אין ולא יכול להיות ספק: אנחנו כבר חיים בדיסטופיה. המציאות גרועה מאוד, והיא הולכת ומידרדרת בהתמדה. שנים של סדרות וסרטי דיסטופיה הכינו אותנו לשלב הזה באבולוציה האנושית שבו אנחנו פשוט מחרבנים הכל, ואין כמעט עתיד גרוע אפשרי שהטלוויזיה לא הזהירה אותנו מפניו. והאמת שצריך להודות בה היא שבמצבנו הנוכחי יש כמה דיסטופיות שנראות אטרקטיביות ביחס למציאות שלנו. לקראת סדרת הספין-אוף החדשה של "סיפורה של שפחה", הנה כמה עולמות דיסטופיים שהיינו שמחים לחקור יותר מקרוב (אל דאגה, "סיפורה של שפחה" ורפובליקת גלעד אינם אחד מהם).

>> בסוף הרעים תמיד מנצחים: הומלנדר הוא כל מה שטראמפ חולם להיות
>> בואו לאכול ממתק: סביב השולחן הזה יושבת הישראל שיכולה להיות

9. לאוהבי היוקרה: רכבת הקרח

הסדרה שמבוססת על הסרט הקוריאני משנת 2013 שמבוסס על קומיקס צרפתי בכלל, לא מציגה עולם אטרקטיבי מאוד, בטח לא על ההתחלה, אבל ככל שמתקדמים לכיוון הקרונות הראשונים מגלים שזה בעצם לא כזה נורא להיות על רכבת בעידן הקרח. אז מה אם זאת דיסטופיה שמבוססת על היררכיה מעמדית? תסתכלו על הפאקינג ריזורט הזה שהם בנו שם מקדימה ותגידו לי שאתם לא מתים להיכנס לשם.

8. לאוהבי הטרקים: פולאאוט

מי שראה את הסדרה ו/או שיחק במשחקים יודע שהיקום של פולאאוט רצוף בהליכות וצעדות. אני לא מדבר על לך מנקודה א' לנקודה ב' בקו ישר ותגיע, אלא על להיזרק לשממה רדיואקטיבית עם מינימום משאבים ולקוות לטוב. זוהי דיסטופיה פוסט-אפוקליפטית שבה אתם יכולים אולי להיתקל בג'וק ענק, דת'קלואו קטלני או בלגיון של פנאטים של רומא העתיקה על כל המשתמע מכך, אבל זה גם עולם שהולכים בו והרבה ויש צחוקים, אז חובבי הטרקים והמסעות בטוח יהנו בו, כי אם הייתם מוכנים לעשות טרק בהרי הטיאן שאן בקירגיזסטן, מה זה טרק קטן מגוד ספרינגס לניו וגאס?

7. לאוהבי ההייטק: אפלואוד

דמיינו יקום שבו אפשר להעלות את התודעה שלכם אל תוך מציאות וירטואלית שבה אתם חיים חיי נוחות ברמת אלפיון עליון בזמן שהגוף שלכם מת. רבים דמיינו זאת קודם, אבל אף אחד לא דמיין את זה מצחיק. יש אמנם סיכוי שהאקסית המטורללת שלכם תשתלט על העסק ותשלוט בכל תנועה שלכם בחיים שאחרי המוות, אבל אם בחרתם נכון בחיים ואין לכם אקסית מטורללת – מדובר בגן העדן ההייטקיסטי-סחי שעליו אתם מפנטזים גם ככה.

6.לאוהביתל אביב: טוויסטד מטאל

בעולם המעוות של "טוויסטד מטאל", הסכנה האמיתית היא הנהגים הפסיכופתים שמסתובבים בחוץ. אם אתם חיים בעיר אתם יכולים לחיות חיים ממש נוחים ולא חייביםלקחת חלק בקרנבל הרצחני בכבישים. בקיצור, מציאות קצת יותר שפויה מזו שבתל אביב בזמן שמירי רגב שרת התחבורה.

5.לאוהביהמערב הפרוע: ווסטוורלד

אם אתם גברים מעל גיל 30 ועם יותר מ-100 שעות משחק ב-Red Dead Redemption 2, זאת כנראה הדיסטופיה בשבילכם. בגדול, זה אותו דבר אבל בחיים האמיתיים. אתם יכולים לעשןת בפארק הזה כל מה שרק תרצו. הדיסטופיה הטכנולוגית הזאת אמנם משתבשת כשהרובוטים מורדים, אבל בסך הכל נראה שדי כיף לחיות בתוכה בתור אדם שמגיע לפארק. אולי זה גם תלוי מי האדם שאתה, כי כדי לחיות במערב הפרוע וליהנות כדאי שהמצפן המוסרי שלך יהיה קצת פגום, אבל בתור ישראלים אנחנו לגמרי מסודרים בעניין הזה.

