מה רואים הלילה: המראה רק הופכת ליותר שחורה עם השנים

כמעט תריסר שנים עברו מאז שצ'רלי ברוקר זעזע את העולם בעזרת חזירה אחת וראש ממשלה. מי שעוד זוכר את הרגע התרבותי המהמם הזה, בו כל העולם מדבר על פרק ראשון של סדרה בריטית חדשה בלי שום כח תאגידי מרשים מאחוריה, יודע כמה מראה שחורה – על כל פגמיה – חשובה לטלוויזיה של המאה ה-21. מאז הרבה מים עכורים עברו בנהר: הסדרה שרדה 5 עונות, הכפילה את גודלה לאורך 2 עונות, נטשה את ערוץ השידור הבריטי שלה, נרכשה על ידי נטפליקס, שיחררה סרט אינטראקטיבי וגם ירדה באיכות הכוללת של הפתיחה. ובכל זאת, זו מראה שחורה. ועונה חדשה של סיוטי העתיד הקרוב הדיסטופי שלה היא אירוע.

העונה השישית (שעלתה היום במלואה לנטפליקס) היא העונה הראשונה שהגיעה אחרי שחווינו פרק מתמשך של "מראה שחורה" עוד בחיינו, עם מגיפת הקורונה והסגרים והמסיכות והחיסונים והקונספירטורים. ברוקר עצמו אמר במהלך הקורונה שהוא לא רוצה לכתוב בשלב הזה עונה חדשה לסדרה, כי העולם עובר מספיק גם בלי ההתעללות הפסיכולוגית שלו, אבל עכשיו עבר מספיק זמן (למעשה, ארבע שנים מהעונה האחרונה) כדי לבנות סיפורים חדשים.

והיוצר בהחלט מבטיח כמה הפתעות העונה. חמישה פרקים (בניגוד לשלושה של העונה הקודמת) באורך כשעה, פלוס מינוס, ובעלי סיפורים מנותקים וכמה סלברטיז אקראיים (מייקל סרה, קייט מארה, זאזי ביטס, סלמה האייק, אנני מרפי וארון פול). העלילות, כרגיל, ילחצו על כל הנקודות הרגישות שלנו, כשכבר עכשיו אפשר לסמן כמה פרקים כבולטים במיוחד: "ג'ואן איומה", על אישה רגילה שמגלה שהחיים שלה הפכו לדרמה טלוויזיונית בהשתתפות סלמה הייק. כלומר, סלמה הייק מגלמת את עצמה שמגלמת את האישה הרגילה. בלאגן מסקרן. גם "מעבר לים" עם ג'וש הארטנט וארון פול, המציג מציאות אלטרנטיבית על אסטרונאוטים מ-1969, מסקרנת במיוחד. כך או כך, יהיה עינוי פסיכולוגי קליל ומעניין. מקסימום תצחקו על כך שביחס לקורונה זה שטויות.

העונה השישית של "מראה שחורה" זמינה במלואה בנטפליקס