חמישי תל אביבי: לאן יוצאים בלילה הכי חשוב של השבוע? המדריך

במשך כמעט שלושה חודשים היו חיי הלילה של תל אביב באבל ובטראומה אחרי שבעה באוקטובר. והטראומה עוד כאן. וההתעוררות של חיי הלילה בעיר בחודשיים האחרונים, שהיא יותר כמו התפוצצות, נותנת ביטוי לטראומה הזאת בצורת יותר מדי אנשים שמנסים להדחיק אותה באמצעות יותר מדי אלכוהול ויותר מדי סמים. אנחנו לא שופטים בשום צורה חלילה, "יותר מדי" זה עניין אינדיבידואלי מאוד. אבל בחמישי בערב רובנו רוצים רק לחזור הביתה בשלום, לפני ההתקרחנות של הסופ"ש, ובעיר נותרו עוד לפני המלחמה מעט מאוד מקומות אותנטיים שמקרינים את האנרגיה התל אביבית שקשה להגדיר אך קל לחוש בה.

>> קנו כרטיסים מהר: 10 מסיבות הפורים הכי שוות בתל אביב

ומה בסך הכל רצינו? מקום עם מוזיקה טובה, אנשים נחמדים, משהו לשתות, אולי לרקוד קצת, ואנרגיה שתכיל אותנו במרחב מבלי להרגיש שמישהו שופט אותנו. זה הכל. ומדי חמישי מגיעה ההתלבטות של "לאן יוצאים הערב?", אבל התשובות אמורות להיות ברורות וידועות: ריכזנו כאן עבורכם במקום אחד את כל המקומות המקומיים שבהם תרגישו במקום ולא יאכלו אתכם זומבים מפאתי גוש דן. תשמרו על עצמכם שם בחוץ.

החבילה הבסיסית: עבור מי שלא רוצה להיטרף על ידי היפסטרים זומבים

התדר

קלאסיקה. מתאים לכולם כולל הכל. כיף שם, כולם שמחים וזה קצת כמו סימולציה של מרחב מחיה תל אביבי. החלל המרכזי של התדר מכיל ומקבל את כל גווני האוכלוסיה. בפינה צדדית ימנית מחכה לכם חנות-התקליטים-והבר נואיבה, שם תמצאו אנשים שמעדיפים מוזיקה טובה ושיחות נפש. למעלה נמצא הרומנו, מקום שנע בין מסעדה לבין מרחב מסיבות מעולות (בעיקר בשישי). מי שרוצה לרקוד את עצמו לדעת בלי שאנשים אוכלים סביבו, הרפי מחכה לו. הלוקיישן שלו הוא פיזית למטה, אך לאחרונה השתנו ההנחיות והכניסה של המועדון עברה ללמעלה, בהמשך הרומנו (גדר מפרידה ביניהן, וחייבים להעלות מהצד השני כדי להגיע לרפי, ואי אפשר להגיע מהרומנו. למה? לא יודעות). מלבד הלוקיישנים שהופכים את התדר ליחידת קומבו ענקית של מקומות בילוי מגניבים, הדבר שבאמת מעניק למקום את הקסם שלו אלה הפינות הקטנות. גרמי המדרגות, ספסלי ישיבה צדדיים ובעיקר כל מקום בקומפלקס שבו לא נמצאים כל האנשים. אבל זו בחירה אישית שלנו.
דרך יפו 9

אתם כבר מכירים, נו. התדר (צילום: אריאל עפרון)

נורמן בר

בר בירות קלאסי שיעניק לכם את סוגי הבירה הייחודים שלא תמצאו ברוב המקומות בעיר. הנורמן נמצא מאחורי שוק הכרמל וסלון ברלין. הוא ממוקם מושלם באמצע-פינת סמטה צדדית כך שלעולם לא תתקלו בקבוצות אנשים שמחפשים לעצמם מקומות בילוי ברחובות הראשיים. מלבד עשרות סוגי בירה תוכלו למצוא בנורמן גם מוזיקת רוק מעניינת ומקפיצה, אנשים שבאים ליהנות מהמשקה שלהם ואינטראקציות חברתיות שעשויות לכיוון ההרפתקני. מקום מוצלח, ולא רק אם לא מצאתם מקום במנזר (אין מקום במנזר בחמישי בערב, תשכחו מזה).
הלל הזקן 8

