היא אמרה לי תראה: רחוב פלורנטין משתנה. לא בטוח שזה לטובה

תל אביב משתנה תמידית, כך שזה רק טבעי ששכונה פופולרית כמו פלורנטין תתפתח. האיזור שהיה בעבר הסמל לתל אביביות חופשית, ואז ביתם של הברים, הסטלנים וההומלסים, הפך שכונה עם לא מעט משפחות צעירות, אם כי זה לא אומר שההומלסים או הסטלנים נעלמו. כעת עיריית תל אביב מנסה לשפר את האווירה, על ידי הפיכת רחוב פלורנטין המרכזי למדרחוב מוטה הליכה, בדומה לשינויים דומים בשוק לוינסקי ונחלת בנימין ובמטרה למשוך תושבים לרחוב, וליצור תחושת קהילתיות. האם זה מה שיצליח להחיות מחדש את השכונה?

>> ביזנס אנד פלז'ר: 10 הארוחות העסקיות הכי שוות בתל אביב

בביקור שערכתי בשלהי אוקטובר לא יכולתי שלא לראות שתנועת הולכי הרגל הייתה דלילה, ובעלי העסקים מסביב גילו ספקנות כלפי השינוי. גיל יאגובוב, בעל חנות הסלולר Green Mobile, הסביר את האתגר החדש. "אין פה תנועה של רכבים, וגם לא של אנשים. חסמו את הרחוב כבר חודשים ואנשים לא נכנסים. זה לא נראה כמו מדרחוב", אומר, ואז מתייחס לפלטות העץ שנוספו בשולי הכביש כמעיין הרחבה למדרכות, "אחד מהם כבר נשבר. זה גם לא בטיחותי".

לא נעים להגיד, אבל הלוק החדש באמת לא נראה משהו, בלשון המעטה. זה בולט במיוחד כשהוא ריק, אז רואים את הכביש הצבוע בגווני ירוק-כחול שהספיקו לדהות עוד לפני השקת החלל, או את פלטות העץ הלא קשורות שהנחיתו משום מקום. על הנייר, זה נשמע כמו רעיון מעולה, בפועל, זה קצת מרגיש כמו חלטורה. ולמרות זאת, בעלי עסקים מסוימים דווקא בעד הרעיון, כמו מיכל לוי ממכולת טבע, שמשרת את תושבי השכונה כבר 7 שנים. את תנועת האנשים הדלה לוי מייחסת למלחמה, ובתור חנות שכונתית, היא מסתמכת על לקוחות קבועים. "לכל תקופה יש את האתגרים שלה, ובעלי עסק צריכים לדעת להתאים את עצמם. גם בקורונה היו אתגרים, צריכים לדעת להתגבר".

גם במחיר של לסגור עסק אם הוא לא מתאים יותר לשכונה?
"אם אתה מסתכל על רחובות מוטי הליכה בעולם, יש עסקים ספציפיים, פחות מסחר כבד. אין מה לעשות, עסקים צריכים להתאים את עצמם לרחוב. זה מה שיהיה בסופו של דבר. האם זה טוב? זה כבר בעיני המתבונן".

ביום חמישי האחרון (14.11) נערך אירוע השקה למדרחוב ואין ספק שכאשר הרחוב מלא, העיצוב החדש פחות מפריע בעין. בכניסה מרחוב העלייה התמקם מתחם משחקים לילדים, יריד יד שנייה ודוכנים. בסוף הרחוב ברים ובתי קפה נשפכו לכביש עם עמדות DJ, הרצאות, ודוכנים קטנים ושונות. גבי גאולי, הבעלים של הבר "נייט שיפט", מספר ש"התנועה השתפרה מאז סגירת הרחוב", ואז מיד מוסיף "גם הפכתי את הבר לכשר, אז אולי זה לא רק המדרחוב". לעומתו, זואי גרינדאה, בעלת חנות היד שנייה "זואי והויקינגים", מצאה טעם לפגם באירוע, למרות שבירכה על סגירת הרחוב. "זה פגע לי בהכנסות. פתחו דוכן ממש מולי ושתו לי את כל הלקוחות. המשפט 'תחרות טובה לעסקים' נכון כשאין מלחמה. כשלאנשים יש כסף".

