מה רואים הלילה: העיר השמחה באמריקה, 20 שנה אחרי הסערה

כל מי שזכה לבקר בניו אורלינס (או לכל הפחות ראה את "טרמיי" המופתית) יודע שמדובר במקום הכי שמח בארה"ב. זה הרבה מעבר לפסטיבל מרדי גרא, כי כל יום ברובע ברבן מרגיש כמו פסטיבל. ערבוב התרבויות הנדיר יצר שם תרבות אמריקאית-צרפתית-אפרו-קריבית יוצאת דופן, ומעבר לאנשים חמים וחייכנים, המוזיקה החגיגית, האוכל הטעים, תרבות המועדונים, הברים והבילוי הופכים אותה לפינה קסומה נדירה בדרום ארה"ב. רק מי שמבין את זה (או לכל הפחות ראה את "טרמיי" המופתית), יוכל באמת להבין עד כמה הטרגדייה של הוריקן קתרינה הכתה במקום הכי מתוק בעולם.
>> מה חדש בדיסני: 6 סדרות וסרט אחד שבטח תרצו לראות בספטמבר

הדיסוננס הזה הוא מה שנמצא בליבה של הסדרה הדוקומנטרית "קתרינה: 20 שנה אחרי", שעלתה היום לנטפליקס. השם המקורי שלה, Katrina: Come Hell and High Water ("קתרינה: בוא הגיהנום ומים גבוהים"), מתאר הרבה יותר את הכאוס וההרס, אבל באותה המידה ששלושת פרקי הסדרה מתמקדים באסון, ובהתאוששות ממנו, כך הם גם מכסים את הייחוד, הצבע והעושר האנושי של העיר. ולא פחות משהיא על הנזק לעיר, כך היא גם על העמידות המרשימה של האנשים שבה.

את הסדרה יצר ספייק לי, יחד עם שותפתו גיטה גנדבהיר, אבל זו ממש לא הפעם היחידה שהבימאי האפרו-אמריקאי המצליח מספר את סיפורה – ב-2006 וב-2010 הוא ביקר בעיר, ושירטט את תהליך ההתאוששות שלה כבר בשתי סדרות דוקו ב-HBO. כיאה ליצירה של לי, גם הסדרה הזו קושרת את האירועים וההזנחה של האזור לפוליטיקה גזעית, ולא שוכח להשאיר מספיק תקווה ואהבת אדם כדי שזה לא ירגיש כמו כתב אישום. מה יש, אולי תראו אסון של מישהו אחר לשם שינוי.
"קתרינה: 20 שנה אחרי", עכשיו בנטפליקס