב מרהיב בין ישן וחדש (ממוני מושונוב הוותיק שמראה שוב איזה שחקן קומי אדיר הוא, ועד יניב ביטון שעשה שם את צעדיו הראשונים בדרך להיות סופרסטאר). לצערנו היא ירדה אחרי שש עונות – אבל אנחנו עוד ממשיכים לקוות לקאמבק.

אינתיפאדה

התאגיד יצר לא מעט סדרות דוקו מצוינות (חלקן יופיעו פה בהמשך) שמספרות את הסיפור הישראלי, מ"סינדרום עזה" דרך "לבנון" ועד "איפה הייתם בהתנתקות", כאלה שהצליחו להציג את ההיסטוריה הקרובה שלנו מזוויות שונות ולהאיר באור חדש את הסיפורים שמעצבים את חיינו. אבל "אינתיפאדה", שיצרו בן שני ושי להב, שונה כי היא באה לא מעיני המתעד, אלא מהעיניים של מי שהיו חלק מזה. שני ולהב, שניהם, באו לסדרה כמי שהיו שם כחיילים ולקחו חלק פעיל בתקופה השנויה במחלוקת, וסיפרו את מה שראו עיניהם ממש. יחד עם המוזיקה המעולה ברקע (כולל השיר "תגידי אש תגידי מים" של מאיר בנאי ז"ל, שמלווה את הסדרה) הם הותירו כאן סדרה מטלטלת, לא פשוטה, אבל צפייה חובה לכל ישראלי.

שעת נעילה

דוגמא טובה למה שקורה כשהיצירה הישראלית מגיעה לשיאה. "שעת נעילה" היא ה-אפוס של התאגיד: סדרה אחת, רק עשרה פרקים, אבל כזו שמספרת את הסיפור של מלחמת יום הכיפורים בצורה מופלאה ומצמיתה – דרך עיניי החיילים והסיפורים שלהם. היא לא פחדה לגעת בפצע פתוח של החברה הישראלית, מה שהיה טראומה עצומה (עד שבאה גדולה ממנה) וסיפרה באומץ איך הגענו אליה. עמית כהן, רון לשם, דניאל אמסל, גל זייד, ירון זילברמן ויזהר הר-לב יצרו סדרה שוברת לב ולא קלה לעיכול, שממרחק של כמה שנים בהחלט נראית כמו מאסטרפיס (וגם נמכרה ל-HBO).

מקום שמח

מהסדרות החדשות ברשימה – והיא הרוויחה את המקום שלה ביושר. אחד הלהיטים הגדולים של התאגיד, למרות החיסרון המובנה מול הערוצים המסחריים. השילוב בין תיקי דיין לנועה קולר (היא תופיע כאן לא מעט), ההופעה המעולה של אביהו פנחסוב (שגם הנגישה אותו כשחקן דרמטי מצוין במקומות אחרים), והכתיבה הרגישה של קולר ורם נהרי ליטפו את הכאב היומיומי שלנו כל פרק ופרק. היא לא שמה פוטושופ, היא לא סיפרה סיפורים, היא היתה ריאליסטית עד כאב – אבל גם כזו שמסוגלת לרפא. כמה יופי.

האחיין שלי בנץ

קודם כל אל תהיו קטנוניים – "האחיין שלי בנץ" אולי עלה בחינוכית, אבל משודר גם בכאן 11. זה אולי סיטקום לילדים, אבל הוא גם אחד הסיטקומים הטובים ביותר שיצאו בישראל בשנים האחרונות: קאסט קומי שלא מרגיש כאילו נטחן עד דק על המסך, דמויות ארכטיפיות שמרגישות חדשות, תסריט מצוין ובעיקר מלא מלא מלא פאנצ'ים. זה כבר נהיתה כמעט קלישאה להגיד שכשמתייחסים לילדים ברצינות של מבוגרים, התוכן הטוב ביותר נולד, אבל "בנץ" הראתה שכשמתייחסים לילדים אפילו יותר ברצינות מלמבוגרים, התוצאה היא התוכן הכיפי ביותר.

