צייר לי עתיד: מה אם בכל זאת יש תקווה ליקום של מארוול?

רק לפני שבוע נפטרה מארוול מג'ונתן מייג'ורס בעקבות הרשעתו בתקיפת חברתו, ובכך סיפורו של קאנג הכובש הגיע לסופו – מה שאומר שזה סיום עידן המולטיוורס של ה-MCU. ולמרות שבסך הכל מדובר בכישלון קולוסאלי, כן יצאו מהשלב הזה כמה דברים טובים – הסדרות "לוקי", אולי "מיס מארוול", וכמובן – "מה אם…?", הסדרה שלקחה תרחישים אפשריים מרחבי המולטיוורס, והציגה אותם באנימציה מתאימה.

העונה הקודמת נתנה לנו אסופת סיפורים עם הפתעה בסופה – יש אשכרה עלילת מסגרת, שמתחברת סביב המאבק באולטרון מאחד המימדים. הסיפור עצמו היה בנוי היטב, והאנימציה אפשרה לצמד יוצרי הסדרה איי.סי. בראדלי ומתיו צ'אונסי לעשות דברים שבדרך כלל לא רואים ב-MCU. נגיד, פרק הזומבים, שהיה הטוב ביותר בעונה.

אם בעונה הקודמת זה הרגיש כאילו "מה אם…?" לקחה דמויות מכל סרט שאי פעם יצא למארוול, אז במסגרת העונה השנייה (שעלתה לדיסני+ בסופ"ש האחרון) הם ממש צמצמו – העונה מתמקדת בסיפורים המערבים את הדמויות של "שומרי הגלקסיה", "ת'ור", והמשך הרפתקאותיה של קפטן קרטר – אותה פגשנו בעונה הקודמת. זה אמנם לא מינימלי, אבל ביחס לעונה הקודמת זה בהחלט מרגיש מצומצם. רוב הזמן מארוול מצליחה לתת למעריצים את התרחישים הכי טובים שהם יכולים לדמיין – לדוגמה הסיפור "מה אם הוגאן היה מציל את חג המולד?", שגם מחזיר את סם רוקוול לתפקיד הנבל הנשכח ג'סטין האמר מ-"איירון מן 2", וגם זה ממש מספק לראות את האפי הוגאן מקבל את הכוחות של האלק.

ישנם גם שלושה פרקים שמתמקדים בדמיות מתוך "שומרי הגלקסיה", וכוללים בין היתר מחווה יפהפיה לבלייד ראנר (בויזואליה שממש לא הולמת את היקום הקולנועי הצבעוני של מארוול, אבל השילוב ממש מוצלח), גרסת בטא של הנוקמים משנות השמונים (עם אגו כנבל ראשי, חזק מאי פעם) וגם סוג של גרסה אלטרנטיבית ל-"ת'ור ראגנארוק" בו טוני סטארק נלחם מול גאמורה (אם כי חבל שלא ניצלו את ההזדמנות להצית את הרומן בין השניים). 

החלק הפחות מעניין של העונה היו הפרקים שמתמקדים בפגי קרטר, אבל זה לא באשמתה. מה לעשות, קפטן אמריקה הוא הגיבור הכי מעפן של מארוול, ולהחליף את דגל אמריקה בדגל אנגליה לא פותר את הבעיה הזו. גם סיפור המסגרת הגדול של הסדרה לא מספיק סוחף, בטח לא כמו הקאמבק של אולטרון בעונה הקודמת.

אם מסתכלים על כל הפרקים של העונה השנייה, אנחנו מקבלים המון סיפורים חדשניים עם המון אהבה לדמויות שלמדנו להכיר במשך כמעט שני עשורים – אבל השלם לא גדול מסך חלקיו. סיפור המסגרת לא מספיק מעניין, וזה מרגיש כמו מין תירוץ לקיום העונה השנייה. בסופו של דבר, כן יש קישורים לאירועי מארוול שראינו לאחרונה, אבל הם ממש לא הכרחיים. במקום הפרק האחרון של הסדרה הייתי מעדיף לקבל עוד רעיון מקורי, או אולי פרק נוסף ביקום הזומבים. מי יודע – אולי אפילו עם דדפול, או עם זומבים מהאקס-מן.

העונה השנייה של "מה אם…?" מביאה סיפורים מעולים שלא ידענו שאנחנו רוצים לראות. היא עמוסה בדמויות שישר תזהו בהתלהבות, אך לא מרגישה מפוזרת כמו העונה הראשונה. אם היו שומרים על אופי אנתולוגי, ומוותרים על עלילת מסגרת מאולצת, אולי זה היה עובד באופן מוצלח יותר. כי אם כבר בחרו במארוול לספר סיפור גדול יותר, כזה שמתקשר ל-MCU באופן ישיר, לא עדיף שזה יהיה סיפור ששווה לספר? מה שכן, נראה שהעונה השלישית של "מה אם…?" תהיה יותר מעניינת, במיוחד מאחר ומארוול מתרחקים מהמולטיוורס יותר ויותר. אולי גם יוצרי הסדרה ירגישו בנוח לתפוס קצת מרחק מה-MCU.