דודו בר

מי שבא לתת בראש, להשתכר חזק וללכת הביתה בזיגזג – זה המקום בשבילו. הדודו בר הוא בר ביתי שמארח גם זרים לעיתים. כל ההוויה שלו נבנית על וותק הלקוחות, על האנשים שעושים אותו מה שהוא ומוזיקה כיפית. ואם אתם רוצים להכנס לבית של זרים, אז תורידו נעליים קודם. ממוקם באמצע נחלת בנימין, ממש מול השפאגט, פיצה הר סיני ועוד כל מיני מקומות שאנחנו מכחישים שהם נמצאים שם. המקום יקבל אתכם יפה אם אתם תקבלו אותו יפה, ותוכלו להיתקל שם בכל מיני חובבי אלכוהול כמותכם שרק רוצים לשבת, לשוחח, ללגום מהטיפה המרה ולשכוח. ואז שוב להיזכר בשעשוע וגיחוך.
נחלת בנימין 40

בואו לתת. דודו בר (צילום: נועם רון)

גוגיס נחלת בנימין

פינה מוארת ומרגשת של תל אביב. המקום גוגיס נקרא על שם הבעלים ומקים המקום, גוגי, ואיכשהו גם נראה בדיוק כמונו. מדובר במקום צבעוני, שמח, מלא באביזרים ופיצ'פקעס ועוד אלמנטים שיפלפו אתכם קצת, בקטע טוב. בגדול רואים שטריפ מאוד שמח עובר על כל המבלים והעובדים. הגוגיס מתאים לכל מי שרוצה לבלות לא עד מאוחר מידי, כן באנרגיה טובה וגבוהה, בלי כל מיני היפסטרים שישפטו אתכם על זה שאתם רק רוצים להיות שמחים. גם המיקום של הגוגיס בנחלת בנימין בא בטוב, מדובר בנחלת בנימין הפנימית, ממש בכניסה הצדדית של שוק הכרמל. מצד אחד תוכלו לצפות בברים הומי אדם, מצד שני תביטו בשוק סגור שמזכיר לנו שלכל יום יש בירת סוף יום.
רמבם 12

גוגיס ברמב"ם. צילום: באדיבות המקום

בית אריאלה

מוסד הלסביון העליון הוותיק של בית אריאלה (לא הספרייה) הוא כבר לא רק בר חשוך שאליו מגיעים כדי לפגוש את האקסית של האקסית שלך. מאז סיום עבודות הרכבת ברחוב יהודה הלוי, הבר נשפך לרחוב בשפע של כיסאות ורחש ואוכל טוב. זה לא אומר שרוחה של אריאלה לנדא לא נוכחת – היא עדיין שם, עם אותו אטיטוד אהוב. הנה, רק תראו את התמונה הכל כך חמודה הזו. לא פלא שאנחנו כל כך אוהבים אותה. ימי חמישי שם הם כבר מזמן לא חגיגה סודית של יודעות ח"ן.
הרכבת 2

אריאלה לנדא בבית אריאלה (צילום: איליה מלניקוב)

שאפה בר

מקום אותנטי בשוק הפשפשים, אזור שהיה אסור להתקרב אליו לפני המלחמה מפאת צפיפות, אבל עכשיו כמו כל יפו הוא ממתין בעיקר לתל אביבים, והוא כיפי ומרים לאללה. אם בא לכם לקבל פצצות אנרגיה לפרצוף שלכם ואסקפיזם יפואי – השאפה הוא המקום עבורכם. גם כשמאוד עמוס – ובשבועות האחרונים היה שם מאוד עמוס – רוב הלקוחות והמבלים יוצאים משם מרוצים, כי אי אפשר שלא. המוזיקה? טובה. האנשים? נחמדים. כולם? תמיד רוקדים. אוכל? יש. שתייה? גם כן. אז איך אפשר לא להנות? עם זאת, מדובר באחד המקומות עם הכי הרבה לקוחות ביקום, אז קחו בחשבון שגם במצב הנוכחי יכול לקחת לכם זמן עד שתגיעו למקום הישיבה הנכסף בשעות הערב/לילה.
נחמן 2