יקומות

עוד אחד מהדברים שאתה יודע, עמוק בתוכך, שלא היו עולים לשידור בחיים ברשות השידור הישנה, אבל בהחלט מסמלת את דרכו וסוד כוחו של התאגיד: היכולת לתת במה ליוצרים להגיד את מה שהם רוצים ולראות שכשעושים את זה, גם הקהל יודע לאהוב חזרה. האיש שבמוקד הוא רועי כפרי – אחד היוצרים הכי מקוריים שמסתובבים כאן, שסוף סוף קיבל את הסדרה שלו; את המקום שבו הוא יכול להתפרע. וזה אכן מופרע ושונה מאוד מכל דבר ששודר על המסך הישראלי, יצירה משונה ונפלאה שמצליחה לא רק להצחיק, אלא גם לרגש. טריפ ששווה לעלות עליו.

משי זהב

מהדברים שגורמים לך להגיד – "בשביל זה יש תאגיד" (סליחה על החרוז). בחברה הישראלית, כידוע, לא פשוט להיות חושף שחיתויות – אבל לפעמי זה מצליח להפוך את העולם לטיפה יותר טוב. וכך הגיעה הסדרה התיעודית של שרון יעיש שהביאה את סיפורו הפתלתל והמחליא של יהודה משי זהב – מי שהחל כפורע חוק, הפך לגיבור לאומי וסיים מבוזה (בצדק) בתור איש נתעב שהתעלל מינית בגברים, נשים וילדים. סדרה שעשתה צדק, ופרמה את המסכה היפה שכיסתה על האיש המכוער. סדרה חשובה, שהיתה יכולה להיוולד רק כשיש גוף שידור ציבורי חזק שיכול לשדר אותה. רגע מעורר כבוד.

חזרות

בתקופת הקורונה לאמריקאים היה את "טד לאסו", הממתק המנחם שליווה אותם בסגרים, ועזר להרגיע את התחושה שסוף העולם בדרך. אצלנו, בקטנה, הייתה "חזרות" – שגם היא שודרה בלב אותה תקופה קשה וסיפקה את אותה פונקציה. הסדרה של ארז דריגס ונועה קולר, שגם כיכבו בשני התפקידים הראשיים, הייתה אמיתית וכנה, קומדיה מרירה על זוג לא מושלם שמצליח לנצח הכל – והרגע שבו קולר שבתה סופית את ליבו של עם ישראל, גם היום – שש שנים אחרי ששודרה – היא עדיין בינג' נהדר להתכרבל מולו בימים אפלים. הצלחה גדולה שנקטעה באיבה בגלל פרשת דריגס, עם הרבה שכבות של אירוניה.

המו"לים

לעיסוק של התקשורת בעצמה יצא שם לא טוב, ובכל זאת – זו סדרה תיעודית מעולה. הפרויקט של עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי מספר את סיפורה של העיתונות הישראלית דרך בעלי הבית – ממוזס, דרך נמרודי, שוקן ואדלסון – ובדרך גם סיפור של מדינה שלמה בהידרדרות. הסדרה שחשפה איך מפא"י היתה מעורבת בניהול "ידיעות אחרונות", שסיפרה את הסיפור המטורף של פרשת האזנות הסתר, והגיע עד תיק 4000 והדיל המושחת בין נתניהו למוזס, לא עשתה חיים קלים לעיתונות הישראלית – ובדרך אמרה משהו הרבה יותר גדול מעוד סדרה ברנז'אית. זה סיפור על השחתה, על כוח לא מרוסן ועל הקורבנות שנופלים בדרך. עוד סדרה שחשוב לראות, לא רק כחובבי תקשורת, אלא גם כישראלים. בדיוק מה שהתאגיד יודע לעשות מעולה.

מנאייכ

עוד רגע שיא של התאגיד – ממקום לא צפוי. בתוך התקופה השבטית שבה אנחנו חיים, אפשר היה לבטל את "מנאייכ" מכל כך הרבה סיבות – אבל אי אפשר, וגם לא כדאי. הסדרה שכתב רועי עידן הצליחה להתגבר על כל הבעיות ולהאיר את מה שבאמת דרוש תיקון בתוך המערכת המשפטית – בעיקר למי שחושב שהיא חשובה לדמוקרטיה שלנו. חוץ מזה, היא פשוט סדרה מצוינת – שלוש עונות ושלושים פרקים, כולל התפקידים המדהימים של שלום אסייג (פריצה מרהיבה כשחקן דרמטי) בתור איש מח"ש איזי בכר, עמוס תמם בתור ברק הראל (אחד הנבלים הכי טובים שהיו כאן), ולירז חממי המדהימה בתור השוטרת טל בן הרוש, בתפקיד שהכניס אותה לכל בית בישראל. ככל הנראה סדרת המשטרה הכי טובה שהיתה בישראל.

