עוּד יותר טוב: איך החיים עם בדואים בסיני נתנו לי מוזיקה חדשה

"את באה לארבעה ימים לסיני?" היא שאלה, ואני שלא הייתי הרבה זמן בסיני, נעניתי בחיוב להצעה המפתה. ביום הרביעי היא חזרה, ואני נשארתי לארבעה חודשים. מי ידע שביקור קצר וספונטני יהפוך למסע הרפתקאות בלתי נשכח?

>> אחרי סאנדנס: הסרט על נועם שוסטר אליאסי זכה בפסטיבל סלוניקי

לסיני הגעתי לראשונה בגיל 16 לחוף ראס א-שטן, חוף שהוא בית להרבה מוזיקאים שהחילו לנגן שם סביב המדורה, והיום אתם קונים כרטיסים להופעות שלהם. במשך השנים הייתי מגיעה לביקורים קצרים אבל בשנת 2018 היה משהו שגרם לי להישאר. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, אני כבר מזהה את התחושה המרגשת הזאת – זה קרה גם בקובה וספרד כששמעתי לראשונה את המוזיקה המקומית שלהם.

כשטסתי בפעם הראשונה לספרד שמעתי לראשונה פלמנקו בבית של חברה בברצלונה, ועד היום אין לי את המילה המדויקת לתחושה שהרגשתי, אבל בעקבות התחושה הבלתי מוסברת והכה מפעימה הזו, נשארתי לגור שם חמש שנים – בחורפים בגרנדה ובקיץ באיביזה, או בחופים המטריפים של קאדיס. כשחזרתי לארץ התחלתי להופיע, ומאז אני עובדת כזמרת ומוזיקאית בעיקר בסגנון פלמנקו, ומתפרנסת מהופעות, סדנאות ולימוד הסגנון. יש משהו מאוד משחרר בלהיות מוזיקאית עצמאית שיכולה לטייל בעולם, לעבוד תוך כדי ולהכיר תרבויות בצורה הכי אותנטית – שזה בעצם דרך המקומיים, המוזיקאים וחיי הרחוב.

מפגש עם מוזיקאי מיצרי שהכרתי באחד החופים הוביל לחפלה אין סופית, ואני הוקסמתי בקסם המוזיקה החליג׳ית והמצרית. המוזיקה החליג׳ית היא מה ששומעים ומנגנים הבדואים בחופי סיני, מוזיקה שמגיעה מהמפרץ החליג׳י (המפרץ הפרסי), מוזיקה שהקצב שלה מרגיש כמו רכיבה על גמל ומנגינה שלוקחת אותך לטיול על מרבד קסמים. בהמשך הכרתי את סלים, נגן עוּד וזמר בדואי שהפך לאחד מחבריי הטובים שם. היינו מעבירים חורפים סביב המדורה, תה חם, עוּד , סומסומייה והרבה מוזיקה חליג׳ית.

הרבה פעמים שואלים אותי אם אני לא מפחדת להישאר עם בדואים לבד בקאמפ. אני תמיד מסבירה שזה המקום הכי בטוח בעולם עבורי, ושהם רואים אותי לא כמו אחות, אלא כמו אח. מעולם לא הרגשתי לא בנוח או לא בטוחה באף סיטואציה, גם כשהעברתי חורפים שלמים רק אני וכמה בדואים סביב המדורה. בהמשך הגעתי לביר סוויר, לחוף של סבאח – משפחת דייגים מוזיקאים בדואים שקיבלה אותי באהבה. סולימן, הבן של סבאח עליו השלום, הוא טיפוס מיוחד מאוד, מוזיקאי וזמר נשמה שהפך לחבר קרוב ומנעים אוזן עם שירתו החרישית והמופלאה.

כשגיליתי את חופי הזהב של ביר סוויר, וכבר היו לי חברים בדואים פזורים בחופים שונים, התחלתי לרדת עם האוטו. בימים הייתי מעבירה את היום על החוף ברגוע, או קופצת לשתות סוכר עם תה אצל אחד החברים, וכשהשמש היתה שוקעת סלים כבר היה מתקשר לעדכן איפה מתרחשת החפלה באותו ערב. שלוש שנים חלפו, בהם הייתי נוסעת מתי שרק אפשר. השילוב של ים, מדבר ומוזיקה חליג׳ית נעם לי, ועשה לי טוב, עד שהגיעה הקורונה. בשני הסגרים טסתי יום לפני הסגר לשארם אל שייח, ומשם ישירות לחושה. בסגר השני טסתי, וישראל סגרה עלי את הגבול כך שלא הייתי יכולה לצאת משם חודשיים. אם זה היה קורה בכל מקום אחר זה היה יכול להיות קצת יותר בעייתי, אבל לשמחתי ״נתקעתי״ במקום היפה בעולם.

כשחזרתי  קיבלתי הצעה מבית הספר למוזיקה ״מקאמאת״, לעשות סדנה מוזיקלית בסיני לתלמידים שלהם – פלמנקו בשילוב מוזיקה חליג׳ית. וכמובן שכחצי צוענייה חצי בדואית, מצאתי את עצמי חוזרת שוב לחושה והפעם בתפקיד המורה. ואיך לא, קראתי לסלים שיעביר איתי את הסדנה, שעברה בהצלחה רבה. מאז החברים ואני שומרים על קשר מידי פעם בשיחות וידאו. הם שואלים לשלומי ומראים לי את החוף שאני כל כך מתגעגעת אליו, שואלים מתי אני באה לשתות תה, ואני אומרת להם אינשאללה בקרוב ומתפללת לימים טובים יותר.

בימים אלה אני עובדת על הפקת מקור לפסטיבל ימי הפלמנקו בסוזן דלל (סוג של ימי חג בשביל סצנת הפלמנקו בארץ) המתקיים בסוף מרץ. למופע קוראים “Layla Andaluz”, ששמו מורכב מהמילים לילה (עברית/ערבית) ואנדלוס (ספרדית). לילה אנדלוסי – חוויה מוזיקלית המפגישה בין התרבויות השונות שחיו באנדלוסיה, המקום שבו צוענים, ערבים, ספרדים ויהודים היוו את הבסיס להיווצרות סגנון הפלמנקו. המופע משלב בין גיטרה פלמנקה למוזיקה ערבית, עוּד לצד שירת פלמנקו ומקצבים עם טוויסט בעלילה, ויוצר חיבור מרתק בין התרבויות שחיו אחת לצד השנייה באנדלוסיה, לצד החיבור האישי שלי וההשפעות שספגתי מהפלמנקו ומהמוזיקה הערבית.
“Layla Andaluz" יתקיים ביום חמישי, 27.3, ב-19:30 במסגרת פסטיבל ימי הפלמנקו בסוזן דלל. לפרטים וכרטיסים