4.לאוהביחיי נצח: פחמן משודרג

ממבט ראשון, העולם של סדרת המד"ב של נטפליקס, "פחמן משודרג", לא אטרקטיבי במיוחד, אבל זה כי הסדרה הראתה לנו בעיקר את הצד של העניים בסדרה. העשירים חיים בגורדי שחקים עצומים ומפוארים, הרחק מכל הג'יפה של פשוטי העם ולא רק זה – הם זוכים להעביר את התודעה שלהם לגוף סינטטי וכך למעשה הם חיים לנצח. תכלס, לא היינו מתנגדים לחיות לנצח בתנאים האלו.

3. לאוהבי מיזנטרופיה: פלוריבוס

אם אתם בין יחידי הסגולה שיכולים להתנגד לוירוס הקטלני שמאחד את כל האנושות לתודעה אחת, ועל הדרך גם ניהיליסטים חסרי תקנה, העולם של "פלוריבוס" – הסדרה הדיסטופית של יוצר "שובר שורות" וינס גיליגן – הוא ללא ספק העולם הדיסטופי שאתם רוצים לחיות בו. אתה יכול לעשות את כל מה שאתה רוצה, אתה רק צריך לפנות לתודעה ולבקש. אתם רוצים לטוס? אין בעיה, זה בחינם. אתם רוצים מצרכים? גם, בחינם. אתם רוצים שקט? פשוט תגידו לתודעה לא לפנות אליכם יותר ועל הדרך אתם מקבלים גם חוויה מיזנטרופית מופלאה. אוטופיה בעצם.

2.לאוהביחיים בלי עבודה: ניתוק

בדיסטופיה התאגידית (דיסטופיה שבה תאגיד ענק מחליף ממשלה) של "ניתוק" מצאו את הפטנט המושלם: ניתוק מוחלט בין מי שאתה מחוץ לעבודה למי שאתה בתוך העבודה. זה כל מה שאני רוצה בחיים, ללכת לעבוד ולא לחשוב על זה שעבדתי בזמן שאני לא עובד. זה לא שהדיסטופיה מזמינה מדי, היא עדיין קרה ומנוכרת, אבל הפטנט הזה, השבב הזה שמפצל את התודעה, הוא משהו שהופך את החיים להרבה יותר נסבלים גם ביקום של קיר איגן. תביאו.

1.לאוהבי האהבה:המקום הטוב

אין אפילו צל של ספק ש"המקום הטוב" היא הדיסטופיה שהכי טוב לחיות בה, וזה לא משנה בכלל אם זה המקום הטוב האמיתי (גן עדן) או המקום הרע (גיהנום) כי גם לחיות ליד אנשים חמודים וקצת מעצבנים ולחוות קצת אי נעימויות קרינג'יות זה לא כזה נורא בהתחשב בעובדה שהכל שם צבעוני, הבתים ענקיים וגדולים ובסך הכל זה נראה כמו עיירה אמריקאית שדי כיף לחיות בה. המקום הרע האמיתי הוא נגיד מקום איום ונורא, אבל אם מתעלמים מזה – מדובר בדיסטופיה מוסרית בירוקרטית די נסבלת ונראה שכיף עם קריסטן בל במסיבות.

• המסך
• סדרות מומלצות
• דיסטופיה
• דיסני+

כן, זו תקופה מייאשת ונדמה שהמציאות היא סאטירה אחת גדולה ולא מצחיקה, וכבר בקרוב העולם יתדרדר לדיסטופיה שבה נילחם על מקורות מים ודלק ונגד זומבים וחיזרים. נו, אתם יודעים, כמו בפעם האחרונה שטראמפ נבחר. אחרי הכל, ההגדרה של דיסטופיה היא מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים הנתפסים כשליליים. ברוח התקופה המדכאת, יצאנו לבחון את העתיד הנורא שמציירת לנו הטלוויזיה, כדי להזכיר לכם שלא רק שהמצב תמיד יכול להיות יותר גרוע, אלא שכנראה שהוא גם בהחלט יהיה יותר גרוע. איך אומרים בטלוויזיות? תבלו.

>> ידידתנו הגדולה: 20 הסדרות הכי אמריקאיות בתולדות הטלוויזיה

17. לזרוס הקר Cold Lazarus (1996)

הבריטים הצעיו לנו לאורך השנים לא מעט סדרות דיסטופיות (התלת-רגליים!), אבל אין הרבה סדרות כמו Cold Lazarus, החלק השני של דרמת הטלוויזיה "קריוקי" שיצר דניס פוטר. הסדרה מספרת על מדענים במאה ה-24 שמצליחים לשחזר זכרונות ממוחו של מחזאי צעיר שמת וראשו הוקפא. בעולם הדיסטופי הזה כמעט כל החוויות הן וירטואליות, ודברים מזיקים כמו קפה וסיגריות הוחלפו בתחליפים מלאכותיים. קשה לחשוב על עתיד נורא מזה. קחו את הפרק הראשון מיוטיוב, שיהיה לכם.

