מה רואים הלילה: הוא גדול! הוא גדול! הוא ג-דול!

די התרגלנו לתנודות הרמה של נטפליקס. אם בעבר הסדרות הראשונות של שירות הסטרימינג הדיפו ריח של איכות (זוכרים ש"בית הקלפים" היתה דבר?), מהר מאוד גילינו שהאלגוריתם אומר שזו הכמות שחשובה. מאז היתה תקופה עם יציאות ממש עלובות, ודווקא בשנים האחרונות המצב התאזן, כשעל כל "חם, רותח, לוהט" הם מביאים לנו איזה "ילד בולע יקום". אבל לפעמים דווקא בא לנו את הכיף של הטראש, והדוקו-דרמה החדשה של נטפליקס מספק בדיוק את הגירוד הזה.

"אלכסנדר הגדול: אל בשר ודם" היא חיה קצת מוזרה, אבל מאוד הגיונית במסגרת השיטה של נטפליקס – מבחינה רבה, היא גרסת תקציב הענק להפקות של ערוץ ההיסטוריה, הכוללות בדרך כלל חבורה של מומחים קצת מוזרים שמדברים למצלמה, והמון שיחזורים דרמטיים מוגזמים עם שחקנים חתיכים. נטפליקס לקחו את הפורמט הזה, ועיבו אותו עם תקציב קצת יותר רציני לשחזורים, וכנראה שום תוספת תקציב לתסריטאים. זה מעניין במידה, סוחף בקלות ובעיקר כיף שלא דורש מכם שום מחשבה.

הנושא, אם זה מעניין או רלוונטי עבורכם, הוא אלכסנדר הגדול, שאנחנו מהמרים שנבחר בין היתר בזכות טרנד האובססיה לאימפריה הרומית שרץ לפני מספק חודשים, ברגע שנטפליקס הבינו שהם כבר עשו דוקו על האימפריה הרומית. נו טוב, גם מלך מקדוניה נשמע טוב. ששת הפרקים הקצרים גוללים את סיפור חייו של המצביא המפורסם, והשחזורים הדרמטיים באמת נראים כמו דרמה תקופתית בינונית, אז יש ממה להינות בזמן שלומדים קצת היסטוריה. שיט, אמרנו את המילה "לומדים", וזה די נגד כל מה שנטפליקס עומדת מאחריו.
"אלכסנדר הגדול: אל בשר ודם", 6 פרקים, עכשיו בנטפליקס