בסרטון שהעלה השבוע פעיל הימין וכוכב הרשת מרדכי דוד,הוא מציע לתומכיו להצטרף אליו, לצאת לרחובות דרום תל אביב ולעמוד מול כנופיית הנוער "SSQ" כדי "להחזיר את הסדר לרחובות". את השם SSQ תושבי דרום תל אביב מכירים היטב, זהו שמה של כנופיה המזוהה עם ילדים ונערים חסרי מעמד (רובם מאריתריאה) והיא נקשרה לאירועים רבים של תקיפה, שוד וגרימת חבלה בשנים האחרונות.

>> לפעמים סגירה היא באמת טרגדיה: קפה שפירא ייסגר בסוף החודש
>> קצה הפיתה: האם הנשנוש הישראלי כל כך נולד כדי לדפוק את מס הכנסה?

מרדכי דוד ידוע בפעילות השטח שלו נגד מפגיני שמאל ועיתונאים, אז מה פתאום אכפת לו מכנופיית רחוב הפועלת בשכונות המוזנחות והמופקרות של דרום תל אביב? ככל הידוע לי, דוד אינו תושב האזור. אבל בשבוע שעבר הוא הגיע עם שפי פז, פעילה למען גירוש מבקשי מקלט, להפריע בהקרנת טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני בבית קפה בשכונת שפירא. באותו סרטון שהעלה השבוע בעניין הכנופיה, הוא הדגיש: "כמו שיצאנו לרחובות מול השמאלנים, אותו דבר פה".

אנחנו, תושבי דרום תל אביב, יודעים שתשתיות הפשיעה בשכונות שלנו אינן רק אותן רשתות המופעלות על ידי משפחות פשע ועבריינים מקצועיים. תשתיות הפשיעה בדרום תל אביב הן ההזנחה וההפקרה

זה לא במקרה. מרדכי דוד ושפי פז מנסים לעשות עלינו, תושבי דרום תל אביב, סיבוב. זה הולך ככה: קודם כל, הם רוצים להגיד לנו שהאנשים שבחרו להתכנס ביום הזיכרון תחת מסר של שותפות ושלום עומדים באותו צד עם חברי כנופיות, עבריינים ופושעים. אחר כך, הם רוצים להגיד לנו שבכל אלו צריך "לטפל", כלומר: להתעמת, להתסיס, להשתיק, לתקוף. על הדרך הם משסים אותנו, התושבים, אחד בשני – שמאלנים נגד ימנים, אזרחים נגד זרים וכל זה בעצם בשירותהאחראים האמיתיים:הממשלה, המשטרה וגם עיריית תל אביב-יפו.

לצד התכנית של מרדכי דוד, גם למשטרה יש תכנית. המפכ"ל הכריז על פריסת מאות שוטרי מג"ב, רובם במחוז תל אביב, כדי להתמודד עם תופעת "פשיעת הנוער". ימנו זלקה ודסטאו צ'קול, זכרם לברכה, לא נרצחו בדרום תל אביב. שניהם נרצחו בשבוע שעבר על ידי נערים צעירים בפתח תקווה ובבאר שבע, אז למה לא שולחים מג"ב לפתח תקווה ובאר שבע?

אחרי הימים המדממים ברחובות ישראל (אחרי שנרצחו יהודים יש לומר), יצא המפכ"ל בהצהרה לתקשורת, בה הסביר את ההבדל בין "אירועים מתפרצים, בלתי צפויים, כאלו שקשה ולפעמים בלתי אפשרי למנוע מראש", וביןהפשיעה המאורגנת, מולההמשטרה פועלת "מתוך יעד ברור של פגיעה בתשתיות הפשיעה והקרסתן".

אנחנו, תושבי דרום תל אביב, יודעים שתשתיות הפשיעה בשכונות שלנואינן רק אותן רשתות המופעלות על ידי משפחות פשע ועבריינים מקצועיים. תשתיות הפשיעה בדרום תל אביב הןההזנחה וההפקרה.תשתיות הפשיעה הןהפערים החברתיים והכלכליים מול שכונות הצפון, שעיריית תל אביב-יפו מנציחה כבר עשורים דרך הזנחה תקציבית. תשתיות הפשיעה הןהמדיניות הלא מוצהרת של היעדר אכיפה, תחתיה רחובות שלמים הפכו לזירות גלויות ותוססות של סחר בסמים ושל זנות.