השאפה בר. צילום: שירה פטל

למקצוענים בלבד: עבור מי שרוצה ברים שרק נראים קשוחים בעין, אבל בעצם חמודים בלב 

וואן

הוואן נולד כדי להכיל בתוכו את כל סוגי האלטרנטיב. אנחנו אוהבים את הוואן, וכבר יצא לנו לבלות לילות ארוכים מאוד מאוד במרתף עם הלדים המגניבים, מכונות הארקייד והסרטים שמוקרנים ללא קול – אבל זהירות ילדים, כי ברגע שתכנסו למרתף של הוואן יהיה לכם קשה לצאת, להבין מה השעה, או מה קורה סביבכם. המוזיקה לא רציפה בסגנונה, כל שיר יכול להביא אחריו עולם חדש ולשנות את כל האנרגיה במרחב. גם הקהל לא רציף בסגנון שלו, אתם לא יכולים לדעת אם תפגשו שם את החבר הפאנקיסט מגיל 16 או את המנכ"ל מהעבודה. ואין איפה לרקוד. אמנם מנסים להזרים קצת ריקודים באמצע השולחנות, אבל זה לרוב נכשל. ובגדול, שום דבר שם לא רציף או מתקיים ברצף חלל זמן הגיוני. תגיעו מוכנים להתבלבל ולהיגזר, זה מה שהכי כיף שם. אין מבטים רעים, אין אנשים לא טובים, פשוט חבורה מבולבלת שלא מבינה מה היא עושה שם – בדיוק כמוכם. ותבדקו לפעמים את השעה בשעון, כי אין חלונות ותמיד מרגיש כאילו השעה היא 3 בלילה וממש כיף, על אף שהשמש כבר עלתה.
מקווה ישראל 1

סאצ'מו

אם אתם במוד של לשבת על בירה עד הבוקר, לצד חברת אנשים נעימים שיזיינו לכם את השכל על הא ודא, אם בא לכם להשתלב במרחב שמנגן מוזיקת רוק-פאנק-להקות-תיכון ומעניק אנרגיה של בר שכונתי, זה המקום עבורכם. הסצ'אמו בפלורנטין הוא בית לכל מי שרוצה להנות, אבל לא רוצה לזוז יותר מידי. למי שרוצה להאזין למוזיקה של וויזר ודומיו. למי שרוצה להתחבר לרוקיסטים חמודים שיש בהם שמחה פנימית ורק רוצים להירגע מהחיים עצמם בבר – זה המקום עבורכם. אף אחד לא ישפוט אתכם, רוב האנשים שם שבורים בקטע טוב ומגניב, ואף אחד לא מחפש צרות או יסתכל עליכם בעין רעה. לא מתאים להיפסטרים, לא מתאים לצ'אחלות, גם לא מתאים למי שלא אוהב לשבת על כיסא חמש שעות רצוף.
ויטל 2

אוגנדה

הבייסיק ביצ' של כל הברים של הסצנה בעיר. תכיל אתכם עד רמה מסוימת. הדבר הכי טוב באוגנדה זה שהוא מקבל לתוכו את כל האנשים שאף מקום אחר לא היה מקבל אליו. כל האבודים, האינדי והמוזיקאים. כל שעה שם היא כמו חמש שעות בעולם רגיל. המלצרים לא יהיו הכי נחמדים אליכם, כולם לובשים שחור ושופטים אחד את השני, אבל תהיו בטוחים שלאף אחד לא אכפת מכלום, ובטח שלא מכם, וזה לא דבר רע בהכרח. באוגנדה התור לשירותים ארוך ומתיש, אבל זה גם אומר שהם באותו ראש אתכם. החיבה שלנו לאוגנדה מגיעה מהמקום שהיא באמת תכיל את כולם, כי לא אכפת לה מכלום וזה היתרון הענק. אז אם אתם באים קשוחים, חסרי לב ורוצים להנות מחיבור נפשות של סלידה הדדית – זה מקום היציאה האולטימטיבי.
בית הבד 5

אוגנדה. צילום: דין אהרוני רולנד

סקיי ריידרס

על חורבות צוזאמן עלה בר-מועדון ספק אפלולי ספק חברותי שמעניק לנו חווית משתמש גבוהה של בר תל אביבי אלטרנטיבי עם קלאס. הבר עצמו מגיש קוקטיילים מהודרים עם אזור ישיבה בפנים ובחוץ. למעלה מסתתר הקלאב שפעיל לרוב בסופי שבוע. בחמישי תוכלו לפזז לצליליי דיג'יי מקומי שינגן מוזיקה מתכתית וקצבית. שימו לב כי בשבתות תוכלו להגיע למסיבות היפ-הופ עם ז'אנר אוכלוסייה אמריקאי. בגדול הסקיי התחיל את דרכו רק לפני מספר חודשים וכבר צבר לעצמו מוניטין רב וקהל לקוחות די יציב. ככל הנראה מהסיבה הפשוטה כי הוא אכן משרת את המטרה שלו נאמנה ומעניק לנו בר תל אביבי הגון וכיפי לצאת אליו.
רענן 1