16. 12 קופים (2015-2018) Monkeys 12

דיסטופיות אוהבות מגפות, כמו שנראה בהמשך, ולפנינו אחד העיבודים הבולטים של העשור הקודם. הסדרה מבוססת באופן מאד חופשי על הסרט משנת 1995. פרטי העלילה טיפה שונו, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון: מגפה משתוללת בעולם, ג'יימס קול חוזר בזמן כדי להציל אותו. העתיד הדיסטופי שם היה ההווה הדיסטופי שלנו בעשור הנוכחי, ולמרות שלא הגענו למספרים של המגפה בסדרה – 7 מיליארד – היו רגעים שחשבנו שאנחנו בדרך לשם. ואולי אנחנו עדיין בדרך?

15. איאון פלקס (1991-1995) Aeon Flux

איאון פלקס היא לא רק סדרה שהשפיעה על כל כך הרבה יצירות בכל כך הרבה מדיות, היא לא רק עשתה מהפכה בעיצוב של אנימציה למבוגרים, היא גם הציגה עולם דיסטופי בסגנון האקספרסיוניזם הגרמני והיא נראית כמו החלום הרטוב של כל בתול בן 16: אישה בלבוש פטישיסטי נלחמת במוטנטים, רובוטים וכמובן באויב המושבע שלה (ולפעמים המאהב) – הדיקטטור הטכנוקרט טרוור גודצ'יילד. זאת סדרה ממש מהנה שלא הייתה מתקבלת היום באותו האופן, אבל זה עדיין עולם שכיף להישאב אליו. רק תנסו להימנע מהעיבוד לייב אקשן של שנת 2005.

14. האסיר (1967-1968) The Prisoner

לפעמים צריך לחזור לעבר כדי לראות את העתיד, והנה הלכנו עד לשנות השישים. אחרי מלחמת העולם השנייה העיסוק בעולמות דיסטופיים הלך וגבר בעקבות הזוועות שהעולם ראה, קיבלנו יצירות כמו "המלך נוטה למות", "הבט אחורה בזעם" וכמובן – "האסיר", שעוקבת אחרי סוכן חשאי המתעורר בכפר נופש המשמש כלא לאנשים האוחזים מידע בעל ערך עבור ראש הכפר. סיפורים על עולמות דיסטופיים הם תמיד ביקורת על העולמות שלנו, ולמרות שמדובר בסדרה בת 60 שנה שלא תמיד מצליחה לשמור על קוהרנטיות, היא הזדקנה לא רע בכלל ויש בה המון נושאים שמתיישבים בול על מה שקורה עכשיו.

13. פולאאוט (2024-הווה) Fallout

אחת ההצלחות הכי גדולות של אמזון פריים וידאו מאז היווסדה היא הסדרה "פולאאוט" שלוקחת את העולם הפוסט-אפוקליפטי שנבנה במשחקי המחשב המפורסמים, ומביאה אותו למחוזות הלייב-אקשן עם כל המאפיינים שהיו במקור: המון רפרנסים לשנות החמישים והמון הומור. זה עולם שכולם מנסים לשרוד בו, גם אם זה אומר להפוך למפלצות, וזה כולל המון דם, מלא כיף ואפילו יש שם אמירה על עולמנו העכשווי איפשהו. מי אמר שסוף העולם הוא בהכרח דבר רע?

12. פיירפליי (2002) Firefly

אחת האכזבות הכי גדולות של שנות האלפיים המוקדמות הייתה הביטול של סדרת המד"ב הנפלאה הזאת, שצברה קהל מעריצים שמתאבלים על ההחלטה הזאת עד היום. למרות שהסדרה בוטלה בטרם עת והשאירה אחריה המון קצוות לא פתורים, היא הציגה גלקסיה אכזרית בה שטה הגחלילית, סרניטי, ובתוכה צוות מבריחים עם מלא קסם שצריכים להתמודד עם תקיפות של שודדי חלל מצד אחד ושלטונות החוק מצד שני, בעולם ויקום שבהחלט התחרבשו מכל כיוון אפשרי. כמה גרוע יכול להיות העתיד של המין האנושי? ובכן.

11. פרינג' (2008-2013) Fringe

בואו נודה באמת, סדרת המד"ב המצוינת של ג'יי.ג'יי אברהמס לא התחילה את דרכה כסדרה דיסטופית. יש בה לכל אורך הדרך את הפחד מדיסטופיה, אבל ההתמקדות שלה היא בצוות סוכני FBI, בראשותו של המדען המטורף וולטר בישופ (השחקן הבריטי ג'ון נובל בתפקיד חייו), שמשתמשים במדע-שוליים כדי לפתור את החקירות שלהם. רק בעונותיה האחרונות היא הופכת לסדרה דיסטופית-על-מלא, כשבעונתה האחרונה היא שולחת את הגיבורים שלנו 20 שנה קדימה, אחרי שציוויליזציה מתקדמת פולשת לכדור הארץ ומשתלטת על הכוכב שלנו. יש למה לחכות.

