מה רואים הלילה: איך לברוח מישראל ולהישאר בטראש של המזה"ת

אין ספק כלל, רבים ורבות מהרהרים הערב על חיים במקומות אחרים והדיבור על הגירה הולך לתפוס חזק את הטרנד בשנים הקרובות, אבל אין ספק גם שקשה ואף כואב לעזוב את המקום שבו גדלת וחיית ולהעביר את כל חייך לארץ זרה. וגם למי יש כסף או כוח. וגם במדינות אחרות יש פאשיסטים בשלטון או בדרך אליו. בקיצור, אפשר לגמרי להבין את הרצון לברוח, אבל כולנו יודעות שהכי רחוק שתברחו אליו יהיה מסך הטלוויזיה. ואם כבר אתם שם אז בואו למחוק את המוח עם פצצת האסקפיזם הערבית שנקראת "דובאי בלינג".

אנחנו מדברים כאן על סדרת דוקו-ריאליטי שעוקבת אחר עשרה מיליונרים ומיליונריות ערבים וערביות שמגיעים לדובאי כדי להתחרות על איזה פרס קלוש ובעיקר על צומי. אחד מהם אינו מיליונר אמיתי והם צריכים לחשוף אותו. תחקיר קצרצר חשף שרק ארבעה מהמשתתפים בסדרה הם מיליונרים אמיתיים, אבל למי אכפת מהעובדות, תנו לבלות. אנחנו מדברים כאן על טראש ברמות שטרם נצפו במחוזותינו. אנחנו מדברים כאן על אוצר בלום של טמטום לבנטיני, טמטום שכבר למדנו להכיר ולהוקיר ולהצביע לו בבחירות. למעשה, הדבר המרכזי ש"דובאי בלינג" עושה לצופה הישראלי היא להראות לו לאן עוד נוכל לשאוף ברמה הלאומית מבחינת וולגריות קולנית, נובורישיות מזויפת ועומק רגשי של סרטון טיק טוק.

נאמר זאת כך, אם חשבתם שראיתם צ'חלות מהממות בחייכם, עוד לא ראיתם שום דבר, ואנחנו אומרות את זה עם כל הסגידה לצ'חלות. ההפקה עשירה בלוקיישנים שיוציאו לכם את העיניים, מסיבות נוצצות, תצוגות אופנה, מטוסים פרטיים ושאר סממני עושר מופרז. הקאסט של "דובאי בלינג" כולל בעיקר יזמים ויזמיות למיניהם, כמו גם די.ג'ייאים ומשפיעניות אינסטוש ומורכב בחלקו ממשתתפים ממוצא ערבי שמתגוררים במדינות מערביות ומדברים אנגלית מושלמת, אבל הטמפרמנט הוא מזרח תיכוני לחלוטין והם כל כך דומים לנו עד שקשה שלא להסתכל עליהם ולראות אותנו (אם היה לנו נפט). זה אפילו לא צריך להיות טוב כדי שנהנה מזה.

>> "דובאי בלינג", עכשיו בנטפליקס