די. פשוט די. אבל באמת די: האנשים שאי אפשר יותר לראות על המסך

עם כניסתה של שנת 2024, חייבים להודות שהייתה לנו שנה די שלילית, ולא רק בגלל המלחמה, אלא גם בגלל מה שראינו על מסך הטלוויזיה שלנו. והאמת היא שראינו יותר מדי. אלו כל האנשים שהיינו רוצים לראות פחות-עד-כלום מהם במהלך השנה, אם אפשר. לא בקטע רע, פשוט קצת נמאס, וזה יעשה לנו קצת יותר טוב בלב ובעין. 

טום קרוז

אתם ידעתם שטום קרוז בן 61? הבן אדם עבר חצי מחייו, ועדיין קופץ מבניינים ומטוסים כאילו כלום. טום קרוז עשה מעל ומעבר בקולנוע, ועדיין מתחזק את סדרת הסרטים שמזמן הייתה צריכה להיגמר "משימה בלתי אפשרית". והאמת? יש גבול לכמה אפשר לראות את טום קרוז קופץ מכל מקום אפשרי. מעבר לעובדה שהוא כבר על המסך הרבה יותר מדי זמן מבלי שהוא מתפתח יותר מדי כשחקן, הוא גם חבר של כבוד בכת הסיינטולוגיה. האנרגיה שלו תמיד מוזרה בראיונות, ואם יחליט יום אחד להפסיק לסכן את חייו על המסך, אני בהחלט לא אתנגד. שב טום, תנוח. תפסיק לנסות להתאבד על המסך. 

אולי תתחיל לשמור על עצמך? טום קרוז ב-"אהבה בשחקים: מאווריק". צילום: יח"צ

ניקולס קייג'

אם יש שחקן שקרע את התחת שלו בשלושים השנים האחרונות זה ניקולס קייג'. ברפרטואר של השחקן האהוב יש מעל למאה סרטים בהם שיחק מגוון רחב מאד של דמויות, כולל לאחרונה את עצמו. הוא אפילו היה סופרמן לאיזה שנייה וחצי. זה לא שיש משהו רע במיוחד בניקולס קייג', אבל אם יש לו הרבה הופעות מביכות, אולי זה סימן שאנחנו צריכים לראות אותו פחות. חוץ מזה, אחרי "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק", למישהו באמת חסר עוד מניק קייג'? 

אוהבים ניק קייג'? אז שמנו לכם קצת ניק קייג' בניק קייג'. "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" (צילום: יח"צ)

ג'ארד לטו

היו ימים שבהם לטו נחשב לאחד השחקנים הכי מבטיחים בהוליווד, במיוחד לאחר תפקידו ב-"מועדון הלקוחות של דאלאס", שגם זיכה אותו באוסקר. אבל אז הוא החליט לגלם את הג'וקר ב-"יחידת המתאבדים" (2016), ומשם הכל הלך והתדרדר. DC האמינו בגיוסו של הכוכב המצליח לכוחותיהם, כי עוד לפני שיצא הסרט כבר הוכרז על סרט ספין-אוף משלו, ועל אחד נוסף שיעסוק ביחסים שלו עם הארלי קווין (מרגו רובי). מיותר לציין שדבר מזה לא קרה. אחרי יותר מדי סיפורים על "משחק טוטאלי" שיוצא מגבולות הסביר, וגרסה באמת גרועה לדמותו של הג'וקר, כבר היה ברור שלטו לא יחזור לתפקיד הנסיך הליצן. מאז הוא ערק למארוול, גילם את מורביוס, וזכה לכישלון מצלצל. נראה שלטו הגיע לנקודה שבה הוא צריך לעצור, והנקודה הזו היא אי שם ב-2016.

הייתם רוצים לראות עוד מזה? ברור שלא. ג'ראד לטו בתור "הג'וקר". צילום יח"צ

אסי עזר

לפני יותר מעשור, כש"האח הגדול" היתה בעונתה הראשונה, השילוב בין אסי עזר לארז טל היה מפתיע ומרענן. עכשיו כבר כמעט בלתי אפשרי לסבול אותו על המסך. גם אם נשים בצד את ההאשמות בזמנו על ניצול מעמדו להטרדה מינית (ובקשת בהחלט שמו אותן בצד), דמותו הטלוויזיונית מאוסה – הוא מתאמץ להצחיק ללא הצלחה, מלא וגדוש בעצמו להתפקע וחושב שהשטויות שהוא עשה אי שם באקזיט יעבדו גם היום. אבל לא רק שהחינניות אבדה, בכל פעם זה מגיע עם חציית גבולות מסוימת, בין אם הוא מפלרטט בבוטות עם מתמודדים בתכניות שהוא מנחה ובין אם הוא משמיע ברדיו את השכנה שלו גונחת. כבר אמרנו את זה כאן בעבר, אבל חלאס עם לתת לו את כל זמן המסך הזה.

