גל גזעני במזרח בגלל 8 ילדי זרים שנרשמו ללימודים (ובסיוע שפי פז)

מבקש מקלט בתל אביב. צילום: shutterstock
מבקש מקלט בתל אביב. צילום: shutterstock

ילדי מבקשי מקלט המתגוררים בשכונת התקווה נרשמו ללימודים בכפר שלם - והרוחות סוערות גם ביד אליהו השכנה: מובילי המאבק מבטיחים להשבית את פתיחת הלימודים, בעוד העירייה מבטיחה לאפשר להם ללמוד. בינתיים קבוצות הווטסאפ המקומיות נמלאו באמירות גזעניות ואיומים

25 באוגוסט 2021

שיבוץ של 8 ילדים של מבקשי מקלט לבית הספר היסודי כפיר בדרום-מזרח העיר הוביל בשבוע האחרון למחול שדים בקבוצות ווטסאפ בשכונות יד אליהו, כפר שלם והסביבה, איומים להשבתת הלימודים ולמחאות.

בשלישי בערב בשבוע שעבר נפתחו דיונים סוערים לאחר שחלק מהתושבים גילו שילדי מבקשי מקלט יתחילו את שנת הלימודים בבבתי ספר ובגנים באזור. מדובר בריטואל שקורה כל כמה חודשים: אירוע מסוים מצית קבוצות מסוימות בקרב תושבי שכונות הדרום והן יוצאות למאבק מתוקשר נגד מבקשי מקלט ומהגרי עבודה – הנקראים בפיהם 'מסתננים'. הפעם הצטרפו אליהם גם תושבי שכונות המזרח שפתחו קבוצות ווטסאפ שהתמלאו במהירות, הרימו איוונטים בפייסבוק ולא בחלו בהודעות דרמטיות.

"חברים יקרים, בימים אלו ממש אנחנו עושים ככל שנדרש על מנת לעצור את כניסת העובדים הזרים לאזור שלנו… ביום ראשון האחרון התקיימה פגישה בזום עם שירלי רימון מנהלת החינוך (שירלי רימון היא ראש מנהל החינוך בעיריית תל אביב, הטעות במקור) של עיריית תל אביב, לא הצלחנו להגיע להבנות ולמוסכמות, ונראה כי בעירייה לא באמת מתייחסים לבעיה שנוצרה ומבחינתם אנחנו אלה שלא בסדר בכך שאנחנו לא רוצים לקבלם. כל ילד של עובד זר שמגיש בקשה להגיע לכפיר מקבל אישור וכל מי שמגיש בקשה לעבור מכפיר אין לו אישור לזה. לצערנו כל שנותר לנו הוא להראות כי תושבי השכונה, הורי בית הספר והורי הגן אינם מוכנים לקבלם בשום אופן", נכתב באחת הקבוצות.

על מה המהומה? ובכן, מבירור שערכנו עם העירייה מדובר ב-8 ילדי זרים המתגוררים בשכונת התקווה, במרחק 800 מטר מבית הספר ולכן שובצו בו לפי עיקרון של מסגרת חינוכית ליד הבית. "כמו כל ילדי העיר גם ילדי הקהילה הזרה לומדים בגנים ובבתי ספר הסמוכים למקום מגוריהם. העירייה תמשיך להעניק לכלל ילדי העיר חינוך איכותי ופורץ-דרך המותאם לצורכיהם הייחודיים, כשרק טובת הילדים עומדת מול עיננו", נמסר מטעם העירייה. אגב ביד אליהו הקרובה, שגם בה הרוחות סערו, לומדים בסך הכל 7 ילדים של מבקשי מקלט או מהגרי עבודה, זה הכל. מרמות הפאניקה והשנאה שהציפו את הרשתות ניתן היה לחשוב שמדובר בפלישת חייזרים מתוזמנת היטב ולא בהשתלבותם של 15 ילדים שנולדו בתל אביב.

החשש בקרב המקומיים מהפיכת שכונות המזרח לנווה שאנן הבאה, טיעון שצריך וראוי להתייחס אליו, נקבר תחת ים הגזענות וההסתה המפחידה בקבוצות הווטסאפ. "חייבים לעמוד בכניסות לגנים ובתי הספר ב-1.9 ולא לתת להם להיכנס ממש בכל הכח", כתב אחד התושבים, "מטרת הבאת המסתננים היא מחיקת הזהות היהודית של המדינה. זה מה שהם רואים לנגד עיניהם", כתב אחר. מילים כמו "כושים", "שחורים", "אוכלוסיה אלימה, שוביניסטית, שאחוז ההטרדות בה כלפי נשים וקשישים גבוה פי כמה" היוו רק חלק מהאמירות הזועמות.

