פרויקט צילום מיוחד: אומרים לא לגירוש ילדים ישראלים

תסתכלו על הילדים שלנו. הם נולדו כאן, ממש כמוכם, ממש כמו הילדים שלכם. הם גדלו ביניכם, על אותם השירים. הם אוכלים סופגניות בחנוכה ומתחפשים בפורים. הם הולכים לאותם בתי ספר, משחקים באותן חצרות. בלילות הם חולמים בעברית, והחלומות שלהם מלאים באותם הנופים האהובים של ארץ ישראל. כי אין להם ארץ אחרת. ישראל היא חלק מהם, והם חלק מישראל. אתם יכולים לדמיין שהילדה שלכם תפחד לישון בלילה? שהילד שלכם יתחנן שלא יקחו אותו מהבית? הילדים שלנו כבר חודשים חיים בצללים, מפחדים להיחשף, מפחדים להסתובב ברחובות, ולמרות כל אלו הם עדיין אוהבים את ישראל, את המולדת שלהם.

כמעט עשור שלם חלף בין שתי התמונות של הילדים שלנו. ב־2011, כשברקע מבצע גירוש דומה לזה שמתקיים בימים אלה, הודפס בעיתון זה פרויקט שבו ילדי מהגרות עבודה הצטלמו עם ידוענים. אנחנו מסתכלות על התמונות מהקמפיין הקודם ומרגישות שמחה מהולה בכאב. אנחנו שמחות כי חלק גדול מהילדים שצולמו בפעם הקודמת קיבלו מעמד בישראל, ואנחנו גאות בכל אחת ואחד מהם שהפך להיות אזרח תורם ומשמעותי בחברה הישראלית. הילדים האלה שקיבלו מעמד – שחלקם בעצם כבר לא ילדים, אלא בוגרים ואף הורים בעצמם לילדים – הם הדוגמה החזקה ביותר לכמה שהילדים שלנו ישראלים.

אבל באותו הזמן כואב לנו, כי אנחנו נפלנו בחלק הרע של הסטטיסטיקה וילדינו שלנו לא קיבלו מעמד בישראל כמו יתר הילדים. אנחנו שואלות אתכם: במה הילדים שלנו שונים? הם נולדו בישראל ומעולם לא עזבו את גבולות המדינה. הם מתחנכים במערכת החינוך הישראלית כמו כל ילד או ילדה אחרים, חוגגים אותם חגים, לומדים בבקרים אותם שיעורים והולכים אחר הצהריים לצופים כמו כולם.

גם הסיפור האישי שלנו לא שונה מהסיפור של מהגרות עבודה רבות אחרות. הגענו לישראל בשנות ה־90 כדי לטפל בקשישים שלא יכלו לטפל בעצמם. אומרים שאנחנו צריכות להגיד תודה כי בחרנו לבוא לפה. זה נכון, ואנו מודות לישראל שקיבלה אותנו, אבל תאמינו לנו שזו לא באמת בחירה במקום שממנו אנחנו מגיעות, וזה לא היה החלום שלנו כשהיינו ילדות. עבדנו במסירות עם נכים וקשישים במשך שנים רבות, החזקנו להם את היד עד נשימתם האחרונה. בכינו על קבריהם ממש כמו ילדיהם.

כשהילדים שלנו נולדו, אמרו לנו בחברות כוח האדם שאנחנו חייבות לשלוח אותם חזרה לפיליפינים כדי להמשיך לעבוד בישראל – בחירה נוראית שרבות מאיתנו נאלצות לקבל. כל אחת מאיתנו, כשהייתה בהיריון, תכננה לשלוח את התינוק למשפחה בפיליפינים, אבל אחרי שהחזיקה אותו בידיים ידעה שכבר לא תוכל להיפרד. אנחנו מבקשות מכם שתתנו הזדמנות לילדים שלנו להוכיח שהם יהיו אזרחים תורמים ומועילים למדינה, כמו שמוכיחים בכל יום מחדש הילדים שכבר קיבלו מעמד. אנחנו מבקשות מכם לזכור שפעם גם המשפחות שלכם חיפשו בית ועתיד בטוח. אנחנו מתחננות שלא תתייאשו ותמשיכו להילחם איתנו, כי כבר הוכחנו בעבר ששינוי אפשרי.

