כך יכולה המדינה להציל עשרות אלפי אנשים מחרפת רעב, ממש עכשיו

הכלכלה הישראלית סופגת כרגע מהלומה קשה שאף אחד לא יודע מתי תחלים ממנה.

הקופה הציבורית ממילא בגירעון ופקידי האוצר מתבטאים כאילו קיים רק קשר רופף בינם ובין המציאות – הלוואות מהבנקים ודחיית תשלומים יעזרו ככוסות רוח למת ודיבור על "מרד מיסים" כבר משתולל בחללים וירטואליים תחת הכותרת: "לא נשלם כי אין עם מה לשלם".

בתוך מרק הצרות הסמיך הזה אני רוצה להזכיר שיש כאן עוד אוכלוסיה שחיה בינינו: אוכלוסיית העובדים הזרים, הפליטים מאפריקה, אלה שמנקים את הרחובות ושוטפים את הכלים. הידיים העובדות שעושות את העבודות שישראלים לא מוכנים לעשות. בישראל קרוב ל-35 אלף מבקשי מקלט, וההערכות הן שקרוב למחציתם איבדו את מקום עבודתם בימים האחרונים. הם האחרונים בשרשרת המזון, אין להם רשת ביטחון סוציאלית, הם לא זכאים לדמי אבטלה או חל"ת ויש להם ילדים להאכיל ושכר דירה לשלם.

החדשות הטובות הן שיש מאיפה לעזור להם וזה לא יעלה למדינה אפילו שקל אחד.

בחשבון מיוחד בשליטת המדינה בבנק 'מזרחי-טפחות' צוברים העובדים האלה החל מ-2017 פיקדון בסך 20% משכרם תחת חוק כושל שניסה לדרבן אותם לעזוב. על פי חישוב זהיר הקרן הזו כבר שווה מיליוני שקלים, כסף שעומד ובעיקר מניב רווחים לבנק האמון עליו. זוהי איננה קרן פנסיה ולכן לא כפופה לרגולציה, לא חלק מבסיס התקציב של המדינה או רזרבות של הביטוח הלאומי. זוהי קרן שניתן לפרקה במהירות רבה במיוחד תחת התקנות לשעת חירום ולהעניק לכל עובד רשת ביטחון בסיסית של קיום. כי אם יש משהו שהמחלה המקוללת הזו מלמדת אותנו זה שלא מספיק לדאוג לעצמנו, אוכלוסיות בסיכון לידנו מסכנות גם אותנו.

כמובן שהחלטה כזו דורשת אומץ לב פוליטי, ראיה רחבה של כלל גווני החברה בישראל ויכולת להוביל מהלכים לא פופוליסטיים, יכולות שככל הנראה נעדרות לחלוטין מההנהגה הנוכחית. אז בזמן שאנחנו כוססים את הציפורניים בציפייה לתכנית הממשלה לעזרה למשק (ספוילר: אל תבנו על זה) מן הראוי שקברניטי המשק ייקחו בחשבון גם אפשרות שכזו. עזרה מהירה לשכבות הכי חלשות בחברה וללא עלות מצד המדינה.
לחתימה על עצומה לשחרור כספי הפיקדון של מבקשי המקלט