איך אפשר שלא להתאהב בך, שופטת הכדורגל ספיר בוסקילה מליגה ג'

הריקאפ פורסם לראשונה באתר המסכים שלנו, הספוילר – תראו תראו

בעולם הכדורגל, המילה "הישרדות" נפוצה מאוד, בעיקר בכל מה שנוגע לקבוצות ש"נאבקות על חייהן" בליגה. לפעמים אני מרגיש שיש בה שימוש יתר. יש בעולם, הרי, הישרדות אמיתית של אנשים רגילים, כאלה שבאמת נאבקים על חייהם, ולא רק עולים לשחק על מגרש כדורגל כדי לרדת ממנו בשלום, מנצחים או מפסידים.

אבל "כדורגל הוא החיים", כמו שאמר המשורר דני רוחאס, ובמקרים רבים, כדורגל הוא גם הארכה של החיים עצמם. לא רק תוספת על החיים, אלא חלק מהם – כזה שאמנם לא קשור אליך ישירות, אבל כן משפיע מהותית על איך שאתה חי. בפרק השלישי של "ליגה ג'", ובכלל בעונה הזאת, נראה שזה המוטיב החוזר – הישרדות.

בין אם זו ההישרדות של הפועל שדרות, שמחפשת עתיד חדש תחת שחקן הקבוצה לשעבר אפרים סיאדה; או הפועל עראבה, שמנסים לחבר שקל לשקל כדי להמשיך ולהתקיים; ומעל הכל – סיפור ההישרדות העצום של השופטת ספיר בוסקילה. אי אפשר שלא להתאהב בה מהשנייה שהיא עולה על המסך. ובעיקר, קשה שלא להתפעל מהסיפור שלה – סיפור של מאבק בן שלוש שכבות.

ראשית, זה עולם שופטי הכדורגל – עולם אכזרי במיוחד שבו אתה מטרה נוחה לכל קבוצה שלא יצאה עם התוצאה שהיא רצתה, שבו כל טעות שלך הופכת לדבר שכולם מדברים עליו ביום למחרת. ובעולם של ליגה ג', למרות שהוא נטול זוהר, הכאבים על פאשלות או מעידות חזקים אפילו יותר, כי הם לעתים גם מה שמונע ממך להתקדם.

קשה שלא להתאהב. ספיר בוסקילה ב-"ליגה ג'", צילום מסך/ כאן 11

השכבה השנייה היא החיים של שופטת בעולם הכדורגל. אישה במשחק של גברים נאלצת להתמודד עם קושי הרבה יותר גדול מאשר של שופט גבר – בין אם מבחינה פיזית ובין אם בהתנהלות מול השחקנים ברגעים קשים במשחק. עצם העובדה שכמות השופטות בכדורגל הישראלי הוא נמוך יחסית (גם אם הולך וגדל בשנים האחרונות) מעצים כל אחת שבוחרת במקצוע, אבל גם מציב עליה זרקור ענקי.

השכבה השלישית היא הסיפור האישי של בוסקילה, שנאבקת עם שאלת היציאה מהארון, ושאלת החתונה עם זוגתה. ולעתים נדמה שדבר באמת תלוי בדבר – רגע אחרי שהיא נכשלת במבחני הכושר כדי לעלות לליגה ב', היא פוצחת במונולוג קורע לב על הרצון "לעצור הכל". כולל את מה שמתרחש מחוץ למגרש.

רגע לפני שהיא נכנעת. ספיר בוסקילה ב-"ליגה ג'". צילום מסך/ כאן11

אבל יש משהו בסדרה הזאת, או לפחות בסיפור הזה ספציפית, שתמיד נותן את האופציה השנייה. לא לשקוע בתוך הכישלון, אלא לסמן הזדמנות להצלחה. הסצנה המרגשת ביותר היא הרגע שבו בוסקילה בוחרת טבעת, דווקא אחרי הכאב הגדול עם סיום הפרק – לפחות לעת עתה. מי היה מאמין ששיר של שרית חדד יעלה כאלה דמעות בעיניים.

ההישרדות של עראבה, שדרות או בוסקילה היא ההישרדות של כל האנשים המעורבים שם. ליגה ג', שוב, מצליחה לקלף את הקליפות מעל עולם הכדורגל המצועצע. שם, הכל אמיתי – הדמעות, הכאב, התסכול – ומגיע מתוך רצון אמיתי שהכדורגל ייקח אותך אל על, שיספק צוהר לחיים אחרים. וכשזה נכשל, זה כואב. ככה זה כשנלחמים על החיים.

לקריאת הריקאפ של הפרק הקודם