בעיקר אנחנו מבקשות שתזכרו שהילדים שלנו הם לא עוד מספר, הם לא סטטיסטיקה, הם לא כותרת בעיתון. הם בני אדם, ילדים, נערות, עולם ומלואו, שמבקשים דבר אחד בלבד – תנו להם להישאר בבית שלהם, בישראל. אנחנו מתרגשות בכל פעם מחדש לגלות את כמות הישראלים שמתגייסים לעזור לנו ולילדים שלנו. כשאנחנו מרגישות ייאוש, אנחנו חושבות על המאבק הקודם נגד גירוש הילדים ושואבות כוחות כי כבר הצלחנו לעצור גירוש בעבר, ואפילו השגנו החלטת ממשלה שבזכותה מאות משפחות קיבלו מעמד במדינה. זה חייב לקרות גם הפעם.

אמהות ארגון UCI שמוביל את המאבק נגד גירוש ילדי מהגרות העבודה

אורנה בנאי וניקי, 2011 ו-2019

ניקי (13) קיבלה מעמד בישראל מאז הצילום הקודם ב-2011. "אני בקושי זוכרת את התמונה שצילמנו אז", היא אומרת. "יש חברים שלי שפוחדים לצאת מהבית, זה לא נעים לראות. לי אין תחביבים בכלל, אני בנאדם בייסיק. אני בחורה רגילה, חיה את החיים. אם אני לא בבית ספר אני עם החברים שלי. אם לא יוצא לי להיות עם חברים, אני רואה נטפליקס. עכשיו אני רואה 'שקרניות קטנות' ו'בית הנייר'. כרגע אני לומדת במגמת ביולוגיה, אבל בבית ספר מה שמעניין זה בעיקר החברים. כשאתגייס לצבא אני חושבת שאני רוצה להיות בקרבי אבל אני לא בטוחה, כי הרבה אומרים שבנות לא יכולות להיות בקרבי".

"פנים אכזריות, אטומות ומרושעות לו לגירוש. בתקווה ובאמונה שנצליח ביחד לשנות את רוע הגזירה, כי אז נדע: לעולם הזה יש תקנה"

רועי בר נתן וג'רוס

ג'רוס עדיין נמצא בסכנת גירוש

"אני מתבייש בנו. ג'רוס הוא ילד ישראלי, בדיוק כמו יהלי האחיין שלי. הוא מפה. אני מתבייש לחיות במקום שמגרש אותו"

אורלי וילנאי וג'נלה

ג'נלה קיבלה מעמד מאז הצילום הקודם ב-2011

"ילדים הם העתיד. תנו להם לגדול בלי פחד, תנו להם לפרוח ולתקן את העולם שאנחנו המבוגרים הצלחנו לקלקל. ילדים לא מגרשים!"

גיא מרוז וג'ושוע

ג'ושוע קיבל מעמד מאז הצילום הקודם

זוהר יעקובסון ומרים צ'ידמה

מרים צ'ידמה קיבלה מעמד מאז הצילום הקודם

רננה רז ואיירה

איירה עדיין נמצאת בסכנת גירוש

"ילדים שנולדו וגדלו בארץ הם ישראלים לכל דבר. ישראל היא הבית שלהם. לגרש ילד מהבית שלו זה מעשה שלא ייעשה ואנחנו צריכים להאבק כדי למנוע את זה, במיוחד לאור ההיסטוריה של העם שלנו"

אופיר פינס פז וג'נרי

ג'נרי קיבלה מעמד מאז הצילום האחרון

"מתי נצליח לרפא את הפחד מזרים? ועד מתי נתעמר בילדים?"

יובל כספין וריין

ריין עדיין נמצאת בסכנת גירוש

"ויקרא יט': 'כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים'. איך לא למדנו כלום?"

אביב משה ובלייס

בלייס עדיין נמצאת בסכנת גירוש

אסף אשתר וירדן

ירדן (12) עדיין נמצאת בסכנת גירוש. "אני לא זוכרת את התמונה שצילמנו פעם", היא אומרת, "הייתי קטנה. אני רק זוכרת שהייתה לנו איזה פעילות עם הגן, והיה כיף. אני זוכרת שמשטרת ההגירה באה אלינו פעם וחשבתי שאלה שוטרים רגילים ופתחתי להם את הדלת, וכשהם נכנסו הביתה הם בדקו את הויזות שלנו. מאז לא ראיתי אותם ואני לא רוצה לפגוש אותם שוב. באחד הימים הרגילים לאחרונה, לפני שהלכנו לצופים, אמרו לנו שתפסו את אמא של חבר טוב שלי. ילדים התחילו לדבר על זה והוא לא רצה לשמוע כלום. הוא התרחק".

