לה סטראדה: מתחם טיפוח ויופי חדש בסביוני רמת אביב

למרגלות סביוני רמת אביב – מתחם המגורים היוקרתי השואף להתבדל מסביבתו הגיאוגרפית באופן מיזנתרופי – התמקם לפני כמה חודשים לה סטראדה – מכון יופי חדש מהסוג הישן: מהוקצע, אינטימי וקטן, מקום שבו כולן מכירות את כולן ומדברות על נדל"ן. המקום נקרא משום מה על שם סרטו של פדריקו פליני משנת 1954, המספר על אדם גס ונבער שרוכש לו נערה נאה ופותה מידי אמה, יוצא עמה לדרכים ומוביל את שניהם לאבדון. הסיפור המוכר, אתם יודעים. פליני תיאר את הסרט במילים "מצגת אכזרית, חסרת תקדים ובלתי מתפשרת של זהותי ועולמי המיתי" וסיפר כי הפקתו דרשה ממנו יותר משאבים נפשיים וטכניים מכל סרט אחר שיצר עד אז וגם לאחר מכן.

באווירה מבטיחה זו אני פותחת את הביקור בלה סטראדה בסשן פדיקור, תוך סקירת המתרחש סביבי. מולי אם צעירה מנדנדת עגלה ביד אחת ונמרחת בלק אדום ביד השנייה, משמאלי נתחבת בחזרה לנעליה קשישה שלא יתפסו אותה מתה בלי פרנץ', ומימיני עלמה צעירה ונרגנת לגילה – ככל הנראה בעלת מוח בגודל אפון – עסוקה בהמחזת סיפור הנסיכה והעדשה (נורא לא נוח לה על כורסת המסז' וגם חם פה למות, הצילו!).

בעודי שרועה על הכורסה ונהנית מגילוף יסודי של רגליי בתשישות השמורה לאדם המסנן שיחות זה עשר שעות, ניגשת אליי אישה בלונדינית מטופחת, ארוזה בחלוק לבן, ומתבוננת ארוכות בעור פניי באכזבה מהולה בעניין רב.

לה סטרדה. צילום: רפי דלויה

"את אוכלת בלילה", חרצה לבסוף והרימה את הפוני שלי. "ממה יש לך פריחה? את אוכלת אפרסקים? אה, קרם חדש. ואת עדיין משתמשת בו? נו יופי". כך החל הרומן ביני לבין מירה, שהבטיחה להוציא אותי מפה כמו חדשה בלי להפוך את עור הפנים שלי לרוטב בולונז, כלומר להציג את זהותי האמיתית באופן אכזרי, חסר תקדים ובלתי מתפשר באמצעות תכשירים של דרמלוג'יקה.

בזמן שהיא עושה את זה, שעה וחצי על השעון, היא מספרת לי איך הגיעה לרמת אביב בשנות ה־90 עם תום לימודי הסיעוד בליטא מולדתה. ייאמר לזכותה כי למרות מפגשיה התכופים עם ריץ' ביצ'ז היא הצליחה לשמור על ארשת הפנים האירופית. "אם תראי אותי ברחוב ולא אגיד לך שלום, תדעי שזו לא אני", היא מזהירה ומספרת כי יש לה תאומה זהה, וכאילו שזה לא מספיק שיש שתיים ממנה – שמה מינה וגם היא קוסמטיקאית.

תוך שהיא מסבירה לי מה לאכול ומתי כדי להיראות כמוה עוד 20 שנה, היא מרחה אותי בפילינג אורז, ניקבה אותי במחטים, משחה אותי בג'לים ושמנים, שאבה אותי בוואקום והביטה בי בגבורה תחת זכוכית מגדלת בשלב "הניקוז" – דבר שאינני מאחלת למרים שבאויביי. לסיום היא וידאה שאין לי "פוביה", כדבריה, וכנראה התכוונה לקלסטרופוביה, ושפכה עליי תערובת קרירה של זרעי פשתן ואלוורה והניחה לה להתקשות בעודי נושמת קלושות. היא טענה כי מדובר במסכת החייאה. יצאתי מלה סטראדה מצוידת באינספור דוגמיות, עצות טיפוח ואפילו טיפ להתמודדות עם חרדת נטישה של ילדים (קנו להם כלב והם ירדו לכם מהזנב). מירה, את יודעת הכל על החיים.

לה סטראדה, מאוריציו ויטלה 9 סביוני רמת אביב, טיפול פנים 490 ש"ח, פדיקור ספא 279 ש"ח, 4253057־07