בתחילת שנות ה-90 שירתתי במילואים כנהג בגלי צה״ל. באחד הלילות, כשהייתי נהג תורן, ישבתי עם אחד החיילים בתחנה. הוא זיהה אותי כחבר להקת נקמת הטרקטור, ומשם התגלגלה שיחה ארוכה על מוזיקה. סיפרתי לו על ההשפעות המוזיקליות שעיצבו אותי, ובשלב מסוים הגענו ל״אדון הסליחות״ ולסיבות להקלטתו. הוא היה אז עדיין ״חדש על המדף״, ועניין אותו החיבור שנתפס אז כמאוד חדשני ומפתיע בין עולם הפיוטים של יהדות ספרד לבין רוק ישראלי. עבורי זה היה חיבור טבעי, פסקול נעורי.
>> הרחוב התת-קרקעי והגבעה הלבנה. העיר של אבי בללי

גיל 12 הוא השלב שאתה מעצב את הזהות האישית והמוזיקלית שלך, ואצלי הכול התערבב ביחד. בשכונה שבה גדלתי, ברחוב ההסתדרות בגבעתיים, המוזיקה של אהובה עוזרי הייתה מאוד נוכחת. בבית שמעתי לד זפלין ופינק פלויד שאז נחשבו ללהקות מחתרת שהיינו מקליטים מהרדיו או מחליפים תקליטים בין חברים. המפגש הזה, בין מה ששמעתי בבית לבין מה שספגתי בחוץ, הוא שעיצב את הטעם המוזיקלי שלי. החיבור הזה קיבל ביטוי ב״אדון הסליחות״, והמשיך ללוות אותי הלאה בחומרים ובאלבומים הבאים.

אותו חייל, ששמו צורי רוקח, התברר כאחראי על המוזיקה המזרחית בגלי צה״ל. עלו בשיחה עוד השפעות מעולם הזמר המזרח־תיכוני. בין ההשפעות החזקות עליהן דיברתי באותה שיחה לילית, הזכרתי כאמור את אהובה עוזרי, יוצרת מופלאה ופורצת דרך שבאותן שנים הייתה בחזקת יוצרת שנעלמה. סיפרתי לו על הפגישות האקראיות שלי איתה, כשהייתה מגישה חומוס אצל דורון בכרם התימנים, שם הייתי יושב מדי פעם.

תוך כדי השיחה עלה בי רעיון: אלבום של נקמת הטרקטור שכולו מוקדש לשיריה של אהובה עוזרי. צורי היה זריז במיוחד, ועוד באותו שבוע העביר לי את שיריה צרובים על גבי תקליטור. אני, לעומתו, הייתי איטי, והתוכנית, לצערי הרב, לא התממשה.

הרעיון נשאר איתי לאורך השנים, גם כשהחיים והעשייה המוזיקלית לקחו אותי לכיוונים אחרים. מספר שנים אחר כך חזרה עוזרי עם תקליט מנצח בהפקתו של משה דעבול, ואפשר לומר שמאז קיבלה את תשומת הלב וההערכה לה הייתה ראויה לאורך כל הדרך. ו… השאר היסטוריה.

לשמחתי, אפי בניה, המנהל האמנותי של ״פסטיבל העוד״, פנה אליי בהצעה להעלות ערב במלאות עשור ללכתה, ולבצע משיריה על פי פרשנותי ותפיסתי המוזיקלית. כך מצאתי הזדמנות לסגור מעגל, עם תוכנית אמנותית שהייתה בראשי עוד מתחילת דרכי, וכנראה חיכתה כל השנים לרגע הנכון.

עבור המופע בחרתי בקבוצת מוזיקאים מוכשרים שרובם זכו לנגן איתה. שאול בסר, שגם הפיק מוזיקלית את אלבומה האחרון ״מעליי דממה״, מנהל איתי מוזיקלית את הערב ויהיה על הקלידים. רון בונקר ינגן בגיטרה ובבולבול טארנג, אליהו דגמי יעמוד מאחורי העוד, מעיין דוארי ובן דגוביץ׳ יהיו על כלי הקשה ועדי הרצבי על הבס.

במופע יתארחו ארבע יוצרות מוכשרות ויוצאות דופן, שאני מאוד אוהב: אפרת גוש, הילה רוח, רות דולורס וייס וגליה חי. כל אחת מהן מביאה לערב את הקול, הצבע והנוכחות הייחודית שלה.

אנחנו נמצאים בעיצומן של ההכנות למופע ״עוד אמשיך לשיר ולנגן״, וכבר בחזרות אפשר להרגיש את ההתרגשות הגדולה של כולנו, לחגוג את יצירתה הנצחית של אהובה עוזרי וגם להקשיב לשיריה מחדש.
״עוד אמשיך לשיר ולנגן״, מופע מחווה לאהובה עוזרי במלאת עשור למותה, יתקיים ביום שני, 9.11.2026, בשעה 21:00 בתיאטרון החאן בירושלים, במסגרת פסטיבל העוד הבינלאומי ירושלים (5–12 בנובמבר), בניהולו האמנותי של אפי בניה ובהפקת בית הקונפדרציה. פרטים וכרטיסים: אתר בית הקונפדרציה.

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות