עוד לבנה בחומה: הסרט שהופך את "טטריס" להרפתקת ריגול

"טטריס" הוא הסיפור הקצת אמיתי על איך משחק המחשב הפופולארי שהומצא בברית המועצות בשנות השמונים הגיע למערב. המהלכים העסקיים שקרו במציאות נמצאים שם – כי בעקרון זה מה שזה, סיפור עסקי – אבל הם ארוזים בתוך מותחן ריגול קצבי בסגנון סרטי המלחמה הקרה. זה כולל סוכני ממשלה מאיימים, מעקבים, האזנות סתר, מכות, מלכודת דבש, ומרדף מכוניות בדרך לשדה התעופה. בסך הכל זה עובד יופי, אם כי המרדף – אף שהוא מבוים היטב בפני עצמו – מחדד את התיבול ההוליוודי המוגזם שנבזק על ההצהרה המוכרת שמופיעה בפתיחה "מבוסס על סיפור אמיתי". והאמת היא, כאמור, לא סיפור מהותי על הצלת חיים אלא על מי יהיה זה שיזכה לעשות את הרווחים הגדולים.

גיבור הסרט, שעלה בשירות הסטרימינג של אפל, הוא לא הבחור הרוסי שהמציא את טטריס, אלא אמריקאי אחד (ממוצא הולנדי) שניסה להשיג את הזכויות על הפצת המשחק ביפן (הוא נשוי ליפנית). טארון אגרטון מגלם את הנק רוג'רס, בעל חברה של משחקי מחשב שמתוודע למשחק בתערוכת משחקי מחשב בלאס וגאס וממשכן את ביתו (זה דווקא פרט אמיתי) כדי לגייס את המימון לרכישת הזכויות. אלא שאז הוא מגלה שהאנשים שהוא מנסה לעשות איתם עסקים הם קפיטליסטים נכלוליים וסובייטים קשים. מי שמעניק לרוג'רס גב עסקי הם האנשים הטובים בחברת משחקי המחשב היפנית נינטנדו (זה לגמרי סרט של שחור לבן), שרוצים לשלב את טטריס בקונסולת המשחקים החדשה שלהם, גיים בוי. השבוע ייצא למסכים "האחים סופר מריו – הסרט", המבוסס על משחק פופולארי נוסף של החברה, ואני תוהה אם התזמון מקרי.

בניגוד לאזהרות רוג'רס טס למוסקבה עם ויזה של תייר ויוצר קשר ישיר עם ממציא המשחק אלכסיי פג'יטנוב (ניקיטה אפרמוב) ועם נשיא אלורג (אולג שטפנקו), החברה הרוסית הממשלתית שאוחזת בזכויות על המשחק. בעודו מנסה לנהל משא ומתן הוא מגלה שיריביו הגדולים הם איל התקשורת הבריון רוברט מקסוול (רוג'ר אלם בחליפת שומן ופאה שחורה שמעניקה לדמות חזות קריקטורית) ובנו הילדותי קווין (אנתוני בויל), שיש להם קשר ישיר לנשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב. מה שרוג'רס לא יודע, והצופים המעודכנים אמורים לדעת, זה שמקסוול נמצא על סף פשיטת רגל. מתמודד נוסף הוא רוברט סטיין (טובי ג'ונס), בעל חברה משל עצמו, שעשה עסקה עם מקווסל ומאמין שהוא מייצג אותו בפני הרוסים. היתרון היחידי של רוג'רס הוא היותו נחוש ואמיץ ועל פי הסרט – איש ישר והגון. קפיטליזם זה נפלא (כל עוד הוא מוחזק בידיים של אנשים הגונים).

אגרטון – הנחשב כמועמד מוביל לתפקיד ג'יימס בונד, אם כי הוא עצמו אומר שהוא לא מתאים כי הוא מתקשה להקפיד על משקל יציב – הוא שחקן משובח שנעים להעביר איתו סרט שלם. כמה מהסצנות היותר אפקטיביות מוקדשות לניסיון של דמותו להבין איך השיטה הסובייטית עובדת. כאמור, "טטריס" ניחן בחזות ובצבעים המונוכרומטיים של מותחני ריגול מהמלחמה הקרה. מפתיע לגלות שאתרי הצילום המרכזיים היו בגלזגו ובאברדין, שתי ערים בסקוטלנד שהתחזו למוסקבה. מה שמוסיף לטקסטורה של הסרט צבעוניות ושעשוע הוא המעברים בין הסצנות שמעוצבים כמשחקי מחשב משנות השמונים. והידידות (האמיתית) שנוצרת בין רוג'רס ובין פג'יטנוב מתחת לעיניהם של סוכני השלטון תורמת מוקד רגשי. סרטו הקודם של הבמאי ג'ון ס. ביירד היה "השמן והרזה" מ-2018 (Stan & Ollie) שסיפר על הידידות בין סטן לורל ואוליבר הארדי.

כמקובל, לפני כותרות הסיום וגם במהלכן, משולבים תצלומים (וגם קטע וידאו) של האנשים האמיתיים, וכמה פרטים על מה קרה להם בהמשך. הדרך לשם מהנה בהחלט. בשבוע הבא נפרסם ביקורת על "אייר" – סיפור קפיטליסטי נוסף על איך איש מכירות שכנע את נייקי ומייקל ג'ורדן להנפיק נעל ספורט על שמו ולעשות המון כסף.

3.5 כוכבים. Tetris בימוי: ג'ון ס. ביירד. עם טארון אגרטון, ניקיטה אפרמוב, טובי ג'ונס. ארה"ב 2023, 118 דק'