שיר אחד

תוצר "תאגידי" מובהק. מה שהחל בתור פודקאסט מוזיקלי מימיה הראשונים של מחלקת הדיגיטל, הפך לימים לסדרת טלוויזיה ולמקור מרהיב של יצירה מוזיקלית ישראלית. מאיה קוסובר וניר גורלי הם הדמויות הראשיות שהובילו צוות שלם שהצליח לספר, דרך שירים גדולים וקטנים כאחד, את הסיפור הישראלי. הפודקאסט הפך לאחד המצליחים בישראל, ועשה את דרכו באדפטציה מושלמת אל המסך הקטן. בימים האלה, שבהן הטלוויזיה גורמת לנו לבכות בקטע רע, כמה טוב שיש את הסדרה הזאת שגורמת לנו לייבב בקטע טוב (גם אם אתה ברכבת וזה מביך. לא חשוב שמות).

המפקדת

סוד קסמן של לא מעט סדרות תאגיד הן העובדה שהן מצליחות לדבר בשפה חדשה שמתנערת מהקלישאות של פעם, וכשאתה רואה אותן – אתה מכיר אותן. כזו היא "המפקדת", הדרמה הקומית של עטרה פריש וניר ברגר שאי אפשר היה שלא להתמכר אליה. גם כאן, שלוש עונות ושלושים פרקים – לצערנו לא יותר – אבל עבודה מרשימה, כולל תפקיד הפריצה הגדול של אלונה סער בתור קצינת החמ"ל נועה לויתן הקשה כיהלום אבל אהובה להפליא. סיפורן של מפקדות בבסיס טירונים, שהוא על הרבה יותר מצבא: הוא על יחסי כוח ומערכות יחסים, ופריפריה מול מרכז, ובעיקר על מקומן של נשים בחברה שלנו. סדרת צבא מצוינת ששווה תמיד לחזור אליה. אם ראיתם, ובעיקר אם לא.

כוורת: נתתי לה חיי

אין להקה ישראלית שתועדה כמו להקת "כוורת". הסופר גרופ הישראלי כבר זכה למספר יצירות דוקומנטריות (ולפרק מיוחד בסדרת הדוקו "סוף עונת התפוזים") לאורך השנים, ובכל זאת, "נתתי לה חיי" היא סדרה שונה. גם בגלל שהיא לא מתמקדת רק בלהקה אלא גם בדמות נוספת שהיא כמעט חלק ממנה – כמעריץ. יואב קוטנר, אחד מגיבורי הרדיו הישראלי, מגיע לכאן כיוצר אבל הוא לא רק מתעד אובייקטיבי. הוא חלק מהסיפור, והנוכחות שלו גם מצליחה להוציא צדדים וסיפורים חדשים מהמוזיקאים הכי אהובים ומוכרים בישראל. לכל מי שאוהב מוזיקה, בוודאי ישראלית ובוודאי את כוורת, זו יצירת חובה.

כל האימהות משקרות

נכון, היא רק מעכשיו, ויש את הטיית העכשוויזם שכל הזמן מאיימת עלינו. ובכל זאת, היא ראויה לציון. עטרה פריש מ"המפקדת" חזרה עם היצירה שירדה מהמסך לא מזמן (יחד עם הכותבים נועם נבו, נטלי מיכאלשווילי-דרור ויעל כץ), ונתנה ביטוי של קול נשי עצמאי וחזק על המסך שלנו; לא משהו מובן מאליו, במציאות שבה אנחנו חיים. מאיה מרון בקאמבק המבורך לחיינו, אגם רודברג ששוב הוכיחה שהיא שחקנית דרמטית עצומה, סדרה שהצליחה לעטוף בעטיפת צלופן את המציאות הכואבת שהיא מטיחה בנו בסיום.