וגם עליה אפשר לוותר. אסי עזר ורותם סלע, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

פאנל השופטים של הכוכב הבא

בעצם לא רק המנחה צריך לעוף, אלא כל הפאנל. כן, אפילו אסף אמדורסקי. העונה הנוכחית של "הכוכב הבא" היא ניסיון לוחץ לפרוט על מיתרי הרגש, ואם אתם לא רוצים להתרגש, אל דאגה – השופטים יכריחו אתכם. הם ישירו ביחד שירי אחדות, ויפסלו שירים כי הם לא ברוח התקופה, הם ימחו דמעה בדרמטיות לפני שהם ילחצו על כחול רגשני. והם בעיקר שכחו שמוזיקה יכולה להיות כיפית ושיש תגובות נוספות לשיר מאשר להתרגש ולבכות. היה יכול להיות נחמד לראות שופטים שמזכירים לנו למה מוזיקה חשובה בזמנים כאלה, ולא רק כדי לסחוט מאיתנו דמעות. המציאות גם ככה עושה את זה מספיק.

מגויסים על מלא, אבל לא למשימה הנכונה. "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

גל גדות

בסדר בסדר, אז היא התגייסה לטובת ישראל במהלך המלחמה, אבל שמעו אותנו רגע: גל גדות לא שחקנית טובה. בכלל. בסדר, היא נבחרה להיות וונדר וומן, אבל כולנו ראינו איך זה נגמר. מאז היא רק מופיעה בכל מיני סרטים בינוניים ומטה בתפקידים משמימים ועושה לנו קצת פאדיחות. אני מבין שאמריקאים מתים על המבטא המזרח תיכוני, אבל יש מספיק שחקניות ישראליות מוכשרות שאפשר לייצא להוליווד – למה אתרע מזלנו לשלוח דווקא את זאת שלא יודעת לשחק? כבר עדיף שתישאר בתחומי ההסברה.

תודה על השירות שלך. גל גדות ב"וונדר וומן 1984"

קניה ווסט

אנחנו באמת צריכים להרחיב? מדובר באדם עם מחלת נפש לא מטופלת, ואין סיבה לייחס לדבריו חשיבות – לא כשהוא רצה להיות נשיא, ולא כשהוא אמר שיש בהיטלר גם צדדים חיוביים. לפחות קיבלנו על זה פרק נחמד של סאות' פארק, אבל נראה לי שמיצינו.

קניה ווסט. צילום: גטי אימג'ס

ינון מגל

הפטריוט היה צריך לעוף מהמסך כבר לפני שנים, עוד כשרחלי רוטנר פרסמה על השיט שאמר לה והובילה להקאתו מהזירה הפוליטית. גם בלי זה – ינון מגל הוא מכונה משומנת של פייק ניוז ושופר גאה ובריוני של מכונת הרעל, והוא ממש לא מתכוון לעצור עד שיחזור לכנסת, בטח לא כשערוץ 14 נמצא בלב השיח הציבורי. הלוואי שהתשובה הייתה להתעלם מכל השטויות רפות השכל שהוא פולט בקצב לא שפוי, אבל כנראה שזה לא יעזור. שמישהו יחביא לו את המפתחות לאולפן.

ותראו את מי הוא מביא איתו. הפטריוטים (צילום מסך: ערוץ 14)

פוליטיקאים. כן, כולם

דווקא בתקופה הזאת זה מרגיש כאילו הפוליטיקאים נמצאים על המסך יותר מאי פעם. בטח יותר משהם בעבודה שלהם. והפעם, זה לא רק ביבי – זה כל הפיאסקו שנהיה סביב המלחמה. חברי הכנסת שמגיעים להתראיין, הדלפות מישיבות קבינט, חוסר יציבות מוחלט. בכל פעם שפוליטיקאי מופיע על המסך אי אפשר שלא לתהות – אין לכם מלחמה לנהל? אין לכם ציבור לעבוד בשבילו? זאת לא בקשה מהפוליטיקאים, הם גם ככה לא שמים עלינו, אלא מערוצי התקשורת – תפסיקו לתת במה לגן החיות המבחיל הזה שמתנהל בכנסת. אולי אם הם יהיו פחות עסוקים על המסך, יתפנה להם זמן לנסות לנהל את המדינה. 

אל תתנו להם זמן מסך. נתניהו ולפיד (צילום: דן בלילטי/גטי אימג'ס)