החלטנו לצאת למסע. לזעוק בקולנו נגד האלימות כלפי נשים

אהבת שירה, מוזיקה, סאונד, פרפורמנס ואמנות אקטיביסטית חברו ביני לבין מאירה אשר. הבנו שהניגודים בינינו יוצרים חיבור אמנותי-אקטיביסטי מעניין. קצנו במספרים העולים של הקרבנות. קצנו בשתיקה הרועמת, בצעקות שמאחורי הקיר, בטונים עולים, בקולות שבר; התעללות, רצח, שתיקה, משטרה. עייפנו מהאפליה בין אלימות לאלימות. בין דם לדם.

אורנה עקאד. צילום: זהר וגנר

החלטנו שאנו חייבות ליצור אירוע שיבטא ויעורר את המחאה כנגד אלימות כלפי נשים. החיבור המיוחד בינינו – מאירה היא מוזיקאית ואומנית קול ואני סופרת ובימאית תיאטרון, הולידו רעיון להשמעת שירה שנכתבה מתוך חווית אלימות, במרחב הציבורי. הוצאנו קול קוראת שבעקבותיו התקבלה שירת משוררות מכל רבדי החברה. בין המשוררות שנבחרו לפרויקט: אורית גולדמן, שרון סילבר, מרווה זוהר, הדס גלעד, דארין טאטור, לורן מילק, תופאחה סאבא, נורית צדרבוים, ננו שבתאי, עילית שייר, לי שיר ועוד. הפרויקט זכה לסיוע של מועצת הפיס לתרבות.

בתחילה, חשבנו לפעול דרך הצינורות המוכרים לנו בעבודתנו: פסטיבלים, אירועי אמנות וכו' , אבל ידענו שאם נהיה תחומות במסגרות אלה, קול מחאתנו יגיע לקהל מצומצם בלבד. חשוב לנו לפרוץ ולהשמיע לעוד קהלים וציבורים שאיננו נתקלות בו ביום יום. העלינו  רעיון של השמעת שירה בכרוז בתחנות הרכבת בכל הארץ, אבל קשיים ביורוקרטיים ומגפת הקורונה שנכנסה לחיינו, אילצו אותנו לשנות כיוון מחשבתי.

מאירה אשר. צילום: גיל אליהו

בזמן הזה עוד נשים נרצחו. תחושת המחנק, חוסר האונים וסגרי הקורונה, הולידו בלבנו את הרעיון לנדוד החוצה. לכתת רגלינו ולצאת למקומות בהן נרצחו נשים ושם להביע את מחאתנו. צירפנו אלינו את אמניות הבמה שלי אללוף, לילא עבד אלרזאר, בסמה בדר, טל ברגלס, סיון וילמובסקי, חלימה יונס, ראבעה מורקוס, רויטל לוין מלכה, סאמיה נאסר, כיפאיה עיאיטי ואפרת פלדמן. שרטטנו מפת דרכים וקבענו לצאת למסע של 5 ימים שיתרחש בין התאריכים 27-31 במרץ 2022, ביישובים שבהם נרצחו נשים בשנים 2019-21.

אנו זזות במסע מחאה, כדי לעורר הקשבה ומודעות, להעלות מקרים לא פתורים, להשמיע קולות מושתקים, לפעול בזמן ולמנוע את הרצח הבא.
לתמיכה בקמפיין גיוס ההמונים שנועד לאפשר את הפרויקט