"ילד יפה": סטיב קארל והכוכב העולה של האוסקר שוברים את הלב

בעידנים קולנועיים קודמים הנטייה לספר סיפור שמתרוצץ בין זמנים הייתה מזוהה עם זרמים מודרניסטיים בקולנוע האירופאי, בעוד בהוליווד העדיפו לספר סיפורים עם התחלה, אמצע וסוף טוב. במאה הנוכחית הנטייה הזאת חדרה ללב המיינסטרים והפכה לאופנה במידה כזו שנדמה שקולנוענים רבים בוחרים בה כברירת מחדל, ולא פעם היא מייצרת חוויה מלאכותית.

הפתיח המסויג הזה נועד לבסס את התרשמותי שדווקא במקרה של "ילד יפה" הבחירה במרקם זמנים מפורר מוצדקת היטב, ותורמת לחוויה החושית והרגשית של הסרט היפה והפוצע שמתאר מעגליות מצמיתה. הסרט מבוסס על רב המכר מאת דיוויד שף מ־2008, שבו תיאר את התמודדותו עם התמכרות בנו ניק למת', וגם על ספרו של הבן ניק, שיצא במקביל. בהתאם, רוב הסרט נצמד לנקודת המבט של האב הדואב שמחפש כל דרך להבין מה עובר על בנו ולעזור לו, כולל התנסות בסם עצמו. גם בסצנות המעטות שבהן דיוויד נעדר והסרט מלווה את ניק, נדמה שנקודת המבט היא עדיין של האב – כמו בסצנה שבה ניק מנסה לפרוץ לבית אביו, המצולמת מתוך הבית הריק.

סטיב קארל וטימותי שאלאמיי ב"ילד יפה"

השבר שחווה האב, הרואה כיצד ילדו היפה והמוכשר (המגולם על ידי שלושה שחקנים בגילאים שונים) הולך והופך למשהו שהוא לא מבין, מבוטא היטב במארג אסוציאטיבי של שברי סצנות מזמנים שונים המאוחים באמצעות עריכה מוזיקלית דחוסה. הבחירה בחלק מהשירים בנאלית מדי, בהיותם ביטוי ישיר של מה שנראה בתמונה, כמו "זריחה שקיעה" מ"כנר על הגג" ("האם זאת הילדה הקטנה שגידלתי?"), או שירו של ג'ון לנון שהעניק לסרט את שמו. אבל השירים היפים, כמו המבע הקולנועי המוקפד והמעודן, עוזרים לנו להתמודד עם החוויה המעיקה שהסרט מזמין אותנו לתוכה. גשר הזהב בסן פרנסיסקו מופקע מהזיהוי התיירותי שלו באמצעות צילומו מזווית לא מוכרת, ומופיע כדימוי חוזר לקשר האמיץ בין האב לבן שמעורער שוב ושוב.

טימותי שאלאמיי לוהק לסרט עוד לפני ש"קרא לי בשמך" גרם לכולם לתהות איך מבטאים את שמו של מרעיד הלבבות הצעיר, והוא נפלא כאן במיוחד. הסרט אינו מספק הסבר פסיכולוגי או אחר (מעבר לפיתוי של האופוריה של הפעם הראשונה) למה גרם לנער המבטיח הזה לאבד את עצמו. למרות זאת, שאלאמיי מעצב בלי חת את כל הגוונים של הדמות – גם כשהוא אח גדול מקסים, וגם כשהוא גונב מאחיו הקטן את שמונת הדולר שחסך או מזריק לווריד בשירותים ציבוריים. אבל מוקד ההזדהות הוא האב המסור דיוויד, בגילומו של סטיב קארל, השחקן הכי חם וחכם בהוליווד. קארל מגיש הופעה שקטה וחשופה מבחינה רגשית, והוא שובר את הלב דווקא כשהוא נאלץ להרים ידיים ומדקלם באוזני בנו שדלתו סגורה בפניו.

הבמאי הבלגי פליקס ון גרוניגן עשה לעצמו שם ב־2012 עם "קריסת המעגל השבור", שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. במבט לאחור, הסרט על זוג הורים חובבי מוזיקה אמריקאית המתמודדים עם מות בתם הקטנה מסרטן נראה כהכנה לסרטו האמריקאי הראשון, שבו שיתף פעולה עם התסריטאי האוסטרלי לוק דיוויס, נרקומן לשעבר שזכה לפרסום כשעיבד למסך את ספרו "קנדי" על בני זוג המכורים להרואין. ון גרוניגן הביא איתו את הצלם והעורך שעבדו איתו בבלגיה, כך שמבחינות רבות "ילד יפה" הוא סרט פלמי אפל שצולם באור של קליפורניה.

סרט על: אב מתמודד עם ההתמכרות של בנו לסמים קשים

ללכת? כן. סרט יפה וכואב שבמרכזו שתי הופעות נפלאות