מתוך קבוצות הווטסאפ של תושבי שכונות דרום-מזרח העיר
מתוך קבוצות הווטסאפ של תושבי שכונות דרום-מזרח העיר

הגדילו לעשות אלה שחלקו עצות להפעלת לחץ על בעלי בתים בשכונה כדי שלא ישכירו "להם" דירות: "אני גרה במונש (רחוב ביד אליהו, נ"מ) ואחד מבעלי הדירות רצה להשכיר פה דירה לסודנים, כל השכנים יצאנו עליו והוא בסוף הרים ידיים ולא השכיר להם. אסור לוותר אחרת נרגיש באפריקה", כתבה אחת המשתתפות בקבוצת הווטסאפ 'המסתננים הגיעו ליד אליהו'. "בארגזים משכירים להם דירות וצריך להגיע לבעלי הדירות שם", כתב משתתף בקבוצת 'כפיר-מאבק פיזור זרים בעיר' – וזאת דוגמית זעירה בלבד מסוג הדיון המתנהל שם.

קשה להגיד שהופתענו לגלות שלקלחת הצטרפה גם מובילת המאבק הגזעני בתל אביב, שפי פז, חברה בארגון 'החזית לשחרור דרום תל אביב', שכתב אישום נגדה הוגש בדצמבר האחרון ומייחס לה ולשני פעילים נוספים, דורון אברהמי ואיליה גרנטובסקי, עבירות שהמילה גזענות קטנה עליהן. פז נאשמת בריסוס כתובת גרפיטי במוסדות של קהילת העובדים הזרים, בפגיעה בפרטיות של מבקשי מקלט שתועדו באופנים משפילים ופורסמו ברשתות החברתיות, בהסגת גבול בכך שנכנסה עם פעילים נוספים, ללא רשות, לגן לילדי מבקשי מקלט ועבירות אחרות של קשירת קשר לביצוע עבירות ושיבוש הליכי חקירה.

פז ייעצה לתושבים כיצד לנהל את המאבק, הבטיחה להצטרף להפגנה ולהשבתת בית הספר אם תוכל – והדגישה בפניהם עד כמה חשוב לקרוא למבקשי המקלט 'מסתננים' בלבד כדי שלא יחשבו חלילה שהם נמצאים פה באופן חוקי. את ההודעות שפז שולחת אפשר להצמיד במילון לערך 'הזרה' כדי להמחיש באופן מיטיבי איך הופכים בני אנוש אחרים לפחותים, בני אדם שאינם שווי ערך ולא מגיעות להם זכויות בסיסיות כמו שירותי חינוך ובריאות. קשה מאוד לקרוא באיזו קלות אמירות כאלו עוברות את התושבים האחרים.

מבקשי מקלט ממתינים בתור ללשכת רשות האוכלוסין בפלורנטין (צילום: אורן זיו)
מבקשי מקלט ממתינים בתור ללשכת רשות האוכלוסין בפלורנטין (צילום: אורן זיו)

אין צורך בהתלהמות והגזמות דרמטיות, העובדות גלויות לכל דורש: בישראל חיים כיום כ-28,000 מבקשי מקלט שהגיעו לארץ במסע קשה מאריתריאה וסודן שהותיר ברובם טראומה וצלקות לא מטופלות, רבות מן הנשים נאנסו והותקפו בדרך. לפי הערכות שונות בין 10,000 ל-13,000 ממבקשי המקלט גרים בתל אביב, רובם המוחלט בשכונות הדרום. רשות האוכלוסין מעריכה שיש כ-7000 ילדי מבקשי מקלט ומהגרי עבודה, מרביתם נולדו פה. כ-5,230 מהם בתל אביב עצמה ומתוכם 3,834 לומדים כעת בבתי ספר יסודיים ועל יסודיים. כ-1,400 ילדים נוספים הם בגילאי הגן. כאמור, ביד אליהו עצמה כאמור יש כרגע 7 ילדים בלבד, המחולקים בין שני בתי ספר שונים. וזאת בנוסף ל-8 הילדים המתעדים לעלות לבית הספר כפיר הסמוך לכפר שלם שבכלל לא נמצאת בשכונה.

רובם המוחלט של מבקשי המקלט ומהגרי העבודה גרים בדרום תל אביב כבר כעשור. שם הם מחזיקים באשרה מסוג 2א5 אותה עליהם לחדש מדי כמה חודשים, בעודם ממתינים שמדינת ישראל תואיל בטובה להסדיר את מעמדם. המדינה מכירה בעובדה שגירושם משמעו לעתים גזר דין מוות בארצות המקור – ולכן לא מגרשת אותם. יחד עם זאת, המדינה גם מונעת מהם הכרה כפליטים ובקשות המקלט שהגישו לא נבדקות. לפי נתונים שפרסמה האגודה לזכויות האזרח, נכון למאי 2019 – כ-15,000 בקשות מקלט עדיין ממתינות לבדיקה – רבות מהן ממתינות כבר קרוב לעשור. אי הסדרת מעמד כפליטים מונעת מהם קבלת שירותים בסיסיים כמו בריאות ושירותים סוציאליים באופן סדור.

בניסיון לייצר פתרון, נפגשו צוותי מינהל החינוך עם נציגות הורי כפיר להדברות והבטיחו השקעות תקציבים ממשיות בבית הספר. ההורים בחרו להמשיך בניסיונות ההשבתה.