מזכיר שאנחנו חיים במעגל: למה רביעי הוא היום הטוב ביותר?

אומרים שהאדם הוא מיקרוקוסמוס של היקום, ואם כך אולי השבוע הוא מיקרוקוסמוס של מחזוריות הטבע. יום רביעי – עבורי, יליד האביב – הוא היום שבו השבוע עובר בהדרגה לחלק הנוח שלו. ראשון הוא יום של מכוניות פולטות פיח, אוטובוסים ודרכים סואנות. בשני ממהרים לעבודה או ממהרים סתם כך.

לשאר הימים:
ראשון
שני
שלישי
חמישי
שישי

בשלישי המאמץ ותחושת השעבוד התת הכרתית של האדם המודרני המתעקש לכלות את זמנו בפעילויות מוזרות, לרוב עבור כסף שאותו יוכל לבזבז בסוף השבוע, מגיעים לשיא. זהו יום של שיחות טלפון וקידום עניינים שממילא ננטוש אותם בעוד יומיים עד לתחילת השבוע החדש. תודה לאל שיש יום רביעי שמזכיר לנו שתכף זה נגמר ומתחיל חדש. ברביעי, לפני חמישי־שישי־שבת, אפשר פתאום להרגיש את מזג האוויר של השבוע משתנה, את האנשים הופכים קלילים יותר. האומללות שבישיבה ממושכת מול מחשב מתחלפת בחיוך דק, ואפשר להסתכל ימינה ושמאלה ולהבין שאולי לא רע כל כך במקום שאנו נמצאים בו ואפילו ליהנות, באופן חלקי כמובן, מהשהייה במקום עבודה ששאפת אליו בעיר אחת שתמיד רצית לחיות בה.

אפשר לצאת לשוק ולעשות קניות, כי זה עוד לא חמישי או שישי והשוק לא עמוס. כשמגיע הערב אפשר ממש להבחין בקדחת הנעורים הנצחיים של העיר ללא הפסקה מתפשטת אל הרחובות, כשצעירים יוצאים לבלות ולחגוג את היום הראשון שלפני היום הראשון של תחילת סוף השבוע הרשמי. יום אחד של בילוי טהור לפני שהעיר הופכת מוקד עלייה לרגל.