10. חומריו האפלים (2019-2022) His Dark Materials

למי שזוכר מילדותו את הסרט "המצפן הזהוב": זאת הגרסה הטובה של הסיפור. זהו העיבוד הראשון שנשאר נאמן לאמירות של סופר ספרי המקור, פיליפ פולמן, אמירות נגד הכנסייה שאולפנים רבים ניסו להתחמק מהן לאורך השנים. הדבר הכי מרשים בסדרה הוא בניית vעולם. ביקום של חומריו האפלים, כל ילד מקבל חיה המשקפת את נפשו ואיתה הילד גדל' ומי ששולט בעולם זאת דת שמזכירה באופן מחשיד את הכנסייה הקתולית. יחד עם הכתיבה החכמה והליהוקים המצויינים יש לנו סדרה מעולה שממש לא מספיק אנשים מדברים עליה.

9. שורדים (1975-1977) Survivors

כמו שהובהר כבר קודם – הדיסטופיה כבר כאן ו"השורדים" היא ההוכחה לכך. הסדרה הקלאסית של ה-BBC עוקבת אחרי קבוצת אנשים ששרדה מגפה נוראית שחיסלה את מרבית העולם ומזכירה מאוד את Covid-19, כולל העובדה שאת המגפה הפיץ רופא סיני. במובנים רבים הסדרה הזאת הקדימה את זמנה, החידוש שיצא בשנת 2008 לא הצליח להתעלות על המקור, אבל אם אתם רוצים לדעת כמה מעט התקדמנו בבריחה מהדיסטופיה ב-50 השנים האחרונות – זאת ההזדמנות שלכם.

8. בית הבובות (2009-2010) Dollhouse

בית הבובות היא סדרה סופר-כיפית עם קונספט מאד מורכב, ננסה להסביר באופן הכי פשוט שאפשר: מדובר במוסד תת-קרקעי בלוס אנג'לס בו מוחזקים אנשים המשמשים כבובות. כלומר, הם מקבלים אופי חדש וזכרונות חדשים, שכמובן נמחקים עם סוף המשימה, כאשר מפעילי הבובות מחליטים. נוצר כאן מצב דיסטופי בו האדם הופך למוצר, רכוש של התאגיד, ללא רצון או שליטה עצמית. למרות שהיא לא הזדקנה הכי טוב, היא שווה צפייה רק בשביל הקונספט המעניין שמצליח להחזיק שתי עונות שלמות עד שהסדרה בוטלה.

7. האיש במצודה הרמה (2015-2019) The Man in the High Castle

הסופר פיליפ ק. דיק כתב ב-1962 את הסיוט של כל פטריוט אמריקאי: מדינות הציר ניצחו במלחמת העולם השנייה וארצות הברית נכבשה, כשהשלטון בה מתחלק בין גרמניה הנאצית בחוף המזרחי ויפן בחוף המערבי. נשמעת כמו מציאות מזעזעת לחיות בה? כן, במיוחד עבורנו, כי גרמניה הנאצית חוגגת בסדרה הזאת: רצח עם, טיהור אתני, עבדות, חיים תחת שלטון טוטליטרי, יש בסדרה הזאת הכל מהכל והיא מסקרנת, מפחידה ומטלטלת. עם כל מה שקורה בעולם, כולל האירוע המחריד באמסטרדם, נראה שהיא רלוונטית מתמיד.

6. מראה שחורה (2011-הווה) Black Mirror

אם יש משהו ש"מראה שחורה" יודעת לעשות זה לייצר עולמות שמדכא לחיות בהם. בין אם מדובר בעולם בו אפשר לחסום אנשים במציאות ובין אם מדובר בעולם בו כולם מצלמים אותך כל הזמן, "מראה שחורה", במיוחד בעונותיה הראשונות, הביאה כל כך הרבה הברקות וחידשה לגמרי את האופן שבו אנחנו חושבים על "דיסטופיה": זה לא צריך להיות שממה מדברית רדיואקטיבית וגם לא פצצת אטום. "מראה שחורה" מסתכלת בעיניים של החברה ומראה לה את העתיד הקרוב, ורק על זה מגיע לה איזה פרס דיסטופי במיוחד. אולי לזיין חזיר, נגיד.

5. סיפורה של שפחה (2017-הווה) Handmaid's Tale

אנחנו מתקרבים לנקודת הסיום של הסדרה שסחפה מיליוני צופים ברחבי העולם. זאת סדרה לא פשוטה לצפייה, עם תחזית מדכאת ביותר עבור האנושות כולה שבקעה ממוחה של הסופרת מרגרט אטווד ומתגשמת מאז לא מעט בהווה. "רפובליקת גלעד" היא אולי הפרשנות הכי מדויקת לפחדים של שמאלנים – מדינת הלכה. טוב, גם אם הפרשנות של "בני יעקב" לתנ"ך קצת שונה מההלכה, זה נשמע די דומה לשאיפות של נציגי הציונות הדתית והחרדים בכנסת. לא כיף בכלל.