• המסך
• כאן 11
• סדרות ישראליות
• סדרות מומלצות
• הסדרות הכי טובות

השבוע חגגנו 90 שנה לשידור הציבורי במדינת ישראל, אבל הרבה השתנה מאז 1936. מאז הפיכת הערוץ הראשון לתאגיד השידור הציבורי, ועלייתו של ערוץ כאן 11 לפני כמעט עשור, התדמית של הערוץ הראשון השתנתה מקצה לקצה. לא עוד ערוץ אפרורי ומיושן, אלא מקום מגניב ובועט, בית לדרמות מרגשות, קומדיות מצחיקות ותכניות דוקו-ריאליטי מרתקות. אך בכל זאת, אפשר לזהות גם דפוס מסויים בסדרות המקור של כאן 11, אז החלטנו ליצור רשימה של תכניות חדשות שיכולות להתאים. מי יודע? אולי יום אחד תוכלו לצפות בהן.

>> כאן הסתיימו שידורינו: 11 רגעים ממש גרועים בתולדות ערוץ 1
>> לפני שהיינו כאן: 11 הרגעים הכי גדולים של הערוץ הראשון
>> בואו נעוף יחד: 10 הפתיחים הכי נצחיים של הטלוויזיה החינוכית

לסביות דתיות בצבא

סוף סוף, סדרה שמשלבת את כל מה שאנחנו אוהבים לראות בטלוויזיה. רותי (נונו, בתפקיד טלוויזיוני ראשי ראשון) מתגייסת ליחידה צבאית מיוחדת שמורכבת כולה מנשים דתיות. אבל יש לה סוד: היא לסבית. למזלה גם רוב הבנות הדתיות ביחידה יש סוד: הן לסביות. זה מוביל לרומנים, תככים, ריבים והרבה צבע חאקי על המסך שלכם. מי תקום ראשונה לשחרית? מי תקום ראשונה למסדר בוקר? האם תהיה הפרדה בין נשים וגברים, בין חלבי ובשרי, בין ביסיות ללסביות? מי השאירה את פלטת השבת פועלת ביום ראשון? והאם רותי תחזור בתשובה? כל זאת ועוד, בעונת הבכורה ב"לסביות דתיות בצבא".

אתה חייב לטעום את זה

שילוב מנצח בין שתיים מהתכניות הלא-מתוסרטות המצליחות ביותר של כאן 11 – "אתה חייב לקרוא את זה" ו"בואו לאכול איתי". שלושה פאנליסטים מפורסמים יגיעו לתכנית עם תבשילים מבית אמא (או אבא, או מי שבא) וינסו לשכנע את האורח לטעום דווקא את המנה שלהם. המנצח יזכה בכבוד ובהזדמנות להאכיל את האורח בכפית, בסגנון אווירון. לא הייתם רוצים לראות את ד"ר ג'רמי פוגל עם איזה נזיד פלמי? את ירמי שיק בלום מגיע עם גולש מבית אבא? את שיר ראובן מגישה קובה חמוסטה? וכל זה על רקע קריינות סרקסטית כה משעשעת? נשמע לי כמו הצלחה ודאית.

בואו ללכלך איתי

ואם אנחנו כבר משכללים פורמטים, בואו ניקח את "בואו לאכול איתי" וניפטר מהחלק הכי מיותר בה: האוכל. כולנו רוצים לראות דמויות צבעוניות שונות מלכלכלות האחת על השנייה, אז למה שלא נבנה מזה את כל התכנית? חמישה ווירדוס מאזורים שונים בארץ יפגשו בכל פרק בבית של אחד המתמודדים, ינסו לשמור על נימוס, ואז יגידו דברים נוראיים בראיונות למצלמה. אין אוכל, אין מתכונים, אין אפילו תחרות – יש רק את התענוג של לצפות באנשים אומרים דברים שאתם לא הייתם אומרים בקול רם. יאמי!

