מה רואים הלילה: תרגיעו, זה רק לארי דיוויד עושה "היהודים באים"

ביום ראשון האחרון העולם ציין מאה שנים לאחד מהיוצרים הקומיים הכי גדולים על הפלנטה, מל ברוקס המבריק. רק יומיים לפני כן, אחד מיורשיו המבריקים ביותר הוציא סדרה שמאוד מזכירה את ההומור של ברוקס, ובאופן ספציפי את "ההיסטוריה המטורפת של העולם" – לארי דיוויד האחד והיחיד, האדם שהביא לנו שתיים מקומדיות המופת של ארבעת העשורים האחרונים, יצא סדרת מערכונים שחוזרת לרגעים מהותיים מההיסטוריה האמריקאית, וזורקת לתוכם את הדמויות הקטנוניות להחריד של דיוויד. לא יודעים מה איתכם, אבל עבורנו זה החלום האמריקאי.

אפילו לא ידענו שמה שאנחנו צריכים בחיים – ובאמריקה המפולגת של עידן טראמפ – זה את לארי דיוויד יושב ליד רוזה פארקס באוטובוס, או מנסה להכניס חוקים מטופשים להכרזת העצמאות. עבור רבים, הסדרה "חיים, לארי והמרדף אחרי חוסר האושר" וודאי תזכיר את הפורמט של "היהודים באים" (פה במקום בני בשן כקריין יש לו את סמואל אל. ג'קסון), אבל עבורנו זו בעיקר הזדמנות להינות עוד קצת מהקומדיה האנושית הקטנה של דיוויד, שמשתבצת ברגעים הכי גדולים של תולדות אמריקה. לא סתם מאחורי הסדרה עומדים המפיקים ברק ומישל אובמה, כי בכל זאת יש ערך אמריקאי היסטורי למתרחש בה, אבל כמו שלארי חשף בריאיונות לקראת התוכנית – הוא דאג להבהיר לנשיא ארה"ב לשעבר, בדרכו הכל כך לארי-דיווידית, שבכל הנוגע לתוכנית הזו "אני הנשיא של זה".

בביקורת שכתב אבישי סלע על הסדרה, הוא הסביר את הערך של לשלוח את לארי לרחבי ההיסטוריה. "אין כאן סאטירה פוליטית בועטת, אם ציפיתם לאמירה אקטואלית נוקבת. יש כאן את הקומדיה האנושית של דיוויד, בעטיפה קצת יותר פומפוזית והיסטורית. אולי בהשפעת אובמה, יש כאן המון כבוד לסיפורים ההיסטוריים ולגיבורים שבנו את אמריקה, אבל היא כן מצליחה להפוך אותם למצחיקים מאוד. קצת כמו שמל ברוקס, אחת ההשפעות הגדולות על דיוויד, ידע לעשות ביצירות שלו – להשתמש בהיסטוריה לא כדי לצחוק עליה, אלא כדי לצחוק עלינו, בני האדם שהיו חלק מהאירוע הזה". ופייר, מגיע לנו שלארי דיוויד יצחק עלינו. יאללה, אותו הדבר, רק על ההיסטוריה היהודית. אפשר לקרוא לזה "לארי בא".
"חיים, לארי והמרדף אחרי חוסר האושר", פרק 1 עכשיו ב-HBO, פרק חדש מדי יום שישי