4. סילו (2023-הווה) Silo

סדרת המד"ב של אפל TV+ וגרהם יוסט הביאה עד כה עונת בכורה מעולה (השנייה תתחיל החודש) בזכות מהלך חשוב אחד: הם לקחו את כל מה שטוב בכל כותר דיסטופי שקיים, והוסיפו לזה סיפורים כתובים היטב שישאירו אתכם במתח עד השנייה האחרונה. בתור צופה אתה מרגיש חלק מתושבי הבטונדות שמתחת לאדמה, כי בדיוק כמוהם אתה כבר לא יכול להיות בטוח אף פעם מה נכון ומה לא נכון. הסדרה מהנדסת לצופה את התודעה כפי שהשלטון מהנדס את תודעת נתיניו. סדרה שנתניהו מוכרח לראות.

3. משחק הדיונון (2021-הווה) Squid Game

הקוריאנים עושים דברים משוגעים בטלוויזיה ובקולנוע ואנשים מרבים להתעלם מהתעשייה שם, אבל מ"משחק הדיונון" אי אפשר היה להתעלם. בתוך העולם שלנו, היומיומי והמוכר, הם יצרו מיקרו-קוסמוס דיסטופי שמתנהל לפי רייטינג ואנשים לא היו יכולים להוריד את העיניים מהמסך, למרות הזעזוע. לא נשכח את תחושת הדיכאון לאחר הצפייה באותה סצנה מפורסמת, במהלכה אין חוקים וכולם מחכים לכיבוי האורות כדי להתחיל לתקוף. זה היה טבע האדם במלוא כיעורו, וכבר אי אפשר לחכות לעונה השניה.

2. ניתוק (2022-הווה) Severance

זה היה קרב צמוד, אחרי הכל "ניתוק" יצרה את הדיסטופיה הפוסט מודרנית באופן מושלם: דרך מקום העבודה. חברת "לומון" מנתקת את הפרסונה של עובדיה מהעובד עצמו ובעצם מייצרת שתי זהויות, האחת חופשיה לחלוטין ושנייה בעבדות נצחית. כבר בעולמנו אנחנו משועבדים למקום העבודה ו"ניתוק" מתייחסת לכל האספקטים שרק אפשר תוך כדי שהיא "רק שואלת שאלות" על תרבות העבודה המודרנית והסיוט שבתוכו כולנו חיים. את התשובות כולנו יודעים ומדחיקים כל הדרך לאפוקליפסה.

1. האחרונים מבינינו (2023-הווה) The Last Of Us

לגיימרים חנונים כמונו הייתה המון ביקורת על "האחרונים מבינינו". טוב, לא המון ביקורת, רק שיביאו הרבה יותר זומבים. אבל אי אפשר להתעלם מהאופן בו ניל דרוקמן וקרייג מאזין שחזרו את העולם של משחק הוידיאו הפופולרי בלייב אקשן. לא רק שהם הרחיבו את עולם המשחק והביאו דמויות חדשות שטרם ראינו, הם גם הצליחו להפוך את האדם למפלצת גרועה יותר מכל זומבי. אפשר כמובן להשוות ל"מתים המהלכים" שלא נכנסה לרשימה, אבל כאן הדמויות היו מורכבות הרבה יותר, וזה באופן אוטומטי הופך את הזעזוע לקשה יותר. בניגוד לעולמות דיסטופים אחרים ברשימה, זה אולי העולם הכי זהה לעולמנו מבחינת לוקיישנים, טכנולוגיה והטבע האנושי. והוא לא טוב, אם לא הבנתם עד עכשיו.

• המסך
• הסדרות הכי טובות
• דיסטופיה
• אפוקליפסה
• מדע בדיוני
• דיסני+

לפני 9 שנים, כשעלתה לראשונה "סיפורה של שפחה", העולם נראה אחרת – אוקי, רק קצת אחרת – טראמפ עלה לשלטון, ביבי העביר כספים לחמאס וה-AI עדיין היה משהו שקורה רק בסרטים של טום קרוז. הזמן שעבר מאז הפך את הסיפור הדיסטופי של מרגרט אטווד מאזהרה מלחיצה למציאות מזדחלת. אז נכון, אנחנו עוד רחוקים משלטון תיאוקרטי מלא ונשים עוד לא עבדים, אבל רק נסו להסתכל אחורה ולהגיד שמצבן של זכויות הנשים לא התדרדר מאז, ורק נסו להסתכל קדימה ולא להבין שלשם אנחנו – ארה"ב, ישראל וגם איראן – צועדים יחדיו עם פיצוצים ברקע.