כל החתיכים אצלי

אהבתם את "בהסתורה" שכללה תצוגות משחק של גל תורן, אורי "דודו פארוק" קומאי, ויותם "וודו דאדי" רבינו? מחפשים עוד סדרות עם מוזיקאים טרנדיים, חתיכים, ומעניינים? קבלו את "כל החתיכים אצלי" (כל קשר ללהקה של איה זהבי פייגלין מקרי בהחלט) – סדרת דרמה קומית חדשה בהשתתפות: יהונתן מרגי, מלכים א' ומלכים ב', מוני, איתי "טונה" זבולון, איתי "ויתרתי" זבולון ורועי הפאנקיסט מ"בואו לאכול איתי". מה העלילה? למי אכפת! כבר סגרנו עשרה ראיונות בלעדיים בכאן דיגיטל, כאן חדשות, כאן תרבות, כאן חינוכית וכאן רשת ב' על דמותו של הגבר הישראלי החדש כזמר כריזמטי.

קופה ראשית

"רגע", אתם שואלים, "אין כבר סדרה כזאת?". לא. אנחנו לא מדברים על הסיטקום המוקומנטרי המצליח על סופרמרקט ביבנה! אנחנו מדברים על סיטקום מוקומנטרי חדש שמתרחש בגן חיות ביבנה. ומי החיה הכי חשובה בגן חיות? הקופה הראשית, כמובן! דמיינו לכם: סיטקום קורע מצחוק בכיכוב חיות פרא אמיתיות שידובבו על ידי מיטב השחקנים והקומיקאים של ישראל. ג'ירפה סנובית בדיבוב גיתית פישר, אריה גבר-גבר בדיבוב צחי גראד, חזיר יבלות שרמנטי בדיבוב גיא לואל… האפשרויות בלתי מוגבלות. והחלק הכי טוב: לא צריך לשלם לחיות גרוש.

תמיר בא?

הקומיקאי/שחקן/מוזיקאי תמיר בר הוא אחד הכוכבים המפתיעים שיצאו מתאגיד השידור הציבורי, ולאחרונה הוא גם חזר לערוץ עם "שם טוב האבי 2". אבל האם הוא יחזור שוב? זה הקונספט של התוכנית החדשה "תמיר בא?", הייבריד מטורף בין קומדיה, ריאליטי, דוקו ותכנית מתיחות. כל פרק מציג פורמט חדש שפותח בשביל תמיר בר, אבל אף פעם לא בטוח אם הוא יגיע. בכל זאת, מדובר באדם מאוד עסוק, עם צילומים ל"ארץ נהדרת" וקמפיינים פרסומיים. אבל הוא אמר שהוא יבוא לצילומים. או שלא? תצטרכו לצפות כדי לגלות!

הארכיון

ב"כאן 11" מאוד גאים בעובדה שיש להם את הארכיון המלא של שידורי הערוץ הראשון לדורותיו. אבל מה באמת קורה שם? האם מדובר בארכיון ענק מלא בקלטות, סלילים ומסכים? כנראה שלא, אבל זה נשמע כמו מקום מצוין לסדרת מד"ב מפחידה. משהו בסגנון "ניתוק" של אפל V, על חבורת עובדים בבניין ענק ואפור, שלא יודעים כיצד נראים החיים מחוץ לארכיון. הם מנסים להעביר אחד לשני מסרים סודיים באמצעות קטעים ישנים של "זה הסוד שלי", אבל מפחדים מהבוס הגדול למעלה (חיים יבין בהופעת אורח). נועה קולר ויעקב דניאל זדה בתפקידים דרמטיים קורעי לב ינסו להוביל אותם אל החופש.

כל האמהות מקדשות

יכול להיות שפספסתם את הסיפור הזה, אבל לפני כמה שבועות, חבר הכנסת אבי מעוז תקף את "כל האמהות משקרות", הלהיט המצליח של התאגיד. "זה המסר של תאגיד השידור הציבורי?", שאל ראש מפלגת נעם והוסיף "בושה!"; נכון, לא צריך להתייחס לכל תגובה מטופשת של נבחר ציבור במדינה, אבל אולי יש פה הזדמנות: בואו ניצור סדרה במיוחד לאנשים כמו מעוז, בה כל האמהות הן נשים מאמינות, צנועות ומצייתות ששולחות את בניהם למלחמה (בלי בנות כמובן!) ושומרות על המדינה שלנו. נשמע מעניין? לא ממש, אבל אולי זה ימנע מהממשלה לסגור את הערוץ. למה שרק איילה חסון תעשה את זה לבד.

• המסך
• כאן 11
• סדרות ישראליות
• פארודיה