חשבתי שכתבתי שיר כועס על גבר. מתברר שהוא בכלל על אהבת נשים

אני בוכה הרבה. כאילו, ממש הרבה. פעם ספרתי במשך חודש, ויצא בכי ורבע ליום בממוצע. ויש הרבה שירים של נשים, ועל נשים, שבהן נשים עצובות ובוכיות. בשלוף: כשאת בוכה את לא יפה, אל תבכי ילדה, מקיץ אל החלום. כאמור, אני בוכה הרבה, אבל זה לא תמיד מעצב. לפעמים זה משמחה, לפעמים מתסכול, לפעמים מרעב ולפעמים מכעס. אני מתעצבנת, והממטרות מיד נפתחות. משום מה, כשנשים בוכות, הן נוטות להיתפס כחלשות, קטנות, היסטריות וחסרות שליטה.

"לא עצובה" הוא שיר שמתנגד באופן עקרוני לסנטימנט הזה. כשכתבתי אותו, רציתי להגיד: תראו אותי. זה שאני בוכה, שאני מרגישה, שאני מתפרקת, לא אומר שאני לא כועסת, ואפילו זועמת. זה לא אומר שאני חלשה, או היסטרית. תסתכלו לי בעיניים. תקשיבו למה שיש לי להגיד. לא רציתי לשמוע יותר שירים על נשים עצובות, אז כתבתי שיר על אישה כועסת.

השיר יצא לעולם בתוך האי-פי הראשון שלי, 'שלך', וקיבל תגובות מהממות. חברות שלי זמזמו את הפזמון, שרו אותי איתי בהופעות, קפצו וצרחו ובעטו ורקדו. ובכל זאת, הרגשתי שלא מיציתי את הפוטנציאל שלו עד תום. מהר מאוד הבנתי שזה משהו שלא אוכל לעשות לבד. כלומר, שאני צריכה עזרה. כלומר, ימבה בנות מהממות שיבואו להרים איתי. חברתי למאיה ויובל מסטודיו 2Kidzs, אספנו את הבנות הכי מוכשרות שאני מכירה, וכתבתי עיבוד ווקאלי חדש לשיר, עיבוד שבו שומעים את הקול של כולן, יחד ובנפרד. מהר מאוד התברר לי שכשנשים מתקבצות יחד; מתרחש איזה קסם. נוצרת אנרגיה בחדר, באוויר, שנותנת גב, ביטחון ועוצמה.

לא עצובה // רומי מור

כל החברות שלי הגיעו ב-5 בבוקר, ביום שישי, לסטודיו במזרח העיר. התלבשו, התאפרו, עשו איתי חזרה על התפקידים שלהן, ואז ישבו במשך שמונה שעות על שרפרפים מעץ, וחייכו אליי כשנתתי להן הוראות. קפצתי מעל הפופיק. היו אינסוף תקלות, דברים לא עבדו, ואני נלחצתי בטירוף שאני מחזיקה אותן שם, שאני מבזבזת להן את הזמן; בכל זאת – נשים עובדות. והן בתגובה הרגיעו, חיזקו, וחיבקו אותי. ובתוך החיבוק הזה, לימדו אותי שיעור יקר מפז בחברות ובמוזיקה. השלם גדול מסך חלקיו. כל אחת מהבנות שהצטלמה איתי היא עולם ומלואו – מוזיקאיות צעירות, פעילות חברתיות, דוגמניות ושחקניות, וכולן ישבו שם, תמכו בי ובמוזיקה שלי, רצו שיצא לנו מדהים. הכוח האמיתי שלנו כנשים הוא העזרה, הביטחון והכוח שאנחנו יכולות להעניק אחת לשנייה.

לגרסה הזו של השיר קוראים גרסת השבט. כי לנגד עיני (ולמזלי הגדול) יצרתי סביבי, לבוקר אחד (ותכלס גם לכל יתר הזמן) שבט של נשים חזקות, מרגשות וראויות להערצה, שנרתמו כולן יחד כדי לעזור לי לומר: אנחנו כועסות, לא עצובות. חזקות, לא חלשות. מאוחדות, לא נפרדות. גם מול המצלמה, וגם מאחוריה: במאית, צלמת, סאונדמנית, מפיקה – כולן היו נשים. יחד עם השירים הרבים על נשים עצובות ובוכיות, יש לתעשיית המוזיקה נטייה לדחוק נשים יוצרות לפינה ולאלץ אותן להיתלות בגברים כדי להצליח.

לא עצובה // סטורי בורד

בבוקר יום שישי ההוא, מוקפת בכל החברות שלי, הבנתי שמותר לי לחלום בגדול ולקפוץ מעל הפופיק. שמותר לי לנסות ליצור משהו גדול יותר ממני, אבל רק אם אהיה מוקפת בא.נשים שלי. בשבט שלי; שנותנות לי גב ועוזרות לי לגדול, להגזים, ולהתפרע לצידן. אני מדגישה- לצידן, ולא על חשבונן; את המשוואה העבשה הזו, לפיה אנחנו מצליחות אחת על חשבון השנייה, הגיע הזמן להשליך לפח הזבל של ההיסטוריה. באותו בוקר, השיר שלי – שנכתב כשיר כעס לגבר – קיבל טוויסט לא צפוי, והפך להיות שיר אהבה לנשים. חזקות, סקסיות, בטוחות, לא מתנצלות, שמוקפות בנשים כמותן.

בקליפ מופיעות לצידי מיריקה צ'וקסין אשת קולנוע // נעמי אהרוני-גל (נונו) // יסמין בן שחר פעילה חברתית פמיניסטית // אושר קי-מרומי דוגמנית, זמרת ושחקנית // ניצן אלון גיטריסטית, זמרת ויוצרת // שלי פרל זמרת, יוצרת וכותבת // ליאב חזקיה זמרת ויוצרת // ירדן כהן נגנית עוּד ואמנית כלי מיתר// ייובל פרי זמרת ויוצרת // נועה אברון זמרת, גיטריסטית ויוצרת // נטלי עמוסי שחקנית וכותבת 

בואו, תצטרפו לשבט שלנו