לילה במוזיאון: מי רוצה לשתות ויסקי עם נפתלי בנט?

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לבר־מסעדה־מוזיאון וויסקי בר היה להיות בהלם. אחר כך ברחתי לשירותים. רוקנתי את תכולת תיק הרחצה וחיזקתי את האיפור. מתברר שבלי כוונה מצאתי את עצמי באחד המקומות היוקרתיים מתחת לאדמה (ואולי אף מעליה), במנהרה טמפלרית שמזכירה יקב עתיק. כל היושבים מגונדרים להפליא, ולידם לא נותר לי אלא להרגיש כמו חבית שרי.

המארחת הושיבה אותנו בבר הנמצא בחלל המרכזי. בגלריה הופיעה זמרת שביצעה שירי פופ בעיבודים ג'אזיים. לידינו ישב זוג צעיר שהתעקש להריח מהבקבוק כל משקה לפני שנמזג לכוס. באלכסון מאיתנו ישב השר לשעבר נפתלי בנט וסעד את לבו בחברת גברים שנראים כמוהו. בדיוק כשתהינו כיצד הוא מסתדר עם ענייני הכשרות השתרבב מהתפריט דף שכותרתו "בואו נדבר על כשרות הוויסקי", שעליו חתום הרב בעל השם האקזוטי אורן דובדבני.

"אז, איזה סוג של וויסקי הייתם אומרים שאתם?", שאל הברמן אחרי דקות ארוכות שבהן הראש שלנו היה טמון בתפריט הארוך. רציתי לענות: "אה, ג'יימסון?", אבל במקום זאת אמרתי "מעושן". הוא הציע לנו לדפדף בתפריט שמציע ארבע טעימות של בקבוקי וויסקי שונים לפי אזורים, ובחרנו לבסוף במסע טעימות מאזור איילה. הברמן מזג במיומנות לארבע כוסות Bowmore, Lagavulin, Kilchoman Loch Gorm, Laphroaig Quarter Cask (125 ש"ח) והסביר עליהם בפירוט כה רב עד שחשדנו שאת ההכשרה שלו עבר בסקוטלנד (שאלנו, הוא לא). הטעימות היו מעולות, אבל איפה המוזיאון? "ממש מאחוריי", אמר הברמן בחיוך. "יש כאן יותר מאלף סוגי וויסקי, האוסף החמישי בגודלו בעולם!". לא בדיוק המטרופוליטן, אבל גם זה משהו.

הווייב: שמנה וסלתה
מרים: מתי פעם אחרונה השתכרתם במוזיאון?
מוריד: זה לא באמת מוזיאון
מתנגן: זמרת בהופעה חיה עם קאברים מעובדים
מה חוגגים: אקזיט

וויסקי בר-מוזיאון