השינויים האלו, כמו גם ההצלחה של "סיפורה של שפחה", הובילו את אטווד לכתוב ספר המשך ב-2019, שמתרחש 15 שנים לאחר סיום הרומן המקורי. כעת, בדיוק שנה לאחר סיומה של "שפחה", הגיע זמן "העדויות" – סדרה שמתמקדת בדור הבא של נשות גלעד, אלו שגדלו לתוך המציאות הנוראית הזו, ועוד רוצות להביא לשינוי. גם על הסדרה הזו אחראי ברוס מילר, שיצר את הסדרה המקורית על בסיס ספרה של אטווד, ואף עזב אותה בעונות המאוחרות במטרה להתמקד בסדרת ההמשך – כך שיש מצב שהבייבי הצעיר זכה להשקעה על חשבון האם המותשת. מאוד מתאים לרוח גלעד.

הסדרה החדשה סוג של דרמת נעורים מורכבת בעולם הדיסטופי, ומתמקדת בקשר שבין אגנס (צ'ייס אינפיניטי, שפרצה ב"קרב רודף קרב"), נערה ממעמד גבוה בגלעד שרק מתחילה לגלות את זהותה האמתית ועל אימא הביולוגית, ובין דייזי (לוסי הולידיי האנונימית), נערה שהיגרה מקנדה לתוך גלעד. השתיים מתמודדות עם החיים בבית הספר היוקרתי להכשרת רעיות לעתיד בניהולה של הדודה לידיה (אן דאוד, שחוזרת בדמות שזיכתה אותה בפרס אמי), ועומדות להימצא בלב המאבק להפלת גלעד. במילים אחרות, אם "סיפורה של שפחה" היתה האזהרה, "העדויות" אמורה להיות המוטיבציה להילחם, שזה בדיוק מה שאנחנו צריכות עכשיו.
"העדויות", 3 פרקים ראשונים עכשיו בדיסני+

• מה רואים הלילה
• דיסני+
• סיפורה של שפחה
• דיסטופיה

הסדרה הארגנטינאית החדשה של נטפליקס, "האטרנאוט", מתחילה עם סצנה יומיומית בבואנוס איירס בירת ארגנטינה: משחק קלפים רווי אלכוהול ועשן בין חברים ותיקים במרתף הבית של אחד מהם, הכל נורמלי, ואז מתחילה סופת שלגים, וכל מי שנוגע בפתית שלג – מת מיד במקום. מכאן מתחיל מסע שבו תזהו כצופים דברים שכבר ראיתם בסדרות פוסט אפוקליפטיות. אבל הפעם מדובר במשהו שונה לגמרי. הפעם מדובר בלהיט הבא של נטפליקס.

>> יש אליפות: "רסלינג ישראל" היא ממתק טלוויזיוני. ורק התחלנו
>> סליחה, אבל איך לעזאזל טינה פיי עשתה סדרה על החיים שלי?

חואן סאלבו (ריקרדו דרין), הדמות הראשית של הסדרה, עסוק רוב העונה בחיפושים אחר אשתו והבת שלו, ורואה במו עיניו את האנושות מתפוררת. החלק המעניין כאן הוא האופן בו האנרכיה מארגנת מחדש את העולם מכאוס מוחלט לכנופיות ומשם לארגון אזרחי מחודש. העיסוק בנושאים האלה נובע ככל הנראה מהאופי החתרני שהיה לחומר המקור, קומיקס משנות ה-50' בעל אותו השם מאת הקטור חרמן אוסטרהלד (נשבע לכם, ככה כותבים את השם שלו), שגם היה דובר לוחמי הגרילה של מונטונרוס, ארגון שנלחם בחונטה הצבאית ששלטה אז בארגנטינה. בסוף שנות ה-70', לקראת סיום המלחמה, הוא נעלם באופן מסתורי, בנותיו נעצרו ונעלמו גם הן וכך גם בעליהן. השושלת של אוסטרהלד הייתה נגדעת לחלוטין, אלמלא שני נכדיו היו שורדים.

את כל זה גיליתי רק כשסיימתי את הסדרה. וכשהבנתי מי המוח היוצר שמאחוריה – המסר היה הרבה יותר ברור ודברים פתאום התחילו להסתדר בראש.כמו רוב הסדרות הדיסטופיות, גם בתחילת הסדרה הזאת יש תחושה שהמסר הראשוני הוא "האנושות היא האויב האמיתי", אבל לאורך העונה המסר האמיתי מחלחל ורואים את זה בעיקר באופן בו האפוקליפסה מתוכננת – והיא מתוכננת לעילא ולעילא. מבלי לעשות ספוילרים – השלג הוא ממש לא הסיפור, הוא רק אמצעי, ומעבר לזה לאורך העונה יש תחושה חזקה שיש ברקע מין תוכנית-על, והיא אכן נחשפת באופן חלקי רק ברגע האחרון, אבל זה היה שם גם כשהבנו שחואן הוא גיבור פוסט-טראומטי. הוא לא אדם עשיר במיוחד, הוא לא איזה יוצר או איש רוח, או מהפכן גדול, הוא אדם שנלחם כדי לשרוד ולהגן על המשפחה שלו.

