"הרעיונות והשירים מחכים בתוך הים ואני הדייג שרוצה לחזור הביתה עם דלי מלא" // המוזיקאי והקופירייטר יוגב בועז מספר היכן מתחבאות המילים שעוד לא כתב, ומסביר מדוע בחר לקרוא לאלבומו "הגיטרה תחזור אל העץ" // טור יוצר
שקט, לים יש פרזה חדשה
מוסיקה מתעוררת. מתמתחת. זורחת. שולחת מיתרים לכל עבר ובסוף נמוגה. אף מנגינה לא נשארת דומה אם תאזין לה בבוקר, או באישון לילה. כזה הוא גם הים. אומרים שהוא כחול, אבל ככל שההיכרות בינינו מתקרבת (זה בא בגלים), מיליון הגוונים שבו מתערבבים בדמיוני. עם השנים, הגעתי למסקנה שהליכה יומית מול האינסוף הזה היא הדרך שלי לא רק לדוג מחשבות חדשות, אלא להישאר דייג בנשמה.
>>בלי שולחן לאור נרות: סיון שביט מלמדת איך להתחבר לכותב שבכם
חילופי חלומות
כשהייתי נער התחלתי לנגן. חלמתי להיות גיטריסט גם אחרי שכבר נהייתי כזה. במקביל, הגשמתי חלום אחר והפכתי את אהבתי למילים ורעיונות למקור פרנסה כקופירייטר. הייתי בן עשרים פלוס נלהב שמקיש חזק על המקלדת, ובערב יוצא לנגן. בכל זאת, הרגשתי שדווקא היצר היצירתי שלי לא מגיע לשובע. ואז נחתמה בי ההבנה: שום להקה או זמר עבורם אנגן לא ישביעו את הדמיונות המרעישים בראשי. בשביל זה אני צריך ליצור את האלבום שלי. לכתוב, להלחין וגם לשיר. בדרכי. בשפתי. הבנתי שהדרך ארוכה, אבל יצאתי אליה בשבועה שבסוף זה יקרה. מאז עברו 20 שנים. 12 דירות. נישואין, אבהות חורגת, גירושין, מגפה, מלחמות, שינויי משפחה, מה לא. הייתי אומר שזה כבר לא יקרה לעולם, אבל רגע! זה קרה. לאט לאט. זה בעצם קרה.
הגיטרה היא לוח שחמט עם הרבה יותר מ-64 משבצות
הקשר בין שני תחביבי הילדות-בגרות שלי תמיד סיקרן אותי. כמות המחשבות, רעיונות, תכניות ומזימות שהיא מבקשת לקטוף בין מיתר למיתר היא אינסופית, אבל הגיטרה גם יודעת את מה שמשחק המלכים ומגרשי הספורט לא ידעו לעולם: אין ניצחון ואין הפסד מוחלט. בסוף, אנחנו חוזרים לאותה הנקודה בה התחלנו. המעגל תמיד ינצח.
זה נכתב ואז קרה
בשלב מסויים הבנתי ששיר שייכתב הלילה על חוויה מהבוקר, עשוי להיות מרוחק מחר. עם השנים הבנתי משהו נוסף: הקשר בין סיפור חיי לשירים מתרחש בסדר הפוך: סיפורים קודם נכתבו ורק לאחר מכן הפכו למקרה אמיתי. המציאות מאחרת את המחברת.
המעגליות היא המסר:
"הכל התחיל מהסוף", "שומעת את הים בתוך רוחות מדבר", "הנביא הולך לאחור" ו-"קורא לרחוב לחזור לביתו" הם חלק משמות השירים באלבום ששמו "הגיטרה תחזור אל העץ". ככה זה: מעגלים. לא הייתי מודע לזה שאני מעצם מסתובב עם מעגלים בתוך הראש ושיש לי נטייה לנסות לתאר במילים בסגנון שדאלי צייר, אבל לתהליך בין השורות והשירים, היה משהו לספר לי.
הגיטרה תחזור אל העץ
ינואר 2025. מלחמה. חטופים. גירושין. שקט. לאורך השנים, התאמנתי על השירים בשקט בשקט על גיטרה אקוסטית. השתדלתי לא להרעיש. ועכשיו… הדירה כולה שלי. חזרתי לנגן על הגיטרה החשמלית. הרגשתי שהנגינה שיוצאת לי מהאצבעות והאפקטים שונים מכל מה שאי פעם עשיתי. זה היה הזמן שאותת לי ללכת לאולפן ולפרוץ את הסכר, להקליט סוף סוף השירים שאספתי לאורך שני עשורים, וגם את Noise Meditations – פרוייקט נגינה פסיכדלי ספונטני שנולד מתוך המפגש המחודש עם החשמלית לאחר 15 שנים. וכך עשיתי. הקלטות הגיטרות קפצו ראש לתוך סלילי ההקלטה ומכאן הבנתי שהסתבכתי: אני עומד להגשים את הרעיון של הגיטרה תחזור אל העץ, עד התפוח האחרון. אלו שני הפרוייקטים המוצלחים ביותר שעשיתי בחיי, וככל ששיפרתי אותם הם שיפרו אותי.
האלבום "הגיטרה תחזור אל העץ" יצא בימים אלו בימים אלו, כאשר יוגב בועז (כאן עוקבים) כבר הוציא הוציא כבר מספר הקלטות של Noise Meditations. בדיי ג'וב הוא בעלים של סטודיו "סטייטמטנט" לסטוריטלינג, חזונאות וקופירייטינג, ולרוב הוא מביט אל הגלים.