תשתיות הפשיעההןהיעדר מדיניות המקלט, סוגייה בה ממשלות ישראל נמנעו במודע מלהכריע. אלפי בקשות מקלט עדיין תלויות, חלקן כבר עשרים שנה, בלי שנבדקו על ידי המדינה. בדרום תל אביב חיים אלפי ילדים שנולדו בישראל למבקשי מקלט. מצד אחד לא ניתן לגרש אותם מהארץ, שהרי הבקשות לא נבדקו ולכן לא נפסלו, מצד שני, בהיעדר מעמד, הילדים האלו יודעים שאין להם זכויות, אין להם עתיד, אין להם מה להפסיד. תשתיות הפשיעה הן גםחינוך בהפרדה גזעית, שמונהג בתל אביב-יפו עד היום, בניגוד לחוק, בניגוד להנחיית ביהמ"ש העליון ובניגוד לקונצנזוס המקצועי על ההשלכות השליליות להתפתחות תקינה והשתלבות בחברה.

את הביטחון ברחובות שלנו לא נשיג דרך עוד אלימות אנרכיסטית.לדבר על כנופיות נוער בלי לדבר על אכיפה ועל רווחה, בלי לדבר על מדיניות, זו דרך לגרום לנו, תושבי השכונות, לשכוח מי באמת טיפח את תשתיות הפשיעה. חשוב לזכור: מרדכי דוד ושפי פז אולי עובדים קשה בשירות האשמים האמיתיים, אבל הם עצמם לא אשמים בהיעדר הביטחון ברחובות שלנו. המשטרה, יחד עם ממשלות ישראל והעירייה, דווקא כן. פשיעה פותרים במדיניות רצינית ואחראית. וזה מה שמגיע לנו.
>>אסיא אדר היא פעילה בתנועת עיר סגולה ותושבת שכונת שפירא

• טור דעה
• שכונת שפירא
• מבקשי מקלט
• פשעים בתל אביב
• פשע תל אביבי
• משטרת ישראל

עד לפני שמונה שנים התגוררתי ב־Bukavu, עיירה בדרום קיוו (Kivu) השייכת לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. גדלתי במשפחה מוזיקאית. אבי היה זמר ומלחין ידוע ושימש פסטור (כומר) של כנסייה בת כ־10,000 חברים. בקונגו ניצחתי על מקהלת צעירים כנסייתית שמנתה 150 זמרים וזמרות, וכן על מקהלת בוגרים כנסייתית שמנתה כ-200 זמרים וזמרות. לישראל הגעתי לפני שמונה שנים, בשנת 2016. לצד פעילותי המוזיקלית שימשתי בקונגו כעיתונאי בנושאי זכויות האדם. נאלצתי לברוח לאחר שהובהר לי על ידי השלטונות שעליי לחדול מכתיבה ביקורתית נגדם ושאם אמשיך בכך – חיי וחיי משפחתי יהיו בסכנה.

בעקבות חבר קונגולזי שהגיע לישראל לפניי החלטתי להגיע לכאן גם אני. בקונגו הותרתי את אשתי לילי ואת שתי בנותינו הצעירות. לילי עברה להתגורר עם אחיה בביתו אבל בעת שהותה שם נרצח האח על ידי גורמים עויינים – ויש הרבה כאלה בקונגו. בעקבות הרצח עזבה לילי לאחותה באוגנדה. היא גידלה שם את הבנות ואני סייעתי להם כספית, מישראל. לפני ארבע שנים הצליחה להגיע לילי ארצה, אבל בנותינו לא הורשו להיכנס והן חיות עד היום עם אחותה באוגנדה. בינתיים, נולדו לנו בארץ שתי בנות נוספות, צבריות – בת ציון וחן. אנחנו מאוד מקווים שבנותינו הגדולות יוכלו להגיע לישראל ושנוכל לאחד את המשפחה. לילי עצמה היא זמרת נפלאה ושנינו מופיעים גם כזוג באירועים שונים.

חודש אחרי שהגעתי ארצה בשנת 2016 הצטרפתי לכנסייה האוונגליסטית החדשה בדרום תל אביב, ושם יצרתי את ההרכב "חיים חדשים" (בצרפתית Chorale Vie Nouvelle). המקהלה שלנו הוקמה ביוזמת הפסטור-הכומר-הרועה הרוחני של הקהילה הקונגולזית, שאמונתם נוצרית אוונגליסטית. החזרות מתבצעות בכנסיה עצמה, ברחוב לוינסקי בתל אביב. אנחנו מקווים שיום אחד יבינו שגם אם אנחנו נראים שונים – כולנו אחים, ויש הרבה מה ללמוד מאיתנו. במקום לשפוט אותנו מרחוק ולתייג אותנו, עדיף שייגשו אלינו ויקשיבו לנו. לא מצאנו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באמצעות מוזיקה

