בקפלן כולם רוצים לשכוח את הכיבוש. זה לא עובד ככה בדמוקרטיה
צודק בן כספית: ככל שנצמצם את המאבק למה שהרוב מסכים עליו, סיכויו להצליח יגדלו. צודק. רק שאז נלד את מה שיולדים אחרי חצי הריון. אין חצי הריון ואין חצי דמוקרטיה. ביד אחת אנחנו מסבירים שדמוקרטיה זה לא רק הרוב קובע, וביד השניה מעיפים באלימות את המיעוט שבתוכנו? הגזמנו // טור דעה
הזעקה "איפה הייתם בחווארה?!" הפכה לאחת ממלכות הכיתה במחאת קפלן. ובצדק. אבל הא.נשים שזועקים על הנעשה בחווארה גם באירועים הפחות סקסיים? הם לא. ביד אחת אנחנו מסבירים שדמוקרטיה זה לא רק הרוב קובע ומי יגן על המיעוט, וביד השניה מעיפים הצידה באלימות את המיעוט שבתוכנו? הגזמנו.
זה יהיה טור דעה לא פופולרי. בן כספית, שאת ציוציו אני משתפת לא מעט, ידע להדהד את תחושתם של רבים: "זו אינה המחאה שלכם", הוא כתב לאנשי תנועת 'עומדים ביחד'. "אתם מזיקים לה ולסיכוי שלנו להציל את הדמוקרטיה. תארגנו לעצמכם הפגנות, בלי טרמפים. מה לא מובן כאן?"; הוא לא רק קיבל הרבה לייקים על הציוץ הזה. אין לי ספק שרבים לא עשו לייק כי לא נעים, אבל בתוך תוכם חשבו ככה. ואיך אני יודעת? כי גם לי המחשבה עוברת בראש, מדי פעם, כשאני חולפת בקפלן דרך המפגינים שמזכירים לי – בניגוד לרצוני העז לשכוח – שיש כיבוש. אז מה הבעיה שלי?
בתור מי שארגנה לא מעט הפגנות בחיי אני מכירה טוב ממש את הרצון להפגנה מושלמת: אחת שבה כל משתתפיה מיושרים בול על המסר. כולם שמים בצד את סטיות התקן, את המחשבות, את הספקות לגבי חלק מהדברים, את סימני השאלה. כולם נראים אותו דבר. בול כמו המיצג של השפחות. חוזקתו בציות המלא, באפס דעה עצמית. אבל רגע – לא נגד זה בדיוק אנחנו ברחובות כבר חצי שנה?
אין ילדים שידברו בעד חרמות. בשיעורי חינוך אין ילד שיגיד "זה נכון להזמין למסיבה את כולם חוץ מאת ההוא שמתלבש לא כמו כולם". אבל יש הרבה מסיבות שלא מזמינים אותו. יותר כיף רק עם אנשים כמוך. אין חצי הריון ואין חצי דמוקרטיה. על המשפט הזה נדמה לי שיסכימו גם אלו שלא יוצאים להפגין אבל עושים לייק לאלו שכן. מי יגן על המיעוט אם בג"ץ יהיה חלש? מי ישמור על הנשים, הלהט״ב, המזרחים, העניים, החרדים? גם היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות בלה בלה בלה. כולנו מדקלמים את הטקסטים האלו (ובצדק, כי הם נכונים!) בנסיון לפקוח את העיניים לאלו בצד השני שלא יודעים שהם יהיו הראשונים להיפגע. "איך הם לא קולטים מה יקרה?!", אנחנו שואלים בתדהמה. "כשיפול להם האסימון יהיה מאוחר מדי!".
מתוך שלל היצירתיות שמחאה מביאה איתה, מיצג השפחות לא רק מצטלם הכי טוב, הוא גם מבהיר אולי הכי חזק את הסכנה. אפס מקום למיעוט. אפס מקום לאחר.
מבטיחה לכם שאם אפשר היה להוציא מהלהט"ב את אלו שהם לא הומואים או לסביות "רגילים", הייתה יותר תמיכה למאבק בזכויות שלהם. או כמו שצייץ מישהו על החתונה של שופטת הכדורגל: אם היא רוצה להיות לסבית שפשוט תגדל שיער – בשביל מה להיות טרנסג'נדרית? אז שנוותר עליהן, על הטרנסג'נדריות, ונזכה לאהדה גדולה יותר? שווה, לא? איך אמר בן כספית: "תארגנו לעצמכם הפגנות, בלי טרמפים. מה לא מובן כאן". (סליחה הוא לא אמר את זה על להט"ב. חס וחלילה. זה על ההם שמעצבנים כי הם מזכירים לי את מה שאני ממש מצליחה רוב הזמן לא לזכור, למרות שזה קורה חצי שעה מתל אביב).
צודק בן כספית. ככל שנצמצם את המאבק למה שהרוב מסכימים איתו, סיכויו להצליח יגדלו. צודק. רק שאז נצליח ללדת את מה שיולדים אחרי חצי הריון. אם במחאה על הדמוקרטיה אין מקום לדגל של השכנים או לאזרחים שבוחרים לשאת אותו, אז תיכף לא יהיה מקום לדגל הלהט"ב. איפה הייתם בחווארה זה סקסי. פשוט, קליט, ממחיש שהצד השני מופרע ואין מצב שלא יהיה מי שיגן עלינו מפניהם גם אם נהיה מיעוט. מיעוט זה סקסי. אגב לשרוף להם את הכפר זה גם סקסי. פשוט, קליט, מרתיע. רק פחות מוסרי. וכיבוש? זה בכלל לא סקסי. כיבוש זה מסובך.
"אחים לנשק" הוא ארגון שעושה המון כדי להגן יחד עם כולנו על הדמוקרטיה. גם הם, כמו כולם, יודעים שחייבים להתנגד לדיקטטורה גם אם הצד השני למד להכין קרפצ’יו והיא מוגשת לנו עכשיו בפרוסות דקות דקות וקלות לעיכול. גם הם יודעים שמותר (ואולי רצוי) לא להסכים עם מאה אחוז מהמסרים בהפגנה למען הדמוקרטיה. מה שקרה אתמול בקפלן (גם אם היו אלה אנשים בודדים) היה אלים ולא דמוקרטי בעליל, וראוי לגינוי גם אם האנשים האלו שייכים ל"אחים לנשק". אפשר להילחם על הדמוקרטיה באמצעים לא דמוקרטים. אבל מזה לא תצא דמוקרטיה.