"יש ניצנים של מרד אזרחים, וזה רק יילך ויחריף. אין אמון בממשלה"
יאיא כהן אהרונוב מהדג נחש חושב שהמחאה הנוכחית כבר לא קשורה לימין או שמאל, ויש לו כמה הצעות פשוטות להצלת עולם התרבות. "יש חוסר אמון בהכל. אף אחד לא סופר אותנו"
בוקר טוב, יאיא. מה אתה מעולל בימים אלה?
"אני מבלה הרבה שעות באולפן, ביצירה בעיקר. ספציפית היום אני והלהקה מצטלמים ל'בובה של לילה', אז כיף לפגוש אותם".
"זמן להתעורר" שלכם הופך לפסקול של המחאה, בזמן שאמנים רבים מפחדים לדבר.
"אף פעם לא פחדתי להגיד את הדעה שלי, גם בדג נחש תמיד אמרנו מה שיש לנו להגיד. אני מחובר לאמת שלי בכל מה שאני עושה וכותב מה שאני מרגיש. הרבה פעמים זה נוגע לאנשים והם מתחברים לזה, זה נותן כוח, עידוד. זה חשוב בתקופה הזאת דווקא כן לחזק אחד את השני ולתת רוח גבית כי למעלה לא דואגים לנו במיוחד".
חוסר הסולידריות מצד הקולגות מתסכל אותך?
"אני דווקא רואה יותר ויותר אנשים שכן מדברים ושנמאס להם, לא קשור לימין או שמאל. אנשים שזועקים את הזעקה של הציבור. אבל אני גם לא שופט, זה מצב די משוגע מה שקורה, כל אחד מתמודד אחרת. גם לי יש פתאום גלים של עצבים, פתאום באסה, פתאום סבבה. אני לא שופט אף אחד עם איך שהוא מגיב לזה".
"יש איזו אכזבה כללית, חוסר אמון בהכל. בימין ובשמאל, במוסדות של המדינה, בביטוח לאומי. זה לא קשור בכלל לראש הממשלה. יש תחושה שאף אחד לא סופר אותנו"
אז אתה מסכים עם הניסיון למסגר את המחאה כא-פוליטית?
"הייתי בהפגנה ביום שבת בכיכר רבין ודווקא אהבתי את זה שמביאים כל מיני סיפורים של כל מיני אנשים, שאפשר להתחבר אליהם מתוך המצוקה האישית. אבל אני חושב שאפשר לחזק את הצעקה של המחאה. הרגשתי שזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת כל העצמאים התאחדו למפגן עוצמתי, ושזו הייתה רק ההתחלה".
הכל טוב ויפה, אבל על הבמה עמדו נואמים מנומסים שלא הזכירו את נתניהו, בעוד שבקהל התרחש ההיפך הגמור. לא נראה שהם ייצגו את רוח המחאה.
"אני חושב שיש איזו אכזבה כללית, חוסר אמון בהכל. בימין ובשמאל, במוסדות של המדינה, בביטוח לאומי. זה לא קשור בכלל לראש הממשלה. יש תחושה שאף אחד לא סופר אותנו. ובגלל זה אני מרגיש שזה היה פחות הקטע. זה היה יותר קטע של 'בואו תראו אותנו, לא קשור מה הצבענו, תשרתו את האזרחים רגע'".
כתבת בפייסבוק שאנחנו מתקרבים למצב של מרי אזרחי. אתה חושב שהישראלים מסוגלים לא לשלם מיסים? לא להישמע להנחיות הקורונה? הרי ישר מורידים עליהם פטיש.
"כשאני פותח את האוזניים אני רואה ושומע יותר ויותר אנשים שאומרים 'אני לא משלם עכשיו מיסים', או חדרי כושר שאומרים 'אנחנו פותחים למרות הכל'. אלו ניצנים, זו התחלה של איזשהו מרד במקבלי ההחלטות. זה נובע מחוסר אמון. וזה רק יילך ויחריף אם לא יטפלו וישקמו את האמון".
"למה לא פותחים דרייב אין? למה לא עושים הופעות בקפסולות בפארק הירקון? למה לא מייצרים פתרונות שיתנו לאנשים עבודה ותקווה וחזון?"
יש לך קו טלפון פתוח לביבי. מה אתה אומר לו?
"אני אומר לו שהעצמאים זה גוף שמאוד מאוד נפגע ובעיקר לא יודע מה יהיה איתו. ואני חושב שהתוכנית שהם הציגו היא התחלה של משהו, אבל יש בה הרבה חורים והרבה בעיות, בעיקר צריך להציג איזשהו חזון. זה לא רק העניין של כסף. תעשיית התרבות לדוגמה – יש הרבה פתרונות שאפשר לעשות חוץ מלסגור. למה לא פותחים דרייב אין? למה לא עושים הופעות בקפסולות בפארק הירקון? למה לא תחת כיפת השמיים? למה לא מייצרים פתרונות שיתנו לאנשים עבודה ותקווה וחזון? כולם בחשכה, לא יודעים מה יהיה ומתי ייפתח. צריך להציג תוכניות פעולה ותוכנית יציאה חוץ מלסגור ולהגיד 'אוקיי, נשלם לכם את הקניות בסופר', זה לא העניין. אנשים רוצים לצרוך תרבות, לייצר תרבות, צריכים חזון. וזו רק דוגמה אחת מהעולם שלי".
אנחנו נראה אלבום מחאה מהדבר הזה?
"לא יודע אם אלבום מחאה, אבל מה שקורה בטוח ייכנס לתוך היצירה. אני לא יודע עדיין באיזה מובן, אבל זה נוכח בכל הרבדים".