כיסוני התשוקה: מאחורי הקלישאה האסייתית יש פנינת דים סאם

אני מוצא נחמה גדולה בכיסונים. זה לא רק הפורמט המושלם שמבוסס על פיסות בצק קטנות שעוטפות מילוי מלא טעם, אלא גם עצם העובדה שכמעט לכל מטבח ממזרח לצרפת יש גרסה כזו או אחרת של כיסונים. כמו רעיון ויראלי מהעולם הישן, האוכל הזה כל כך פשוט ומבריק שאי אפשר שלא לשכפל אותו לגרסה מקומית, שמולידה בעצמה ענף קולינרי שלם ומורכב. כאן בישראל, על אף ריכוז של מגוון תרבויות מרכז ומזרח אירופאיות, הכיסונים עדיין לא תפסו כארוחה שלמה, אלא נדחפו לצידי התפריט, מתכרבלים אי שם בין מנות פתיחה קטנות מדי למנות עיקריות רגילות מדי.

קריספי באו, בוא נתחבק. ליי פו (צילום: מתן שרון)

לכן בכל פעם שקם מקום שנותן את מרכז הבמה לכיסונים, או לפחות כמה עמודים מהתפריט, מתעוררת התרגשות קלה בקצה בלוטות הטעם. כך היה עם ליי פו (מבטאים Lai Fu, למקרה ושאלתם), בר דים סאם שהתמקם בנקודה על בוגרשוב שאפשר כבר להגדיר בתור מזרח-אסיה הקטנה, צמוד לסושיה-ווק "צ'וקה" וממש מול "פקין דק האוס" הותיקה.

>> בשבוע שעבר מצאנו דונר מצוין מול בלומפילד
>> בדקנו גם את החלהשניצל של אייל שני והיו תובנות 

 הייתי שמח להכיר את מי שלימד מעצבי מסעדות אסייתיות שהאווירה שסועדים רוצים היא "ארוחה משפחתית בבית ללא אהבה", אבל העיצוב הקר והשחור (שמשותף לשלושת המסעדות באזור ורוב האסייתיות בארץ) עם נגיעות במבוק ואולי אור ניאון בודד כבר מתחיל לעייף. גם התפריט המצועצע של ליי פו, כולל תמונות של המנות על רקע שחור ושגיאות הגהה, היה סימן קצת מדאיג. אבל מגוון הכיסונים שהתפרש על פני צמד עמודים קרץ לי, ונראה מבטיח בהרבה מהמסביב. 

כמו ביסלי של הביוקר. קריספי וון טון, ליי פו (צילום: מתן שרון)

ישנם חמישה סוגי כיסונים שונים, כל אחד מוגש במגוון אחר של מילויים, ולמרות שבהמשך התפריט ישנם גם מנות באן, מרקים וסושי (די נו), הזמנתי מנה אחת מכל כיסון, כי אני צריך נחמה בצורת כיסונים. ראשונה הגיע צלחת הקריספי וון טון בקר (6 יח' ב-38 ש"ח, למרות שחוייבתי רק ב-36) שהתגלו כמנה חלומית של ממש. המעטפה הדקיקה היתה פריכה ברמה שעשתה קולות של ביסלי, המילוי בקר היה קצוץ בגסות (יחסית לז'אנר) ומלא ג'וס עסיסי שהרטיב את העטיפה ויצר גרסה קטנטנה ובשרית לבוריק אסייתי. התמחור, שהתחלק ל-6 ש"ח עבור כל כיסון, היה גם נוח על הכיס.

חשופות ונוצצות. שאו מאי בקר, ליי פו (צילום: מתן שרון)

שאר המנות, אלו שלא נטבלו בתוך שמן חלומותי, הגיעו כיאה לז'אנר בתוך סיר אידוי (שגם נערם באופן מסודר אחד על השני ובכך חוסך מקום) והיו חמים ונוצצים באור הניאון. מנת השאו מאי עם מילוי בקר וירקות (44 ש"ח עבור 4 יח'), שהתהדרו במראה חושפני ופתוח בחלקו העליון של הכיסונים, היה רך וטעים, אבל המלית שכיכבה כבר בוון טון המטוגן לא הצדיקה את עליית המחיר פר כיסון (11 ש"ח). לעומתו השיאה גיאו במילוי שרימפס (28 ש"ח עבור 3 יח') היו משתלמים יותר, גם אם פחות לטעמי (מעט ביצי הדגים שפוזרו מעליהם וטעם השרימפס הטבעי היו יותר מדי ימיים עבורי), מה שרק בלבל אותי יותר בנוגע לאופן התמחור של המנות, שלפעמים נוטה לטובת הלקוח ולפעמים לטובת הכיסון.

החבר החדש הכי טוב שלנו. באו עוף ושרימפס, ליי פו (צילום: מתן שרון)

אחרונות באו צמד מנות הבאו. סליחה על זה. בכל אופן, הבאו המאודה במילוי עוף, שרימפס וירקות (44 ש"ח עבור 2 יח') היו פשוט מופלא – כרית בצק לבנבן יפהפה, רך ומלא טעם שעטף מילוי בכמות ממש מכובדת, ערבב בין טעמי העוף העדינים לשרימפס מצוין (הפעם הטעם הימי התאזן עם הבצק והעוף) והיה למנה נאה ביותר. כאן עבודת היד הורגשה, כשכל באו התמלא עד הקצה, נארז במיומנות ובאופן כללי הביך את מנות הבאו הסטנדרטיות בארץ גם בטעם וגם ביחס המילוי לבצק. זאת מנה שאתם רוצים להיות החברים הכי טובים שלה.

הבאו הקריספי (שזה בעצם באו צרוב) במילוי פיטריות שיטאקי (26 ש"ח עבור 3 יח') היה מלא נפח ונאה אפילו יותר, אבל המילוי לקה בחסר (ובעיקר לקה בחתיכות פטריות גדולות שלא בושלו מספיק). עם זאת, כמכלול, ארוחת הדים סאם היתה נהדרת, מגוונת ובהחלט מצעידה את משחק הכיסונים המקומי קדימה. קצת דיוקים בתמחור, מקצה שיפורים קטנטן ואולי עין חדה יותר על התפריט, ויש לנו פנינת דים סאם אמיתית, גם אם תתקשו לזהות אותה בין כל המסעדות האסייתיות הדומות שבסביבה.

ליי פו, בוגרשוב 31, ראשון-שבת 11:00-23:00, 077-4143139