תשתו זין: עם כזה קוקטייל, מי צריך גריינדר?
הקוקטיילים המוגשים בכוסות פאליות בלה בוהם, הגיי בר החדש ברחוב הארבעה, היו חזקים וטובים אבל כמו בחיים עצמם - גמרו מהר מדי
"הבנתי שאתם מגישים קוקטיילים בכוסות בצורת זין", היה זה המשפט הראשון שאמרתי למלצר האדיב שניגש לשולחננו. הוא הביט בי במבט חם והנהן.
"מה אתן אוהבות?"
"אהה… מה, כאילו ב…?"
"באלכוהול. איזה בסיס אתן אוהבות לקוקטייל?"
"אה. שיהיה וויסקי"
המלצר קרץ, הבטיח לרקוח משהו ונעלם אל תוך המועדון החשוך. נותרנו עם מוזיקת טכנו וכמה בליינים לבושי עור בשלל צורות (טי מתוחה מעור, רצועות עור, תחתוני עור). בשולחן אחר גברים בגיל העמידה לגמו בירה. לידנו עמדו נער ונערה שחגגו 18. התחלתי להרגיש שאני בחלום ארוטי שמנוגן על שאפל. בהמשך, מרוב שנפעמתי מהסצנה המגובשת הרגשתי כמו הגרסה התל אביבית של מנחם הורוביץ – אפרפרה ולא מעודכנת – שיצא להשוות את מחירי הבירות בשביל אשתו תחייה.
כמו בחיים האמיתיים חיכינו הרבה זמן לזין. ואולי דווקא להפך, בחיים האמיתיים לוקח פחות זמן עד שהוא נשלף. אולם שלא כמו בחיים האמיתיים, האיבר הגיע מיד זקור. "יש כאן וויסקי, מנת לימון טרי שסחטתי על המקום, ג׳ומקס תפוחים. וגם", הוסיף המלצר/ ברמן בביישנות, "נאלצתי להוסיף קצת מי טוניק בגלל שכל התערובת שקעה בשק האשכים". הוא שאל אם נרצה להצטלם עם האיבר השקוף אבל סירבנו בנימוס. חיכיתי שילך על מנת שאוכל לטכס כיצד אגניב את הכוס לתיקי כדי להפוך אותה לאגרטל במרפסת.
אולם הקוקטייל (52) היה חזק, טעים ומשכר עד כדי שהשכיח כל תכנית זדונית שהייתה לי. עם זאת למרבה האירוניה הכוס הייתה קטנה מדי ותוך פחות מעשר דקות רוקנו את המשקה. מה שנקרא בז׳רגון המקצועי, נגמר לי בפה ומהר מדי.
הווייב: כמו ברלין רק בלי התור. ובלי ברלין
מתנגן: טכנו
מרים: אווירה נעימה ושירות מעולה
מוריד: מתחם גינדי
מה חוגגים: את עצמנו
לה בוהם, הארבעה 14 תל אביב, 2027676־054