עליזה אולמרט וג'ריל

ג'ריל (17) קיבל מעמד מאז הצילום הקודם. "אני לא זוכר ממש את התמונה", הוא אומר, "ראיתי רק עכשיו לפני הצילומים ואמרתי לעצמי 'וואו איך שהזמן טס'. בעתיד אני חושב ללמוד ניהול עסקים באוניברסיטה. אולי יהיה לי בית מלון. לא יודע למה דווקא זה, אני רוצה לשאוף גבוה, השמיים הם הגבול. אני מתנדב בהרבה מקומות. אני בצופים מכיתה ג', ובימי שישי אני הולך לכנסייה. לפני שנתיים הייתי במועצת הנוער העירונית, וגם יצאתי למשלחת בחו"ל לפני שנתיים מטעם העירייה. אני רוצה שאנשים יקבלו ושיהיה להם לפחות מושג על הישראלי החדש – ככה אני קוראים לזה. יש עוד אנשים במדינה הזאת. גם אנחנו ישראלים. אני מתנדב גם במאבק נגד הגירוש, בגל הזה. עכשיו אני יותר גדול ואני מבין דברים אחרת. כשאני הייתי מועמד לגירוש הייתי באמת בפחד ולא ידעתי מה קורה. עכשיו כשאני גדול ויש לי מעמד זה נתן לי יותר מוטיבציה להילחם נגד עבור אחרים. חייבים לשים לזה סוף. אני חושב שהממשלה צריכה לטפל בעובדים הזרים שכבר יש פה בארץ ולא להזניח אותם. להביא ילדים זה דבר טבעי, אז במקום שהמדינה תביא עוד מהגרי עבודה היא יכולה להסדיר את כל מי שפה".

מאור כהן ואליזבת' צ'יצ'י

אליזבת' צ'יצ'י (17) קיבלה מעמד מאז הצילום הקודם. "אני חצי פיליפינית וחצי ניגרית", היא מספרת. "את אבא שלי גירשו כשהייתי בת 5 ואין בינינו קשר. אני במגמת ביולוגיה 9 יחידות וגם בצופים. אני נמצאת כרגע בקורס של חיל האוויר, אני אקבל תעודה של מיקרוסופט ואיך שאני מתגייסת זה ישירות לחיל האוויר. אולי אקבל את האזרחות בגיל 21 , אני לא יודעת. הכל עובד פה כמו עבדות מודרנית. אימא שלי עדיין שולחת כסף למשפחה שלה וגם אני עובדת כי אני צריכה לעזור לה. אני לא יהודייה, אני לא לבנה, ליהודי־ישראלי שיושב לידי יש אותם חלומות ואותן שאיפות, אבל הדרך שלו להצלחה הרבה יותר קלה. להיות בת של מהגר זו מלחמה שתלווה אותי לנצח".

"כשסבא שלי בא לארגנטינה בשנות השלושים לעבוד, לא גירשו אותו בחזרה לפולין"

יעל דיין ונטלי

נטלי נמצאת עדיין בסכנת גירוש

"גירוש הילדים – עלה תאנה להיעדר מדיניות הגירה – הוא לא יהודי, לא דמוקרטי ולא מוסרי"

רני רהב וג'ון ריי

ג'ון ריי נמצא עדיין בסכנת גירוש

"אין מצב לזרוק ילד שנולד כאן. נקודה"

גיל ריבה וג'נלה

נעם רותם ומאקו

מאקו נמצא עדיין בסכנת גירוש

מיקי גיצין ועזריאל

עזריאל נמצא עדיין בסכנת גירוש

דליק ווליניץ ואנטון

אנטון עדיין נמצא בסכנת גירוש

ברק היימן ושארלוט

שארלוט (14) קיבלה מעמד בישראל. המאכל האהוב עליה הוא סושי והיא מתכננת להתגייס לצבא.

הילי ילון ויעל

יעל (11) נמצאת בסכנת גירוש. החלום שלה הוא להיות רופאה.

צילום: איליה מלניקוב

צילומים נוספים: דנה מאירזון, ג'ריק, עמרי שפירא, גוני ריסקין

בימוי, הפקה וכתיבה: רוני ליבנה

תיאום ילדים ומתנדבים: נעה גלילי

איפור: מרב ברוש-צינמון, זהר רשף

רותם אילן, קבוצת האימהות UCI