אם נספר לכם שיש פרק של "פיוצ'רמה" שבו פריי נזכר איך הפסיד ב-1999 בתחרות אכילת נקניקיות, ואז הפרופסור נאלץ לשבט פרות (כי הן נכחדו) ולבסוף לייצר נקניקיות מבשר בקר ממקור צמחי, דבר שמעצבן את ארגוני המחאה של ניו ניו יורק, אף שהמפגינים עצמם לא לגמרי יודעים למה הם מפגינים, האם תחשבו שזה פרק חדש או פרק מלפני 25 שנה שפשוט שכחתם? זה כנראה היופי בסדרה הזאת. שני פרקים חדשים מהעונה ה-14 שלה עלו היום בדיסני+, והרמה, כמו גם הטרלול, נשארה כמעט בדיוק כפי שהיתה. הדבר היחיד שהשתנה זה הקולות של המדבבים, שנשמעים קצת יותר מבוגרים. לא בכל סדרה היעדר שינוי הוא מחמאה. אצל "פיוצ'רמה" זה מעולה.

למי שפספס: מאט גריינינג יצר את הסדרה בסוף המאה שעברה, דיוויד אקס כהן פיתח אותה איתו, וקן קילר וקלודיה כץ ממשיכים כמפיקים בכירים. גם צוות המדבבים המרכזי חוזר, ובראשו בילי ווסט כפריי וכמה דמויות נוספות, קייטי סגל (לעד פגי באנדי) כלילה וג'ון דימאג'יו כבנדר. אחרי שהעונה הקודמת שוחררה בבת אחת, החזרה למודל שבועי מתאימה דווקא לסדרה שתמיד ידעה להפוך רעיון מדעי מטופש לנושא שיחה של יום שלם. היא גם מעניקה לכל רעיון מופרך קצת אוויר לפני שמגיע הבא.

הבסיס נשאר פשוט ונצחי: פריי, שליח פיצה מהמאה העשרים, מנסה לשרוד במאה ה-31 לצד לילה, בנדר ושאר עובדי פלאנט אקספרס, שמקבלים משימות משלוח הרבה מעבר לדרגת השכר שלהם. החומרים הרשמיים מבטיחים פיראטים בחלל, הונאות מפוקפקות וחזרה של אהבה ישנה של זוידברג. כלומר, שוב נקבל את הטריק האהוב על הסדרה: לקחת חרדה עכשווית, להזיז אותה אלף שנה קדימה, ואז לגלות שבני אדם, חייזרים ורובוטים עדיין מונעים מאותם פחדים, תאוות קטנות וטעויות גדולות. הטון ממשיך לנוע בין מדע בדיוני מטופש לסנטימנט אמיתי, והכול בקצב של סיטקום.

אחרי צפייה בשני הפרקים הראשונים, אפשר להגיד שהסדרה מביאה בדיוק את מה שהיינו מצפים לקבל ממנה, וזו מחמאה גדולה. הכתיבה שוב משלבת בדיחות מדע בדיוני צפופות עם הומור מטופש במידה הנכונה, והכימיה בין פריי, לילה ובנדר מרגישה טבעית, כאילו הסדרה מעולם לא ירדה מהמסך. הקצב חד, הרעיונות מספיק מופרכים, והיא לא נשענת רק על נוסטלגיה אלא ממשיכה להפוך את החרדות העכשוויות שלנו לחומר קומי עתידני. "פיוצ'רמה" לא חוזרת כדי להזכיר לנו שפעם אהבנו אותה. היא חוזרת ומוכיחה שעדיין יש למה.
"פיוצ'רמה" עונה 14, עשרה פרקים, שני פרקים בבכורה ולאחר מכן פרק חדש מדי יום שני, זמינה בדיסני+

• מה רואים הלילה
• טלוויזיה
• ביקורת טלוויזיה
• דיסני+