בשנתיים האחרונות הרגשתי שאני נמצא בחיפוש. אחרי אהבה, בית, ובעיקר אחרי עצמי. הייתי בתחילת שנות העשרים שלי, חוויתי פרידה של 5 שנות זוגיות, ולאחר מכן נכנסתי למערכת יחסים מעגלית, כזאת שתמיד חוזרת לאותו המקום בו רוצים לצאת מזה. והקשר הזה הגיע איתי עד הודו. במקביל המציאות של מלחמה ושירות מילואים כחובש קרבי. בתוף כל חוסר הודאות הזה נכתבו השירים של "אם משחקים בלב".
>> אתה הראש: עוזרים לאזיליה בנקס למצוא את זוהרן ממדאני של תל אביב

לא התכוונתי לכתוב EP. כל שיר נכתב בזמן אחר ומתוך רגע אחר, ורק מאוחר יותר הבנתי שכולם מתעדים את אותו תהליך שעברתי. את השיר "מים" כתבתי כשחזרתי מהטיול הגדול, שהרגיש כמו חוויה פסיכדלית אחת גדולה. הוא גם השיר הראשון שהלחנתי על הגיטרה. כל הטיול מלווה אותך תחושת אופוריה שהכל אפשרי, עד שבשלב מסוים זה נגמר ואתה רוצה הביתה. וכך גם בנוי השיר מבחינתי. בבית הראשון אתה בעננים ולא אכפת לך מכלום, בבית השני אתה מתחיל להבין שזו לא המציאות, ובבית האחרון אתה כבר מבקש הביתה.

"אם משחקים בלב" נכתב מתוך מערכת יחסים שהרגישה כמו לופ. משיכה, התרחקות, כעס וחזרה לאותו המקום. באותו הזמן הרגשתי שמשחקים בי, וגם משם הגיע המשפט "אם משחקים בלב אין מנצחים אל תשחקי איתי". במהלך השיר אני מנסה להעביר לשומע את חוסר האונים שלי מולה. כמה אני חושב עליה ואיך היא רחוקה ממני. "אני אחד מהם" נולד דווקא מתוך תחושת ניכור. הסתכלתי על אנשים ועל העולם מבחוץ, והרגשתי שאני לא באמת חלק ממנו. שאף אחד לא מבין אותי כמו שאני רוצה. השיר הזה הפך בשבילי לתזכורת שגם אם אני מרגיש זר בתוך המציאות הזו, אני עדיין חלק ממנה. זה גם השיר שלקחתי הכי רחוק מבחינה הפקתית ב-EP. הוא בועט, כועס ועם המון גיטרות מטאליות שלא נותנות מנוח כמו המחשבה הזאת, שאתה סה״כ חלק קטן מתמונה גדולה יותר שמרכיבה את העולם.

"הודו" נכתב מול ההרים, רחוק מהבית ומהחיים שהכרתי, והוא מתאר ממש את החוויה הבודדת שלי שם. בהודו גם פגשתי את אותה אישה שהייתה איתי בלופ הרגשי, והיא אכן מוזכרת גם בשיר הזה. היא גרמה לי לחשוב שהמסע לבד לא כל כך נורא, משום שפגשתי אותה שם מבלי שתכננתי וכנראה זה היה סימן. למרות שכל השירים ב-EP הזה הם מאוד חשופים, השיר הכי חשוף מבחינתי זה דווקא "איך ברגע", שנכתב רגע אחרי הפרידה כשהדברים עוד קרו ולא היה לי זמן להבין אותם. בגלל זה הוא גם כל כך קצר. לא ניסיתי להגיע למסקנה או לכתוב על משהו שכבר התגברתי עליו. פשוט תיעדתי שבר בזמן אמת.

ובתוך כל זה היו גם המלחמה והמילואים, המעבר בין לוחם מילואים לבין לחזור ולהיות פשוט בן 24, להתאהב, להיפרד, ליצור, לפחד לגבי העתיד – חידד אצלי כמה מעט אנחנו באמת יודעים על מה שיקרה מחר. חשבתי שאני כותב שירים על אנשים, מקומות ורגעים שונים. רק כשהנחתי אותם אחד ליד השני, הבנתי שבמשך שנתיים כתבתי על אותו דבר: על הניסיון למצוא את עצמי בתוך כל מה שאיבדתי בדרך, וללמוד שלא תמיד צריך למצוא תשובה כדי להמשיך קדימה.
ה-EP "אם משחקים בלב" זמין בספוטיפיי

• יוצרים כותבים
• מוזיקאים
• הודו
• מוזיקה