מה אתם קשורים: הסרט הזה הוא קומדיה גסה, דוחה ומיושנת

מהאחים מרקס ועד הגשש החיוור, הרכבים קומיים עברו מהבמה למסך, ושחזרו בהצלחה את הכימיה מהמופע החי. הסרטים של האחים מרקס הם משיאי הקומדיה הקולנועית, "גבעת חלפון אינה עונה" הוא קאלט מקומי, ועכשיו "לשחרר את שולי" של שלישיית מה קשור שובר קופות (יותר מ-300 אלף צופים בשבועיים הראשונים להקרנתו). אלא שהצלחת הסרט אינה מעידה על איכותו הירודה.

לפני שאמשיך אני רוצה לציין שהאישה שישבה מאחורי באולם ודאי לא תסכים עם שום דבר שאכתוב כאן – היא צחקה כמעט ללא הפסקה מתחילת הסרט ועד סופו. אותי הוא לא הצחיק, ולא פעם מצאתי את עצמי מתכווצת במושב למול מה שנחווה על ידי כקומדיה גסה, דוחה ומיושנת מאוד בגישתה לנשים, גברים, ננסים, והעולם בכלל. מה שעזר לי לצלוח את הצפייה אלה הנופים היפים של קולומביה כפי שנתפסו במצלמתו של לאל אוטניק, צלם פרסומות בדרך כלל, ומבחר השירים המוצלח בפסקול לצד המוזיקה המקורית שהלחין רן שם טוב. שאר הצלילים והמראות בסרט צורמים מאוד.

מתוך "לשחרר את שולי" (צילום: אייל רפאלוב)

אביהו (ציון ברוך), בצלאל (אסי ישראלוף) ונתי (שלום מיכאלשווילי) הם שלושה מטומטמים פרובינציאליים וקמצנים ממוצא תימני (תימניותם מקבלת הפניות חוזרות בדיאלוגים) שמוצאים את עצמם בקולומביה שבדרום אמריקה. למה? כי שולי (דוד שאול), בנו של אביהו, נחטף ושלושת הליצנים, שאינם דוברים שפה שאינה עברית, חושבים שהם יכולים לטפל בהשבת הבן יותר טוב מנציגי הממסד (גלעד שליט האשכנזי מאוזכר כאן בקריצה היחידה של הסרט לסאטירה). אבל ברגע שהם נתקלים במכשול הראשון הם מתפנים למלון יוקרתי על חשבון השגרירות וחוגגים בבריכה עם סמים וצעירות בבקיני שששות לענג אותם (האסוציאציות לפרשת האונס בקפריסין אינן מכוונות). 

אחר כך מצטרפת אליהם נציגת השגרירות קורל (לירון וייסמן), שנתי מתעקש לקרוא לה קורחל (היא לא מוחה כי משום מה היא מוקסמת ממנו) והארבעה יוצאים לדרכים לחפש את שולי. בדרכם הם יערכו היכרות עם (במובן של יחרבנו על) דרכיהם המוזרות של הקולומביאנים, יסתבכו עם קרטל סמים, ויספיגו את אדמת קולומביה בכל סוגי הפרשות הגוף. 

מתוך "לשחרר את שולי" (צילום: אייל רפאלוב)

הסרט הוא הרחבה של מערכון של השלישיה מתוכנית הטלוויזיה "עם סגולה" שעל פי הדיווחים הפך לקאלט. כמו בטלוויזיה, ברוך מגלם את האב הדואג בתוספת פיאה צמרירית, צליעה קשה ופנים שנופחו באמצעים מלאכותיים. איכשהו כשרונו הרב כשחקן קומי מפציע מתחת לסד הזה. בצלאל של ישראלוף הוא איש אגוצנטרי ודוחה שמחפש מפלט מבתו זוגו הדוחה. ואילו הקטע של נתי הוא שהוא מספר בדיחות שלא מצחיקות את החברים שלו, אבל אמורות להצחיק את הצופים מעצם כך שהן לא מצחיקות. כאמור, אותי זה לא הצחיק, גם לא המבטא המודגש. ואילו העיצוב הוויזואלי של דמותו עורר בי אי נוחות של ממש. על ראשו של מיכאלשווילי הולבשה פיאה שחורה ומתולתלת ופניו כוסו באיפור כהה שנועד לשוות לו חזות של תימני. באמריקה קוראים לזה "בלאקפייס", אבל אצלינו נוהגים לצחוק על הרגישות של האמריקאים. 

אני רוצה לחדד את השאלה של מי צוחק על מי. בקומדיות גזעניות/שוביניסטיות נהוג להצטדק ולומר שהבדיחות הן על חשבון השוביניזם/גזענות של הגיבורים. הנה, בצלאל אומר לקורל שהג'ונגל זה לא מקום לאישה, ואחר כך היא מוכיחה לו שהיא מסתדרת עם ג'ונגל ונשק יותר טוב ממנו. היא כמובן עושה את זה בשיער מפוזר שמתנפנף ברוח. אבל היא עדיין רווקה נואשת שמתאהבת בגבר הטיפש שמעוות את שמה, שלא לדבר על המוני הנשים האחרות שמפזזות בסרט למול המבט הגברי. דרך אגב, בסרטון מאחורי הקלעים וייסמן נשאלת "את יכולה להבין מה היא מוצאת בנתי?" והיא עונה מייד "לא". חבל שהכנות הזאת נפקדת מהסרט.

מתוך "לשחרר את שולי" (צילום: אייל רפאלוב)

ב"בוראט" של סאשה ברון כהן יש סצנה ארוכה ומפורטת של האבקות בערום בין שני גברים לא מאוד אטרקטיביים. במנותק מהסרט קשה לי להסביר מדוע היא הצחיקה אותי כל כך בזמנו. זאת סצנה וולגרית להפליא ועם זאת מושקעת ומפורטת, שצומחת מתוך הדמויות ומתוך הקשר מאוד ספציפי בסרט (באופן אבסורדי בוראט הרומנטי מגן בה על כבודה של אישה). ב"לשחרר את שולי" יש חיקוי של אותה סצנה, שנעשה כלאחר יד ובלי לספק לו הצדקה ראויה בדמויות ובעלילה. וזה אחד ההבדלים בין קומדיה טובה, שצוחקת באמצעות הגיבור הטיפש שלה על אמריקה הגדולה, לבין "לשחרר את שולי", שצוחקת בעיקר על גיבוריה הטיפשים אבל גם על ארץ מוכה וחבולה. 

★ כוכב אחד
בימוי: בן בכר. עם ציון ברוך, אסי ישראלוף, שלום מיכאלשווילי, לירון וייסמן, דוד שאול. ישראל 2021, 90 דק'