רוב משתתפי המקהלה מתגוררים בדרום תל אביב ובבת ים. הפעילות שלנו ממומנת מקופה קטנה של ההרכב ומהכנסות ממופעים. עד כה הופענו בהיכל התרבות בהוד השרון, במועדון הג'אז שבלול בתל אביב, במתחמי דיור מוגן ובבתים פרטיים. כדי לשרוד, כולנו עובדים לפחות 12 שעות ביום – עבודה פיזית עם שכר שכמעט ולא מכסה את החודש. אחרי העבודה אין לגוף רצון אחר מלבד לנוח. אבל לנו אין את הלוקסוס הזה של מנוחה. 99% מחברי המקהלה הם בעלי משפחות עם יותר משני ילדים (תודה לאל). מה שעוזר לנו להחזיק מעמד הם האהבה שיש לנו לארץ ישראל, התשוקה למוזיקה, אבל בעיקר האמונה שיש לנו באלוהים. אנחנו מהמקהלות הבודדות שיש להן שתי חזרות בשבוע, למרות כל האחריות המשפחתית והציוויים החברתיים האחרים.

מוזיקה היא הדרך היחידה שבאמצעותה אנחנו יכולים להציג את עצמנו בפני הציבור הישראלי, שלצערי יש לו עדיין תפיסה מוטעית מסוימת של מי אנחנו באמת. אנחנו מקווים שיום אחד יבינו שגם אם אנחנו נראים שונים – כולנו אחים, ויש הרבה מה ללמוד מאיתנו. במקום לשפוט אותנו מרחוק ולתייג אותנו, עדיף שייגשו אלינו ויקשיבו לנו. לא מצאנו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באמצעות מוזיקה. אי אפשר שלא להודות למי שכבר מבין אותנו ושהכיר אותנו ומסכים ללוות אותנו, כדי שנוכל להיות במקום שמגיע לנו. כן זה לא קל, אבל עם האהבה שיש לנו לישראל והתשוקה למוזיקה – נגיע לשם.

רוב החברים במקהלה בכלל לא עסקו במוזיקה לפני כן, והיום הם חלק ממנה לכל דבר. למרות שבתחילת דרכה הייתה מיועדת לשיר שירים צרפתיים, המקהלה שרה היום ביותר מחמש שפות. אנחנו מנגנים מוזיקת גוספל שבמקורה היא מוזיקה דתית נוצרית, בכמה סגנונות. מטרתה של המוזיקה היא להביע אמונה אישית או ציבורית ודבקות בחיים נוצריים, ובמקביל לתת חלופה דתית למוזיקה הפופולרית החילונית.

הגוספל התפתח משני סגנונות: הראשון הוא ה"ספיריטואלס" – שירת העבדים האפרו-אמריקאים שהגיעה איתם מאפריקה והתפתחה בארצות הברית, והשני הוא מזמורי הדת הכנסייתיים שהגיעו לארצות הברית מאירופה. בהמשך התפתח הגוספל גם לשירה רוחנית מודרנית. ההרכב שלנו מבצע בעיקר את הגוספל המקורי בסגנון הקונגולזי אפריקאי הייחודי שלהם, כשהרעיון המרכזי העובר כחוט השני במילים ובלחן של מוזיקת הגוספל המקורית הוא האדרה, שבח ותודה לאלוהים, לצד הטפה לחיזוק האמונה באל. זהו מופע ייחודי שמשלב את הגוספל המסורתי ונגיעות מהמודרני המובעים בשירה, תלבושות וריקוד. בשלב מסוים במופע הזמרות פוצחות בריקודים מקונגו והקהל מצטרף ורוקד בהתלהבות.

בהרכב שלנו שר ישראלי אחד: אמנון אגסי. הזמנתי אותו להצטרף אלינו לחזרה אחרי ששרתי איתו בהרכב אפריקאי אחר, והוא נשבה בקסמי המוזיקה האפריקאית הקונגולזית. מעל חמש שנים שהוא חלק מאיתנו, ופועל להרחבת מעגל החשיפה שלנו לציבור הישראלי. הוא למד לשיר בצרפתית, בלינגאלה ובסוואהילי, ובמהלך ההופעה הוא פונה בעברית לקהל ומספר על המצב הקשה בקונגו ועל מצבם של מבקשי המקלט.

בסוף חודש יוני (25-28.6) יופיע ההרכב שלנו במסגרת זמריית "בין קודש לחול" בהיכל התרבות החדש בעכו העתיקה. אנחנו נהיה ההרכב הלא-ישראלי היחיד שיופיע באירוע כשלצידנו יופיעו מאות זמרים, עשרות מקהלות ומנצחים מובילים מחו"ל. במהלך הימים הללו יתקיימו גם סדנאות ומפגשים באולמות האבירים ובהיכל התרבות החדש של עכו.

זמריית בין קודש לחול, 25-28.6 בהיכל התרבות החדש ואולמות האבירים, עכו העתיקה. מחירי כרטיסים: 80-320 ש"ח.לפרטים

• טור אישי
• מוזיקה
• מבקשי מקלט
• פליטים
• מהגרים
• מוזיקה שחורה
• הופעות
• עכו
• דרום תל אביב