"לא נשבר": הרבה אנשים מוכשרים יצרו סרט חסר השראה

את אחד החיילים בסרט מגלם לוק טרדוויי, המוכר משלל סדרות וסרטים בריטיים. הוא מקבל כמה תקריבים שבהם הוא נראה מביט בגיבור, ופעם אחת הוא אפילו אומר משפט. בכותרות הסיום כתוב ששמו מילר. מילר הוא לא הבעיה של הסרט, אלא סימפטום שלו. כי בחלקו השני והארוך, המתרחש במחנה שבויים יפני, יש המון סטטיסטים אבל רק שתי דמויות – הגיבור שלא נשבר (ג'ק או'קונל בהופעה שקטה ומרשימה) והמפקד הסדיסט (כוכב הרוק טקמסה אישיהארה, הידוע בשם הבמה מיאבי).

ארבעה תסריטאים מהוללים חתומים על “לא נשבר". ריצ'ארד לגרוונז (“פישר קינג"), וויליאם ניקולסון (“גלדיאטור") והאחים כהן צברו יחדיו שמונה מועמדויות לאוסקר, כולל שתי זכיות. אבל מה שהגיע למסך הוא תסריט חסר השראה. סיפור ההישרדות של לואי זמפריני הוא מדהים, אחד מאינספור סיפורים מדהימים שכאלה ממלחמת העולם השנייה, אך יש בו אקסטרות שגרמו לאולפני יוניברסל לרכוש את הזכויות עוד ב־1957 . אחרי שהגיע למקום השמיני בריצת 5,000 מ' באולימפיאדת ברלין של 1936 וזכה ללחוץ את ידו של היטלר (אירוע שאינו מתואר בסרט), ב־1943, במהלך שירותו בחיל האוויר האמריקאי, מטוסו התרסק באוקיינוס השקט והוא שרד ימים רבים בסירת גומי עד שנפל בידי היפנים, נשלח למחנה שבויים ועבר סדרת התעללויות שתמה רק עם קץ המלחמה. זמפריני עצמו כתב שני ספרי זיכרונות, אבל הספר ששימש בסיס לסרט נכתב על ידי לורה הילנברנד והפך ב־ 2010 לרב מכר אימתני. הטייס ראסל אלן פיליפס (דונמאל גליסון), שהיה גם הוא בסירה, נשלח למחנה שבויים אחר וסיפורו לא סופר, אולי כי הוא לא היה אצן אולימפי.

“לא נשבר" נפתח בקרב אווירי סוחף ומותח. אחרי שביימה את “בארץ של דם ודבש" – סרט מורכב ומעניין על החוויה של נשים שבויות במלחמת בוסניה – בסרטה השני אנג'לינה ג'ולי מוכיחה שהיא יודעת לביים סצנת מלחמה כל גברית. הסרט משנה מהלך כשאנחנו עוברים לסירה עם שלושה חיילים שכוחם הולך ותש בעודם מחכים להצלה. זה סרט על גבורה פסיבית, והתמה הזו מתעצמת במחנה השבויים, שבו הדרך היחידה לשרוד היא להוריד ראש ולעשות מה שאומרים לך. אלא שעל רקע הקנבס רחב הידיים, הסרט מעצב רק שתי דמויות, והחוויה הפיזית הקשה אינה מיתרגמת לחוויה רוחנית למרות הניסיון הקלוקל לאייר את זמפריני כישו הנושא את הצלב על גבו.

ובכל זאת, מעט מאוד במאיות התמודדו עם העולם הכה גברי הזה (קלייר דני ב"Beau Travail" וקתרין ביגלו ב"מטען הכאב"), וזו הפעם הראשונה שאישה זוכה לביים סרט מלחמה בתקציב גבוה. לכן זה משמח ומעודד ש"לא נשבר" הקומפטנטי אך הבינוני מצליח בקופות.

השורה התחתונה: הרבה אנשים מוכשרים יצרו סרט בינוני