מקורקעים: המדריך השלם לדלתות הכניסה התל אביביות

לכתבה הקודמת>>

המתחשבות

נתחיל מהבלגן! הראשונות הוקמו על ידי אנשי ה"אבל למה לזרוק זה יפה", מהפכנים אקולוגיים מקומיים או סתם על ידי ממחזרים נלהבים. את כניסות הבניין ומרפסות הקרקע הללו קשה לפספס, לא רק בגלל שהן מרתקות אלא גם בגלל שהן פשוט עומדות בדרך. בקבוצה הזו תוכלו למצוא גלגולי נשמות של חפצים שונים ומרתקים, חפצים נטושים שנזרקו לרחוב ואז, ובכן, חזרו לרחוב. בין המחזורים היצירתיים האלה אפשר למצוא התפרעות מוחלטת על אוצרות רחוב – כלי נגינה ופוסטרים כדקורציה תלויה ואמבטיה שהפכה לבית לדקלים – או אקט סולידי יותר כמו מצעד גאווה של בובות אקראיות כאלמנט משלים לאבני השפה במדרכה.

למרות שלא מדובר באמצעים נוצצים ודקורציה מהחנות, אפשר למצוא את היופי שבערך האסתטי הזה, ולא רק על הרחוב. הרבה פסלים מפורסמים ואדג'יים ברחבי העולם יוצרו מחומרי גלם משומשים, נזכיר לכם את מה שנוצר עבור נטע ברזילי מצעצועים קטנים שנאספו מגני ילדים ברחבי תל אביב.

כניסה מתחשבת. כל התמונות בגוף הידיעה צולמו על ידי טל פאר

כדי ליצור מרפסות ממוחזרות או לתת מגע ירוק למרפסת הקיימת צריך ללכת בדרך הבלתי סקסית והיא – צלילה לזבל. הנה כמה טיפים לצייד מוצלח: מצאו נגריות קרובות – לידן יהיו בדרך כלל פחים תעשייתיים שמיועדים לשאריות עץ, ספוגים, ובדים, שפע של מטמונים. יד שתיים זה החיים – תוכלו למצוא רהיטים למסירה שישמשו אתכם לפירוק לחומרי גלם מבלי להתכסות באשפה.

המאובנות

הבאות בתור רצו מאוד להידחף בשריקת הפתיחה אבל לא הספיקו. בקבוצה הזו נמצאות הכניסות המאובנות, ובשבילן המשימה היא אחת: לבלוט. הכניסות הללו גורמות לא רק לעצירה מוחלטת, אלא דורשות להתקרב לקלוזאפ. אז מה יש לנו כאן בעצם? תלוי במאובנת ובדרך הטקטית שלה. חלקן ילכו על הלוק האקספרמינטלי ויחפו את קירות החוץ בכל מה שבא ליד – מחתיכות פורצלן של צלחת שנשברה, ועד לאבני פסיפס ליצירת תבליטיות מעניינת. אחרות, ילכו על מראה יותר אחיד ומסודר וישתמשו בבלילה של אבנים קטנות… ואפילו צדפים.

למרות השם, המאובנות ממש לא נראות כמו שריד היסטורי ואפשר בקלות למצוא בהן חתיכות של השראה. כאן המקום לעשות קצת כיף ולהתנסות בכל טכניקות הפסיפס שקיימות – מריצוף בחתיכות פורצלן ססגוניות ועד לשיבוץ זכוכיות ואבנים בתוך יציקת מלט.

מאובנות, אבל לא מיושנות

כדי להמציא בעצמכם עיטורים אדריכליים שכאלה, תוכלו להיעזר בטיפים הבאים: כלים ישנים נוצרו בשביל רגעים כאלה – במיוחד אם הם מוכתמים או סדוקים. פשוט לשים בשקית ניילון כפולה וקשורה היטב, ולהכות בעדינות עם הפטיש. ללבוש כפפות עבות – כמו כפפות לניקוי כלים – אם החלטתם לשבור זכוכית. מספיקה חתיכה אחת סוררת כדי לפגוע בחדוות המוזאיקה.

