דיסטופיה עצמית: בגיל 88 רידלי סקוט הפך מסולל דרך לחקיין

לצד ג'ורג' מילר (סרטי "מקס הזועם"), רידלי סקוט הוא הקולנוען שעיצב יותר מכל את תפיסתנו הנוכחית לגבי עתיד אפל. "הנוסע השמיני" (1979) ו"בלייד ראנר" (1982) היו לסרטים מכוננים בז'אנר המדע הבדיוני, והשפעתם ניכרת עד היום. לכן, אף שלא אהבתי את סרטיו האחרונים – בעיקר את האפוסים ההיסטוריים שבהם – הגעתי ל"כוכבי הכלב" מלאת תקווה שחזרתו לז'אנר תעורר בו מחדש את ההשראה. במקום זאת, גיליתי שסקוט הפך מסולל דרך לחקיין.
>> פרידה מאגדה: 13 התפקידים הגדולים של טים קארי

הסרט מתרחש בקולורדו בשנת 2035, יותר מעשור אחרי שנגיף השמיד את רוב אוכלוסיית העולם (כן, התזמון הוא רפרור ברור לקורונה). השורדים הבודדים מפוזרים בנוף, מתגוננים מפני כנופיות רצחניות של שורדים אחרים. בניגוד לגיבורים האינדיבידואלים שמובילים את הדרמה, אותם בריונים הנעים בקבוצות הם נטולי פנים, כמו זומבים, או כמו האינדיאנים במערבונים ישנים. איך הפכו לכאלה ומה מניע אותם? אלה שאלות שהסרט אינו טורח לשאול. קבוצות מבהילות דומות נראו ביצירות פוסט-אפוקליפטיות כמו "28 שנה אחרי: מקדש העצמות" והסדרה "המתים המהלכים", אבל שם הוקדשה תשומת לב רבה להירארכיה ולדינמיקה שיצרה אותן. ואילו כאן – כלום. משום שלא מדובר בזומבים אלא בבני אדם חיים, זה בעצם סרט גזעני, רק לא ברור כלפי מי.

היג (ג'ייקוב אלורדי) הוא טייס המתגורר בשדה תעופה קטן, ויוצא לגיחות לדנוור – עיר הבירה לשעבר של המדינה לשעבר – לבקר בבית שבו גר עם רעייתו לפני פרוץ המגפה, ולאסוף מצרכים כמו תרופות ודלק. הנוף הפוסט-אפוקליפטי של העיר החרבה מרשים מאוד, אך גם מעורר תהייה. על כמה בניינים עדיין מתנוססות כרזות פרסומת דיגיטליות, ולא ברור מה מקור החשמל שמפעיל אותן. כרזות ענק כאלה היו אחד האלמנטים החזותיים הבולטים ב"בלייד ראנר" (שהתרחש בשנת 2019) ונוכחותן הבלתי סבירה ב"כוכבי הכלב" נראית כלא יותר ממחווה עצמית של סקוט בן ה-88.

להיג יש שותף, חייל מארינס לשעבר בשם בנגלי (ג'וש ברולין). היג עדיין מאמין בפוטנציאל של המין האנושי, בעוד בנגלי נוקט בעמדה של "קודם יורים, אחר כך שואלים". והוא אכן יורה בכל מי שמתקרב לשטח המחייה שלהם. מרגע שהקונפליקט המוסרי הזה מנוסח במילים, לא קשה לנחש איזו תפיסת עולם תנצח בסוף.

הסרט מבוסס על רב-מכר מהולל באותו שם מאת פיטר הלר, שיצא לאור ב-2012. ספק אם העיבוד הקולנועי יזכה להצלחה דומה. התסריט השטחי של מרק ל. סמית ("טוויסטרס") נתפר מקלישאות דרמתיות, כמו תחושת האשמה הטראומטית שהיג נושא על כתפיו, והקצב האיטי של הסרט אינו מעניק להן עומק או משקל. שגרת הבדידות בחברת כלב אנרגטי שמתוארת בהתחלה נושאת פוטנציאל, והצלם העולה אריק מסרשמידט ("מאנק" של דיוויד פינצ'ר, "פרארי" של מייקל מאן), עשה עבודה טובה בשילוב הנופים הפוסט-אפוקליפטיים בטבע הפסטורלי של נהר הקולורדו. אך כשהיג יוצא במטוס ססנה קטן בעקבות קול מסתורי שהוא שומע במכשיר הקשר, ופוגש בדרכו שורדים נוספים – בהם גאי פירס, מרגרט קוואלי, יואן ברמנר ואליסון ג'אני – הסרט אינו ממריא יחד איתו.

מה בכל זאת יש ב"כוכבי הכלב"? ההתמודדות עם האנשים חסרי הפנים שהוזכרו למעלה מניבה כמה סצנות אקשן אפקטיביות בהחלט, בהן אחת בהשתתפות סוסים ומטוס. יש גם כמה סצנות פיוטיות של צפייה בשמיים זרועי כוכבים – כמו ב"תלמה ולואיז", גם הוא של סקוט – אבל הן אינן מצליחות לצבור את הממד הרוחני שהסרט שואף אליו.
3 כוכבים
The Dog Stars בימוי: רידלי סקוט. עם ג'ייקוב אלורדי, ג'וש ברולין, גאי פירס, מרגרט קוואלי, אליסון ג'אני. ארה"ב 2026, 118 דק'