יהודי טוב, בקושי
למרות התסריט הקלוש והיחס המאכזב לנשים, "רק ג'יגולו" של ג'ון טורטורו מוציא מוודי אלן הופעה מקסימה
Fading Gigoloבמאי: ג'ון טורטורו. עם ג'ון טורטורו, וודי אלן, שרון סטון, ונסה פרדי. ארה"ב 2013, 90 דק'
זה הסרט העלילתי הרביעי שג'ון טורטורו כותב ומביים, ואם בשני ניסיונותיו הראשונים, "מאק – האיש והחלום" ו"אילומינטה", אפשר היה להבחין בניצוץ של כישרון, הרי שב"רק ג'יגולו" מתברר שהוא במאי קטן עם שאיפות קטנות שעשה סרט קטנטן. כל כך קטנטן שהוא עלול ללכת לאיבוד מתחת לספה ולא תשימו לב שהוא נעלם. ועדיין זה סרט חביב כזה שנותן לוודי אלן את תפקידו הסימפטי ביותר זה שנים רבות. זה אותו וודי אלן שאנחנו מכירים מהסרטים הישנים של וודי אלן, רק שמזמן הוא לא בא לבקר. וטורטורו עצמו, במקרה ששכחתם, הוא שחקן כביר שמזמן לא קיבל תפקיד ראוי (אלא אם אתם מחשיבים את הופעתו בסרטי "רובוטריקים"). הדמות שכתב לעצמו לא ממש מאתגרת את יכולותיו, אבל נחמד לפגוש אותו בתפקיד נחמד.
אלן מגלם בעל חנות ספרים בשם מאריי, שבצוק העתים נאלץ לסגור את העסק ולפטר את פיורבנטה (טורטורו), שעובד בחנות מאז שפרץ אליה וניסה לשדוד אותה (הכפילות המיותרת היא במקור). אלא מה, רופאת העור של מאריי (שרון סטון) בדיוק התוודתה באוזניו שהיא וחברה שלה (סופיה ורגרה מ"משפחה מודרנית") רוצות לנסות מנאז'־א־טרואה ומחפשות גבר מתאים, ומאריי מציע לפיורבנטה להשלים הכנסה כג'יגולו. לעצמו הוא לוקח את תפקיד הסרסור, והסידור החדש נוח לשניהם (מתברר שנשות מנהטן הסקסיות והעשירות מעדיפות "גברים אמיתיים" ולא "יפים מדי", מה שמסביר את הצלחתו המיידית של גבר בן 57 ובעל פרצוף עקום). בחיפושיו אחר לקוחות מאריי מצליח לשכנע אלמנה חרדית מברוקלין (ונסה פרדי) לנסות משהו חדש, מה שמעורר את חשדו של השומר השכונתי עוטה הטלית (ליאב שרייבר) שמאוהב בה. אחר כך יש גם חטיפה ומשפט שדה חרדי. בקיצור – בובע מייסעס.
האמינות של המעשייה הזאת מתפוגגת מרגע שהאלמנה היפה נכנסת למכוניתו של הסרסור. כמו הדמות שטורטורו מגלם, זאת מין קומדיה יהודית שנכתבה על ידי איטלקי מתחזה, ורוב הבדיחות נשמעות כמו משהו שוודי אלן הצעיר היה מכניס למגירה (עם זאת הן יותר טובות מרבות מהבדיחות שאלן כתב בעשור האחרון). אבל השחקנים (כלומר שלושת הגברים) יותר טובים מהחומר הקלוש שהופקד בידיהם, והם מצליחים להפוך את כל העסק לסימפטי ומבדח למדי, חלק מהזמן. טורטורו מעצב את דמות הג'יגולו כמין מלאך שמעניק רוך ואהבה לנשים בודדות, ובהיותו בודד בעצמו לבו נפתח לאלמנה הדואבת שרוטטת בהתרגשות למגע ידו. וגם אם הסיטואציה מזויפת, הרגשות נדמים אמיתיים, ולרגעים הסרט מצליח לגעת ללב. חבל שהנשים בסרט הרבה פחות מעניינות. התסריט משחק לכאורה עם היפוכי תפקידים, אך מעצב את דמויות הנשים כקריקטורות ומגיע לשפל במשפט המקומם שאומרת ורגרה: "אתה יודע מה הולך בראש של אישה? אישה נועדה שיביטו בה, שאם לא כן היא תתפוגג" (אז זה כאילו לא סקסיסטי כי אישה אומרת את זה?). הסרט דווקא מתפוגג תוך כדי שמביטים בו. מה שכן, תרכובת השירים המענגת בפסקול עוד תסדר קמבק לדלידה.
השורה התחתונה:קומדיה "יהודית" סימפטית, קטנטנה וזניחה לגמרי