הוואנבי-יאפיות

המרפסות הללו יותר אלגנטיות מוויקטוריה בקהאם ומגונדרות הרבה יותר מאניטה פללי – והקאטץ'? הן בכלל לא בנווה בצדק. לכניסות הללו לא משנה אם הן נמצאות במרחק שריקה מהדוכן בשוק או בקו אווירי של 30 מטר מהפח צפרדע – יש להן את זה ובגדול. לעומת האחיות "המתחשבות", בלוק המוקפד שבכניסות שלפנינו לא תמצאו שום דבר מיותר. כאן, הלוק ללא רבב, מינמליסטי וסופר מדויק: הקירות צבועים בגוון אחיד, הצמחייה רעננה, הדלתות מעוצבות והעציצים עומדים יפה כמו חיילים. התוצאה: מראה של שדרות רוטשילד, רק בלי הרוטשילד ובלי השדרות.

מצד אחד, יש לנו פה מראה מצוחצח שמתרחק מאוד מהכניסות המתחשבות-האחיות החורגות של הכניסות היאפיות. מצד שני, לא הושקעו פה תקציבי עירייה שמנמנים לשימור מבנים או השבחת הנכס. אז מה כן? קצת טעם טוב והרבה תושייה.

יאפי. לכאורה

תוך כדי שאתם מתגייסים למהפך, הנה מספר צעדים שאולי יעזרו: צבע על בסיס גיר – הכי מתאים לצביעת דלתות, הוא סמיך, מתלבש טוב על משטח מהוקצע ובדרך כלל לא צריך יותר משכבה אחת. הם חייבים להפסיק למות – צמחייה יבשה זה באסה וגם מוריד מהמראה, לפני שרצים למשתלה כדי לקרוא קצת רקע על הצמחים – ובעיקר לבדוק כמה שעות של שמש ישירה הם הולכים לקבל במהלך היום, אם בכלל.

הדיסקרטיות

האחרונות הן היהלום שבכתר, אפילו אם לא בדיוק אפשר להבחין בכתר. חבויות, מסתוריות וסמויות מהעין – הכניסות הללו החליטו מזמן לרדת למחתרת ולהשאיר את עוברי האורח – בחוץ. המאפיין העיקרי של הכניסות הדיסקרטיות הוא בעיקר ההתעקשות שלא להסגיר שום פרטים על מי שנמצא מאחורי הדלת: יכול לגור שם סלבריטאי באותה דרך שיכול לגור החבר הכי טוב שלך מהילדות. הדרכים? בעיקר טבעיות, צמחייה והרבה ממנה, ותריסים מוגפים שזה כמובן מאסט.

במבט ראשון לא לגמרי ברור מה אפשר לקחת פה מהקונספט העיצובי, וזה נכון. האג'נדה לעומת זאת יקרה לאין שיעור: עבור התל אביבים שמיצו את עניין האובר-קהילתיות, או עבור אלה שלמכתחילה טיפוסים די אינטרוורטים ומכונסים, זו ההזדמנות שלכם לקבל קצת שקט.

כאן גרים בשקט

אם תרצו לעטוף את הכניסה לבית במנה מחוזקת של פרטיות הנה כמה שטיקים שאולי כדאי להכיר: מצלמות דמה – יאפ. הן נמכרות בשקלים בודדים ברשתות הסטוק וכשהן מוסוות בין הענפים הן מאיימות לא פחות ממצלמות מעקב אמיתיות. רשת "לול" שהיא מצע טוב לעציצים – אם אין בנמצא עץ עצום וסבוך בן מאה שנים. הן נמכרות בטמבוריות ויכולות לשמש כמצע לשתילים קטנים וצפופים, וישמרו את העיניים הסקרניות בחוץ.