מה רואים הלילה: הדיוויד קרוננברג של היפנים מגיע לנטפליקס

השם של ג'ונג'י איטו הוא אולי לא בדיוק שם שמוכר בכל בית בישראל, אבל אלו שכן נחשפו ליצירה המטרידה, המופרעת והפשוט מצמררת שלו כבר יודעים מה הולך לבוא עכשיו – ואלו שלא, הולכים או לעוף על מה שהם יכירו עכשיו או לברוח לצד השני. זה כבר קרוב ל-40 שנה שאיטו, יוצר מנגה עטור שבחים (הוא היוצר היפני הראשון שזכה בקטגוריה מרכזית של פרס אייזנר היוקרתי – פחות או יותר הפוליצר של הקומיקס), פשוט לא נותן ליפנים לישון כמו שצריך בלילה – ועכשיו יש לו אנתולוגיית אנימה משל עצמו בנטפליקס בשביל להיכנס גם לסיוטים שלכם. חוץ מזה, אולי אתם מזהים את הפריים הבא מאחד מהסיפורים הקלאסיים שלו, שהפך למימ פופולרי:

אתם מכירים את זה מהאינטרנט. מתוך The Enigma of Amigara Fault

מנגת האימה שלו יכולה להיות ברוטאלית ואלימה כמו סרט מוקדם של דיוויד קרוננברג אבל בו זמנית גם אבסורדית ואכזרית כמו סיפור קצר של פרנץ קפקא, ובין המעריצים המושבעים נמנה עוד יוצר שזכה לא מזמן באנתולוגיית אימה משל עצמו בנטפליקס – גיירמו דל טורו (צירוף מקרים? תכף נסביר לכם שבעולם של ג'ונג'י איטו אין צירופי מקרים). אז נכון, האנימציה המבוססת על האיורים של איטו קצת, אבל ממש טיפה, פחות מפחידה בצבע מאשר בשחור-לבן הרדוף שלו (כמקובל בז'אנר), אבל "Junji Ito Maniac: Japanese Tales of the Macabre" שומרת על הקצב המתפרץ של היצירה שלו. פרקים פה מסתיימים מהר, לפעמים סצינות נחתכות באופן קצת מבלבל – אבל זה חלק מהעניין. כי את איטו לא כל כך מעניין לתת תשובות לשאלות שהוא מפזר וגם לא בהכרח שתעקבו במאה אחוז אחר העלילה. זה הרבה יותר עניין של תחושה, של חוויה, של דימויים שלא יעזבו אתכם במשך הרבה זמן.

כמו כל יוצר אימה גדול באמת, בסיפורים של איטו יש שדים, ומפלצות, ורוצחים ומה לא, אבל בסופו של דבר, הוא נטוע עמוקות בחברה בה הוא חי ויוצר, ולכן שום דבר כאן לא במקרה. לא הגברים הצעירים הבודדים והמנוכרים, לא הזיהום התעשייתי, לא דמויות הילדים המטרידות ובטח לא הדברים הרעים בקירות. פרק אחד יכול להתחיל עם התאבדות של כוכבת פופ ומהר מאוד להפוך לפנטזמגוריה על עיר שרדופה על ידי בלון ענק בדמות הראש שלה (כן). יש הרבה מה להגיד על נטפליקס, אבל זה פשוט אדיר שיוצר כל כך מוזר מקבל אצלם במה כל כך מרכזית.

"Junji Ito Maniac: Japanese Tales of the Macabre", עכשיו בנטפליקס