קצת מפונפן, מספיק אפלולי, סקיי ריידרס (צילום: יעל שטוקמן)

הקלאב סנדוויץ': עבור מי שרוצה לרקוד, אבל כנראה ישקול הגירה בגלל התור בשירותים

בבל

בואו לרקוד ובואו לעשות שמח. הבבל הוא מקום ענק שמכיל גם חצר נעימה לשבת בה וגם מועדון להתחשגז בו. כן, השתמשנו במילה להתחשגז עכשיו. הבבל הוא היציאה האולטימטיבית בחמישי למי שלא יודע לאן לצאת. המועדון הפנימי מכיל שלל רב של מוזיקות טכנו-אלקטרו-האוס שונות. בסופי שבוע המקום פותח רחבת ריקודים גם בחלל הפנימי-חיצוני. לרוב מונגן שם מיינסטרים ולהיטי פופ מהעבר. כך שאם אתם חצויים בין טכנו מסעיר לאבבא, שם תוכלו להנות משתי העולמות. וצריך להזכיר: הבבל בדרך כלל נשאר פתוח וחוגג עד הבוקר, אז אל תתביישו להגיע מאוחר.
מקווה ישראל 8

ספוטניק

ספוטניק הוא בר סבבה. הוא מסעדה סבבה. הוא מועדון סבבה. אתם יכולים להגיע אליו ופשוט לקבל מה שאתם צריכים בלי יותר מדי עניינים: קצת אורות, קצת מוזיקה, קצת אוכל, קצת מכל דבר. זה המקום האולטימטיבי אם באה לכם יציאה יחסית רגועה אך מספקת, שלא תמשך עד אור הבוקר אלא עד שעה הגיונית יחסית ובכל תרגישו שקרעתם את העיר. במרתף תפגשו דיי.ג'יי שינגן לכם טכנו/האוס/מוזיקת קצב כלשהי. במרחב למעלה לרוב נפתחת עוד רחבה שמנגנת היפ-הופ, מיינסטרים וכו'. הספוטניק הוא מקום שמח, עם תיירות פנים ותיירות חוץ בימים כתיקונם, ובאמת באמת שהוא שמתאים לכל מי שרוצה להנות מהחיים אבל לא רוצה לצאת מדעתו.
אלנבי 122

ספוטניק (צילום: דין אהרוני רולנד)

פאי

תתכוננו, כי זה יהיה קשוח. הפאי הוא אחד המקומות הכי טובים בעיר להגיע אליו ולא לצאת מהם במשך 12 עד 16 שעות. מיותר לציין שהתור לשירותים ארוך מהרגיל, אבל המוזיקה, האנשים והאנרגיה שששוררת במקום שווים את זה. הפאי עטה על עצמו תדמית להטבית והפך להיות מקום מפתח בקהילה למי שרוצה לפזז או לתפוס קצת בשר לעצמה או לחברות. הפאי מביא לכם את כל מה שאתם צריכים בערב חגיגות אינסופי – מוזיקה, תאורה, חצר לשבת בה ואפילו אזור קטנטן של ספות וקאדל אם אתם עייפים וחייבים לנוח. והחלק הכי טוב? יש שם מיץ תפוזים סחוט. וזה לא קשור לזה שהכותבת איננה שותה אלכוהול ומעריכה עד עמקי נשמתה ברים ומועדונים עם מיצים סחוטים.
אחד העם 54

תשננו טוב טוב, כי לא תראו אותם. השירותים של הפאי (צילום: דין אהרוני רולנד)

הייב

ההייב הוא מקום מושלם למי שרוצה להנות יחד עם אוכלוסיית פנים תיירותית. מדובר במקום עם מוזיקה טובה, ואנשים שהגיעו מערי גוש דן. בדרך כלל יהיו גם קבוצות קטנות של תל אביביים מקומיים שמענטזים, זה תלוי בעיקר מי האמן שמגיע לנגן. ההמלצה שלנו להייב מגיעה כי לא משנה מי הם סוג האנשים או סוג המוזיקה שיש במקום, הוא מכיל את כולם ומשרה אנרגיה מצוינת למי שרק רוצה לבוא לרקוד. בנוסף בקומה למעלה מחכה לכם גג-מסעדה עבור מי שצריך אוויר ואולי קוקטייל רוגע בישיבה.
שדרות רוטשילד 39