הסוד הכי רגיש בישראל: למה טבעול הפסיקה לייצר את התבשיל הכפרי?

הבהלה לתבשיל הכפרי טרם שככה, אך טבעול עדיין לא בשלה לדבר על הנושא הכאוב. יצאנו למסע בעקבות האמת, ויש סיכוי שלא תאהבו את התשובה

תבשיל כפרי של טבעול
תבשיל כפרי של טבעול
3 בנובמבר 2019

לפני כמה שנים, כשהייתי סטודנטית בספיר, נכנסתי לסופר בעיר שדרות בבהלה. עונת הקסאמים אמנם הייתה בפתח, אבל דבר אחר העסיק אותי: טבעול בדיוק החזירה למקפיאים את התבשיל הכפרי. זה היה אחרי תקופת יובש שבה כולם היו בטוחים שנפרדנו לנצח. התקדמתי במהירות אל המקפיא עמוס השקיות הירוקות והתחלתי לדפדף ביניהן. אחרי כמה דקות שבהן העליתי חרס ניגש אלי אחד העובדים ובירר מה אני מחפשת. "חכי רגע", אמר בחיוך צדי וניגש למחסנים. הוא חזר עם שקית אחת. הם החביאו הכל מאחורה, הממזרים.

הבהלה לתבשיל הכפרי מתעוררת מחדש אחת לכמה חודשים, מאז הפסיקו לייצר את המוצר, אי שם ב־2014. פעם יש חרושת שמועות שמחזירים אותו, פעם מתפרסם מתכון ביתי, ולאחרונה הושק מוצר חדש שמהווה חצי מסוד הקסם – קוביות ה"בקר". כל כך הרבה שנים עברו, ובטבעול נצמדים לחשאיות כמו שניצל תירס לשיניים הטוחנות. מישהו חייב לגלות אחת ולתמיד מה הסוד הגדול. החלטתי להרים את הכפפה שוב.

תבשיל כפרי של טבעול. עלה לנו הדופק רק מהתמונה
תבשיל כפרי של טבעול. עלה לנו הדופק רק מהתמונה

את הפנייה הראשונה עשיתי דווקא למוקד שירות הצרכנים של אסם. מהר מאוד ענתה לי נציגה מלאת כוונות טובות וריקה מתוכן. "יש הרבה שיקולים, יש אנשים שלא קונים, סיבות שאני לא יכולה להיכנס אליהן", טרטרה בטלפון. עם מי כן אפשר לדבר? לדבריה של הנציגה, עם אף אחד. אנשי השיווק לא מתקשרים עם פשוטי העם. גם קלף העיתונאית לא עזר לי. יש מצב שזה רק הלחיץ אותה.

לעומתה, איש היח"צ של טבעול התגלה כבחור נחמד לאללה שגילה סימפטיה למצוקתי ואפילו זכר שטיים אאוט פרסמו מתכון לתבשיל הכפרי. הוא היה לגמרי בעדי. "תחזור אלי עם תשובה אמיתית אבל? בלי חארטה של צורך בגיוון מוצרים?" הפצרתי בו. הוא הבטיח לעשות את המיטב.

ניתקתי בתחושה שהנה, עברו מספיק שנים וטבעול בשלה לדבר על הנושא הרגיש בלי פילטרים, בלי העתק הדבק של תגובות יח"צ קרות, בלי להתחמק. יש סיכוי שנפלתי עליו בתזמון מושלם ואני הולכת להביא את הסקופ הכי גדול של הקריירה שלי.

ישראלים אוהבים את התחושה המרוממת של ואליו פור מאני, והתבשיל הכפרי סיפק אותה: תפוחי אדמה, חתיכות "בקר", חומרי גלם כבדים שעשויים להצדיק ארבעים שקל לשקית שנגמרת בערב אחד

בינתיים עלעלתי באתר החברה. טבעול השיקה את השניצל תירס ב־1993, ובאסם מספרים שזה "השניצל הנמכר בישראל". בעיניי המוצר הזה אפילו יותר ישראלי מקוטג'; השיווק האגרסיבי שלו כגבינה שהיא בית – כולל שלל רגעים משפחתיים וזכרונות קולקטיביים מבויימים – גורם לאותו ניתוק רגשי שקיים בין המשמעות הרגרסיבית של הביטוי "עם ישראל" לבין הדגל הכחול־לבן. זה לא שלי. שניצל תירס, לעומת זאת, היה שם עבורי תמיד – ליחשש למחבת מאז ילדותי, שכנע אותי לעבור לצמחונות, סגר לי מאנץ' אחרי לילה של שכרות בחופשה מהצבא. בחור טוב.

את סדרת הארוחות המוכנות מן הצומח השיקה אסם ב־1997. איכשהו, הנקניקיות הקטנות עם הצ'יפס המזוגזג ומנת הספגטי בולונז לא זכו לדריסת הרגל שעשה התבשיל הכפרי במקפיאי הסופרים. אולי זה השם – ישראלים הרי אוהבים ביתיות, גם אם מעולם לא ביקרו בכפר; אולי זאת התחושה המרוממת של ואליו פור מאני – תפוחי אדמה, חתיכות "בקר", חומרי גלם כבדים שעשויים להצדיק ארבעים שקל לשקית שנגמרת בערב אחד.

נדב, איש היח"צ החביב, חזר אלי אחרי כמה שעות בהודעת וואטסאפ מייבשת במיוחד. "מטבעול נמסר כי התבשיל הכפרי יצא מהמגוון לפני יותר מחמש שנים", חזר על הנתון שבבסיס התחקיר. "לאור הבקשות החוזרות מצרכנים רבים שמתגעגעים למוצר, פרסמנו את המתכון הרשמי של התבשיל הכפרי על גבי אריזת נתחים צמחוניים בסגנון בקר".

הגיע הזמן לשלוף את התותחים הכבדים. פניתי למהנדסת המזון קרן תירם, שצמצמה את הסיבות האפשריות להורדה מהמדפים. "אחת הסיבות הנפוצות היא מרכיב יקר שלא משתלם, אבל לא נראה שזו הסיבה במקרה הזה", היא אומרת. אתר דיקשיונרי פודס, מעין אנציקלופדיה של מרכיבי מוצרי מזון, מאשש את ההנחה. הרכיב הכי בעייתי בתבשיל הכפרי הוא ביצה, אך הסיכוי שהיא נעצה את המזלג האחרון במוצר הוא קלוש מאד.

תירם הפעילה את קשריה והצליחה להגיע לעובד לשעבר בטבעול, אלא שזה נבהל ונעלם כלא היה. אל תטעו: מעטה החשאיות, שלכאורה הלך והתעבה, קרס באותו הרגע. נראה שהתשובה הייתה מול עינינו לאורך כל הדרך.

אחד הגורמים שאליהם פניתי שיער כי ייתכן והמוצר לא פופולרי כמו שנהוג לחשוב. אם זה נכון, הרי שאוהדי התבשיל הכפרי הם מיעוט רועש, שמחאתו הקולנית הצליחה להחזיר את המוצר למדפים רק לתקופה קצרה. יום יבוא וטבעול תצטרך לתת דין ודברים, אך עד אז נאגור כוחות לקראת התרסקותה (חלילה) של מניית ביונדמיט – ההתמכרות שהצליחה למלא את הריק בקיבתנו.