תפסיקו להתחבא בשירותים, הילדים מריחים את השקר

עם יד על הלב, או על הסלולרי: כמה פעמים ביום ילדכם מביט בכם ורואה מבוגר מהופנט למסך? ובינינו, כמה החמירו הטחורים שלכם בשנים האחרונות?

איור: shutterstock
איור: shutterstock
7 במאי 2018

אף אחד לא ידבר איתכם על זה, וגם לא מאוד נעים לכתוב על הנושא, אבל מתברר שבעשור האחרון יש דיווחים שקטים, מתחת לרדאר, על גידול אדיר של בעיות טחורים. זה חתיכת סיפור, שלא לומר סיפור מהתחת. בכל מקרה, זה נגרם כמובן בגלל סיבה אחת: אנשים מבלים בשירותים 30% יותר מהזמן שבילו שם לפני עשור, שזה בדיוק 30% יותר מכמה שהגוף שלהם זקוק לבילוי המפוקפק. הפיזיולוגיה עושה את שלה והסיפור נגמר, אלא שהפיד לא.

זה די מוטרף שבית הכיסא הוא מפלטו האחרון של הנרקומן הדיגיטלי שבסך הכל מבקש לגנוב עוד כמה דקות שקטות הרחק מהמולת הבית. לענות לעוד מייל, לקרוא עוד מבזק, לספור שוב כמה לייקים קיבלה התמונה האחרונה באינסטגרם. ואז לבדוק שוב. ושוב. ושוב. עד שהגוף כבר זועק שהוא לא בנוי לשבת בפוזיציה כזו למשך זמן כה ממושך אחרי שסיים את תפקידו.

עוד כתבות מעניינות:
פעם לא היו ילדים בעולם, אז המצאנו אותם. וזה הסתבך
איך נלחמים בקדחת הסמאטרפונים אצל הילדים?
דף חלק: נוף נתנזון נגמלה מהחיים הדיגיטליים

כעת, ראו – לא הייתי מכניס אתכם לביב השופכין הזה אם לא היה מדובר בעניין מדאיג שנוגע גם לילדים שלנו. כי לא משנה כמה תתחבאו – הם יודעים היטב היכן אתם ומה אתם עושים שם. הם יזהו ממרחק את מעשיכם. איך לומר? יש להם חוש ריח מצוין.

העניין הוא שהורים רבים מזדעקים מהזמן הממושך שילדיהם מבלים מול המסכים, מבלי שהם שואלים את עצמם איזו דוגמא הם משמשים עבורם. כאמא נרקומנית שממשיכה לצרוך סמים בהריון אנחנו מורישים להם את האובססיה לסם. אני יודע שזה נשמע קיצוני, אבל זה עד כדי כך פשוט.

תהיו רגע כנים עם עצמכם, עם יד על הלב, או על הסלולרי: בכמה רגעים במהלך אחר הצהריים והערב ילדכם מביט בכם ורואה מבוגר מושפל מבט דבוק למסך בעיניים חלולות? בכמה רגעים הוא מבחין בהורה קורא ספר או מצייר או מנגן או סורג או משחק בכדור?

ברור, לכם יש עניינים חשובים לטפל בהם ואתם חייבים רגע רק לסיים כמה נושאים דחופים שהבוס ביקש ולענות לקבוצת הוואטסאפ המשפחתית ולחפש מתכון לעוגת יומולדת. בניגוד אליכם, הילדה רק רוצה להידבק ליוטיוב ולשחק בקלאש-רויאל. התירוצים האלה לא משנים. המדיום, כידוע, הוא המסר. וההעברה הבין-דורית הזו משכפלת את עצמה כריטואל התמכרותי.

אז אתם נמלטים לשירותים, הרחק מהמבט הבוחן של בן/בת הזוג, הרחק מעיניו של הילד, הרחק מהתחושה המצמיתה של רגשות האשם. ואז יש רגע של שקט. ואתם בעניינכם. והכל רגוע ודומם. רק לכאורה. מבפנים – הגוף שלכם זועק. זועק שמדובר פה בכיסוי תחת אחד גדול.