קררו את הלחץ: העסקים של ת"א עדיין צריכים אתכם גם בימים החמים

החיים בישראל גם ככה לא פשוטים. התרגלנו כבר לשגרת אזעקות, להותר לפרסום, לאולפני שידור מיוחדים שלא מפסיקים לשדר כבר שנתיים ברציפות, ובכלל נדמה שהורגלנו לשגרה שמתנהלת כל הזמן "על הקצה". וכאילו שכל זה לא מספיק, כאילו שאנחנו לא דרוכים ומתוחים עד הקצה כל כך הרבה זמן – יש את אלו שלא מפספסים שום הזדמנות למכור להמונים עוד קצת פחד וחרדה. שלא בוחלים בשום פונט ענקי, גרף אדום וכותרת מאיימת, גם כשאלו מתארים את מה שעד לא מזמן היה שיגרת חיינו.
>> לב חריף: 20 המסעדות הכי רומנטיות בעיר (ופיתה אחת שכולה אהבה)

המילה "חמסין" בערבית, שמשמעה 50, מתארת את אותם 50 ימי חום קיץ משמעותיים בשנה. מדובר במושג שמלווה אותנו זה שנים, ומי מאיתנו לא זוכר את הימים שבהם היינו ילדים, נוסעים ברכבים בלי מזגן, לומדים בבתי ספר לא ממוזגים והזענו את עצמנו לדעת בשיטוטי קיץ ברחובות. הרבה מים עברו בנהר מאז ימי התום של "שבשבת", תחזית מזג האוויר המיתולוגית של הערוץ הראשון (שבכלל לא שודרה בכל יום בימי הקיץ, שהיה כולו אז כמו היום פשוט חם ומגעיל). אלא שבשנים האחרונות, הצורך להתחרות על תשומת לב הציבור ולרתק אותו לעוד שנייה מול המסך, הפכו כל יום גשם לסופה וכל מעלה אחת נוספת באוגוסט לגל חום קיצוני.

לא פעם, על רקע גרף מטפס בחדות בצבע אדום בוהק, מתעקש השדרן מול החזאי על בואו של גל חום קיצוני והחזאי נע באי נוחות ואומר "חם, אבל לא משהו שלא ראינו". ובאולפנים ובמערכות התקשרות לא מוותרים ומתעקשים לשמור על רף חרדה גבוה בכל נושא בעצם חרדה מהחיים עצמם, כאילו אין מספיק צער, פחד וחרדה אמיתיים לכולם. נדמה שהתקשורת, שחיה על הדרמה הזו, משדרת תחושות של "סוף העולם מגיע", ולו רק כדי לשמור אותנו דרוכים וממושמעים, ובעיקר דבוקים לטלוויזיה.

אז נכון שרייטינג ותשומת הלב של הציבור שווים כסף, אבל מהצד השני יש מי שמרגישים את השפעת הכותרות הללו על בשרם. בכל פעם שמפמפמים בלי סוף על גל חום קיצוני ביולי ובאוגוסט, ורק באותיות הקטנות מזכירים שהוא יורגש בעיקר בבקעה ובפנים הארץ, יש מספיק אנשים שנלחצים גם על קו החוף. הכותרות הללו לא רק נוספות לרשימת הדאגות שממילא קיימת כאן, אלא גם סוחפות את הציבור למקומות של פחד והימנעות. וההשלכות של אמירות אלו על העסקים עלולות להיות הרסניות. אני רואה במו עיני את מה שקורה בשטח: כשאותם אנשי תקשורת מכריזים על גלי חום קיצוניים, אנשים נמנעים מלצאת מהבית ומבטלים בילויים ופעילויות

מדהים לראות איך יום קיץ סטנדרטי עם 30 מעלות בצל יכול להפוך ליום עסקים מצוין, בעוד שלמחרת כשכותרות "קץ האנושות" מדברות על 31 מעלות, הרחובות מתרוקנים. זה אולי נשמע נאיבי, אבל אלו שמסקרים את הקשיים של תחום המסעדנות ולא פעם מגלים אמפתיה לנושא, היו יכולים לגלות טיפה יותר אחריות ולהבין שהפחד שהם מייצרים עושה לא מעט נזק לעסקים הקטנים. אז לקראת עוד "גל חום", תמיד אפשר להיזכר בזמנים טובים יותר, בימים יפים של יולי-אוגוסט תל אביבי, כשלבשנו מעיל ועשינו סקי בדיזנגוף.