אנחנו, 5 מסעדניות, באנו להפיח תקווה ולאחד את השורות

תקווה זה התבלין הכי חשוב בחיים כי הכי קל, קל מדי, לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה. אני לא מכירה אדם מיואש שטעים לו. אה, ועניין נוסף: אם זה קריטי ללקוחות שלנו זה בוודאי קריטי לנו המסעדנים. אני מסעדנית 20 שנה וארבעה חודשים. (בלי לספור שנים של מלצרות כמובן…). להיות מסעדן זה המון דברים אבל לפני הכל It’s about people.

הקורונה הייתה רעה למסעדנים. חזרנו ממנה רזים בשליש ולא במובן החטוב של הדיאטה. פשוט שליש לא יכלו עוד. אבל היו לימי הקורונה גם יתרונות: חברנו אחד לשני. נדרשנו להילחם על כל צעד ונלחמנו יחד. הכרנו אחד את השני. גילינו שיש בנינו המון אנשים נפלאים ושעדיף לנו יחד על לבד.

בימי הקורונה לא קל להיות עצמאי ובטח לא מסעדן, אבל גם בימי שגרה מאד קשה להיות מסעדן. וזה לא שמישהו בממשלות לדורותיהן מנסה להתנכל דווקא לנו חלילה. הם פשוט לא מכירים אותנו, לא מבינים אותנו, לא מבינים כמה משמעות יש לכל רגולציה, לכל החלטה קטנה של כל פקיד בדרך. גם בשגרה וגם בקורונה היו וישנם הרבה מאבקים לנהל, והמסעדנים? מנהלים את המאבק בימים אלה בשני קולות: יש שני ארגונים שמייצגים אותם. ומסעדנים זה לרוב גברים. אולי השעות, אולי הלילה, כך או כך- הרבה גברים. אבל גם אותנו יש, נשים מסעדניות.

לילך ספיר (צילום: איליה מלניקוב)

אני קופצת רגע ליוון העתיקה. המקום בו הומצאה הדמוקרטיה אבל לא רק. תשמעו סיפור שהתרחש אז, בימי יוון העתיקה: המלחמה בין אתונה לספרטה נמשכה 30 שנה. הגברים לא הצליחו לעשות שלום ולנשים נמאס. אז נפגשו בסודיות נשים מאתונה ומספרטה והחליטו לשכנע את הגברים בטריק ישן מאד ויעיל מאד: אין סקס עד שלא יהיה הסכם שלום. וזה עבד. עבד מהר מאד. הגברים עשו שלום.

אז חברנו יחד חמש נשים שמאמינות בשלושה דברים: 1. ש״מה שהיה זה לא מה שיהיה״; 2. דמוקרטיה זה קריטי לא פחות מתקווה; 3. עדיף יחד. מדובר בחמש נשים, יצוין, שמסעדנות זה החיים שלהן: אביבית מאוזריה, נעמה מקפית, אורנה מקיטון, ליאת מאנג'לינה ואני (פיקוק). אז ישבנו יחד, חמש נשים משני הארגונים וגיבשנו יחד מתווה פשוט ודמוקרטי כדי להפוך שני ארגונים לאחד, כדי להפסיק עם ה"מה שהיה הוא שיהיה". וזה בלי כלי הנשק שאין לו תחרות ואתו הצליחו נשות יוון, אבל עם הרבה תקווה שהיא התבלין הכי חשוב בכל מנה, כבר אמרנו.

והנה עוד סיפור קטן על משמעות התקווה: יש לי חלום ישן שהשנה הצלחתי לשלב בחיי המסעדנות הסוערים והוא להיות מורה למתמטיקה – דווקא לאלו שמתמטיקה נראית להם סיוט. הרבה שנים החלום הזה מחכה בצד והשנה התחלתי ללמד. השבוע עשיתי לתלמידים עבודת כיתה עם ציונים. תלמיד אחד, דווקא מאלה שתמיד מפריעים, קיבל מאה בעבודה. כשנתתי לו את העבודה עם הציון הוא אמר לי: ״המורה לילך, מאז כיתה א' ועד היום אף פעם לא קיבלתי 100״. ואני הייתי כולי צמרמורת.

אז מסעדנים יקרים: הנה הלינק שיכול לשנות את היום-יום שלנו. חצי דקה מזמנכם, לקרוא, לחתום ולצאת לדרך. יותר מ-400 מסעדות כבר חתמו אבל כל אחד ואחת חשוב ונחשב.