התושבים, כיאה לפלורנטין ואופיה, עדיין זהירים מלהתלהב. "אין מכוניות, וזה הרבה יותר נעים" מספרת סוזנה מילר, שעברה עם משפחתה משכנותה נגה לפלורנטין, אבל עדיין נרתעת מרוכבי דו גלגלי. "אם זה מדרחוב עכשיו, נסו לנסוע לאט יותר. יש כאן ילדים קטנים". לילה אביטל, שמצויה במערכת יחסים של און אנד אוף עם השכונה, חוששת דווקא משינוי אחר. "אני מרגישה שרמת הפשע עלתה כאן, גם מספר ההומלסים. הרבה מהסיוע עבר למפונים ולאנשים שנפגעו מהמלחמה, ואני רואה איך האוכלוסייה מהתחנה המרכזית זזה לכאן".

אחרי שהמשפחות פינו את הרחוב, נפתח מעגל ג'אם שכונתי קטן. זה היה חובבני, אבל הייתה תחושה של קהילתיות חמימה באוויר. דפנה שביט, תושבת שכונת שפירא שהצטרפה למעגל, סיפרה שבמקרה עברה באיזור עם האופניים וראתה תנועה לתוך הרחוב. "אני חושבת שזה יכול להיות כל שבוע, או לפחות פעם בחודש. כולנו צריכים את זה, בטח כשהעירייה תומכת ומעודדת".

"המטרה היא ליצור מקום מפגש קהילתי, עם ריהוט רחוב ומקומות ישיבה", מסבירה ענבר אורן, מנהלת קשרי קהילה בשכונות דרום מערב העיר מטעם עיריית ת"א. "זה יקח זמן עד שהתושבים יתרגלו, אבל אנחנו מייעדים את הרחוב להיות מקום שגם ילדים יוכלו ליהנות ממנו בבטחה".

ומה יהיה עם בעלי העסקים בסביבה שמתקשים עם השינוי?
"אני יודעת שזה מאתגר לבעלי עסקים, ועובדים על עוד פתרונות עבורם – גם מקומות לפרוק ולטעון סחורה, וגם האירוע הזה, שאמור להיות מקום שאנשים עוברים ורואים את העסקים בשביל להרים להם. להגדיל את המקום שלהם ברחוב. אנחנו יודעים שזה קשוח, אבל המהלך הזה אמור להיטיב איתם".

ואחרי שאירוע ההשקה יגמר, איך תשמרו את התנועה הזו?
"מדרחוב זה משהו שנבנה ורק עכשיו הוא הושק. לוקח זמן לתושבים ולעסקים להתרגל, וזה משהו שצריך ללמוד אותו – גם אנחנו, גם התושבים. כל האיזור הזה של פלורנטין בעצם עובר שינוי של הפחתת רכבים, ואנחנו עובדים סביב זה בכל השכונה".

עם כל הכבוד לכוונות הטובות של אורן, קשה שלא לשים לב לדפוס מסוים של לעשות קודם, ורק אז לחשוב איך להתאים לשינוי. היו, למשל, יכולים ללמוד על השינוי מאזורים אחרים בעיר שעברו לרחוב מוטה הליכה, ולהציע יותר אופציות לעסקים בבחירת העתיד שלהם, או לכל הפחות לדאוג מראש לאזורי פריקת סחורה. גם ניקוי השכונה באופן תדיר יותר היה מועיל, או השמת פחים, צמחיה, או כל דבר שהיה מוציא מפלורנטין את הריח הדביק הזה של שכונה שהוזנחה, גם כשמשקיעים בה. הכוונות טובות, אבל לפחות נכון לעכשיו, התוצאות בינוניות לכולם.