חואן גם רחוק מלהיות גיבור מושלם. הוא יכול להיות עצבני או תקיף והוא עושה כמה בחירות לא קלות לאורך העונה, ולמרות היותו איש פשוט, יוצא שהוא דווקא די מורכב.האופן שבו בנו את חואן מכוון, ומעורר אמפתיה שגורמת לחשוב – איפה תהיה כשהשלג ייפול? איך הייתם מגיבים? האם הייתם שורדים? הסיבה שהמחשבות הללו מלוות את חוויית הצפייה בסדרה, ומעוררות המון הזדהות, כי אנחנו יכולים לראות את עצמנו בחואן. אנחנו יכולים לראות גיבור שהוא לא מלך, ולא נסיך ולא בן אצולה. זה למעשה היסוד שעומד מאחורי הז'אנר הריאליסטי בתיאטרון, והפעם זה לוקח אותנו לקיצון השני – מדע בדיוני. וכן – עדיין אפשר להזדהות, במיוחד כשמבינים מה עומד מאחורי הכל.

אני לא רוצה להרוס לאף אחד אז אני לא יכול להגיד יותר מדי, אבל כשתגיעו לפרק האחרון, אתם תבינו בדיוק מה המסר ולמה הסיפור סופר כפי שהוא סופר, וזה לא שיש כאן טוויסט מטורף וחסר תקדים, אבל זה פשוט עשוי כל כך טוב שבאמת חבל להרוס. אני כן אגיד שנורא קל, דווקא בישראל של שנת 2025, להזדהות עם הנושאים בהם הסדרה עוסקת: מלחמה, הישרדות ועריצות. והיא לא מתביישת להגיד באיזה צד היא בוחרת.

העולם כרגע מרגיש כמו חבית נפץ ואנחנו לא רואים המון יצירות פוליטיות שבוחרות צד (תסתכלו על"יום האפס"הסתמית,לדוגמה), אז יצירה כמו "האטרנאוט" היא בהחלט חריגה בנוף, והיא לא הייתה נראית כך אם הוליווד הייתה מטפלת בה. למעמד "הסדרה הזרה בנטפליקס" יש יתרון ברור: הוא אינו כפוף לסטנדרט הוליוודי כלשהו. זה אומר ש"האתרנאוט" יכולה להראות דברים מזעזעים באמת, כמו ילד מת לדוגמה, שלא היו עוברים את הפילטר האמריקאי. הנושאים פה לא פשוטים והצפייה לא קלה, אבל הזעזוע פה אינו רק לשם הזעזוע, הוא לשם האמירה והוא עושה את זה מבלי להאכיל את הקהל בכפית. בלי שמות מפוצצים, בלי יקומים קולנועיים, עם המון כבוד ליוצר ענק וכתיבה מצוינת ואוניברסלית שאפשר להתחבר אליה בקלות. האפוקליפסה יכולה להגיע.
>> "האתרנאוט", עונה ראשונה, שישה פרקים, עכשיו בנטפליקס

• ביקורת טלוויזיה
• נטפליקס
• סדרות מומלצות
• דיסטופיה
• אימה

מי שעוקב אחר המדור החודשי הזה כבר בטח שם לב שמדי חודש אנחנו נחרדים מבואו של חודש חדש וכל הזוועות שהוא יביא עלינו, ומוצאים נחמה רק בזרם הבלתי פוסק של סדרות חדשות להתאלחש איתן. אבל לא בדצמבר. כי דצמבר הוא חודש נהדר: התכרבלות אינטנסיבית כשבחוץ גשם, מאכלים מטוגנים, חגי האורות של כל העמים, הכל עובד לטובת התבצרות מבחירה מול המסך. בנטפליקס נערכו יפה לתקופה עם שלל ממתקי כריסטמס שיפנקו אותנו בחודש המפנק הזה. דצמבר אנחנו אוהבים אותך.

>> על הכוונת: 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות עכשיו
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות מעולות שהחזיקו אותנו ערות השבוע

4.12 // המחר ואני // Tomorrow And I

נכון "מראה שחורה"? אז עכשיו דמיינו אותה בתאילנד. "המחר ואני" היא אנתולוגיית מדע בדיוני בת ארבעה פרקים, כל אחד מהם עומד בפני עצמו ועוסק באספקט אחר של הפיצוץ הבלתי נמנע מהמפגש בין טכנולוגיות חדשות ועתידניות ובין המסורת התאילנדית על דתותיה ואמונותיה. ואם להסתמך על הטריילר, יש אש. מסקרן במיוחד הפרק שבו AI תבוני מאיים על מעמדו של בודהה והבודהיזם באופן כללי. איזה כיף זה עתיד של אסייתים.

