מה רואים הלילה: כולם חולמים לראיין את הפסיכולוג שלהם. הוא הצליח

אם אי פעם הייתם בטיפול, או לכל הפחות הכרתם מישהו שהיה בטיפול, אתם ודאי יודעים שהגביע הקדוש של המטופלים הוא לגלות משהו על הפסיכולוג או הפסיכולוגית שלהם: שבב מידע שנזרק לאוויר, גיגול מעמיק, או סתם בהייה במדף הספרים. מיהם, האנשים המסתוריים האלו שיודעים עליכם הכל אבל חושפים על עצמם כל כך מעט? תעשו ניסוי: תשאלו את המטופל הממוצע כמה הם היו שמחים לתפוס את הפסיכולוג שלהם לסשן הפוך, שבו הם שואלים את השאלות, ותראו את העיניים שלהם נדלקות.

אבל יש כאלה שחולמים ויש כאלה שעושים. יש גם כאלה שלא סתם עושים, אלא הם גם עושים את זה מול מצלמה, ואז הופכים את זה לסרט בנטפליקס. כמובן שזה עוזר שמדובר לא סתם באדם מן היישוב אלא בג'ונה היל, שחקן קומי-ולפעמים-גם-דרמטי נהדר ("סופרבאד", "הזאב מוול סטריט") שבזמן האחרון גם מתחיל בשקט לפתח קריירת בימוי ("Mid90s", סרט קטן ויפה שביים בשקט-בשקט לפני כמה שנים). כעת הוא מגיע לנטפליקס עם סרט לא רגיל, שרובו ככולו שיחה עם הפסיכולוג שלו, פיל סטאץ – אחד המטפלים המובילים בהוליווד (אלוהים אדירים, כמות הסיפורים שיש לבנאדם הזה ואסור לו לספר).

אבל כבר מהשניות הראשונות של הטריילר אפשר לראות שסטאץ הוא לא ממש פסיכולוג טיפוסי, וזה גם בעצם מה שמאפשר לסרט הזה להתקיים. סטאץ לא מסתפק בעמדה המסורתית של הפסיכולוג המהנהן – הוא תופס מקום הרבה יותר אקטיבי בחיים של היל (ויש להניח, גם של שאר המטופלים שלו) ולא מפחד לתת להיל עצות, בין היתר גם על איך לעשות את הסרט. ולכן, כצפוי, גם היל עצמו מוותר די מהר על הפוזיציה הלכאורה-אובייקטיבית של הדוקומנטריסט ומתחיל להיפתח בעצמו מול המצלמות, עם כל החרדות, ענייני דימוי הגוף, האבל על המוות של אחיו הגדול (שמת בגיל 40) ושאר הצרות שמלוות אותו לאורך כל חייו. "זה הולך להיות או הדוקו הכי טוב אי פעם, או הכי גרוע", צוחק סטאץ עם היל בסוף הטריילר. לא תלכו לראות כזה פסיכולוג?