5.12 // יונים שחורות // Black Doves

קיירה נייטלי הנאווה קצת נעלמה לנו בשנים האחרונות, אחרי עשור וחצי של תפקידים טובים ומועמדויות לפרסים בסרטי אינדי ודרמות תקופתיות, והנה היא שבה ומתקמבקת לתפקיד ראשי ראשון בטלוויזיה מאז מיני-סדרת הרימייק של "דוקטור ז'יוואגו" ב-2002. "יונים שחורות" היא מותחן ריגול על ספידים של אקשן, ונייטלי מגלמת סוכנת שחיה בזהות בדויה ומסתבכת כשהמאהב שלה נופל בידי העולם התחתון האכזר של לונדון. נשמע קצת קרי ראסל מצדה, ואנחנו ממש לא נתנגד.

6.12 // כריסטמס נונסנס עם סברינה קרפנטר // A Nonsense Christmas with Sabrina Carpenter

פצצת הפופ של הרגע נוחתת בנטפליקס עם ספיישל כריסטמס דביק ומטופש במתכוון, בו היא מארחת שלל חברים וחברות כמו קווינטה ברונסון ("אבוט אלמנטרי"), שאפל רואן, קארה דלווין, שאנייה טווין, שון אוסטין בתפקיד סנטה קלאוס חרמן ועוד, לשלל שירי כריסטמס ושירים משלה שביניהם משובצים מערכונים קצרים. יעני וראייטי שואו כמו פעם. זה יהיה מושלם מול האח ולצד עץ האשוח המקושט אחרי בקבוק של ליקר ביצים. בעיקר אם שברתם אותו לעצמכם על הראש.

11.12 // מאה שנים של בדידות // One Hundred Years of Solitude

הקלאסיקה הגדולה של גבריאל גרסיה מרקס מגיעה לראשונה אל המסך באחת ההפקות היוקרתיות ביותר בהיסטוריה של נטפליקס. לפני פטירתו ב-2014 סירב הסופר הקולומביאני הנערץ להצעות רבות מהוליווד ומרחבי העולם לעבד את ספרו המונומנטלי לסרט, כי התעקש שסרט כזה יהיה חייב להיות דובר ספרדית, וכי האמין שסרט לא יכול להתמודד עם רוחב היריעה של הסיפור. בנטפליקס עובדים מאז 2019 עם הבנים שלו, רודריגו וגונזלו, שחתומים על הסדרה כמפיקים, והתוצאה היא 16 פרקים שאמורים לעשות צדק עם היצירה העל-זמנית הזאת מ-1967. אם זה יעבוד – זה הולך להיות וואו.

12.12 // מתבייתים // No Good Deed

ליז פלדמן, היוצרת של "בשבילי אתם מתים" הנהדרת עם כריסטינה אפלגייט, מקבלת הזדמנות לעלות לליגה של הגדולים עם קאסט משובח שכולל את ריי רומנו, ליסה קודרו, לוק ווילסון ודניס לירי, בקומדיה שחורה שעוקבת אחר שלושה זוגות שמנסים לקנות את אותו בית, כשכל השלושה מאמינים שהבית יפתור את כל בעיותיהם המגוונות וכל השלושה מוכנים לעשות הכל כדי לזכות בו. צריך לקרות משהו דרמטי כדי שזה לא יהיה כיף עצום.

19.12 // וירג'ין ריבר 6 Virgin River

הדרמה הרומנטית הכי מצליחה של נטפליקס מגיעה לעונה שרבים העריכו שתהיה האחרונה שלה, אבל בחודש שעבר הודיעה נטפליקס על חידושה לעונה שביעית, מספר שמעט מאוד סדרות של ענקית הסטרימינג זוכות לראות. את הסיפור על האחות המיילדת מאל.איי שעוברת לעיירה בצפון קליפורניה ומגלה שהחיים לא קלים בכפר, אתם כבר מכירים ויכולים לכתוב לבד. אז תכתבו, נראה לנו שזה ממש יצליח.

26.12 // משחק הדיונון 2 Squid Game

רגע לפני שהשנה נגמרת, הלהיט העולמי העצום הזה מדרום-קוריאה חוזר להטריד את מנוחתנו עם החזון הדיסטופי המשונה שלו. יהיה קשה מאוד – אם לא לגמרי בלתי אפשרי – לשחזר את ההיסטריה של העונה הראשונה, אבל אם היא אפילו תתקרב למספרים שהציגה בעולם מוכה הקורונה של 2021 אפשר יהיה לבשר על לידתו של פרנצ'ייז בינלאומי ולא-דובר-אנגלית שיגרום גם ל"בית הנייר" להיראות כמו סדרה קטנה וזניחה. מתנה יפה לכריסטמס, נטפליקס, באמת שלא היית צריכה.

• המסך
• נטפליקס
• דרום קוריאה
• דיסטופיה